פרשת ויגש – השליטה העצמית של יוסף

ויגש (בראשית מד:יח-מ"ז:כז)

ויגש, מה:א"ולא יכל יוסף להתאפק מפני כל העומדים לפניו וַיקרא הוציאו את כל מלפני ולא נשאר איש עמו בהודע יוסף לאחיו".“

הפרשה מתחילה בשיא העימות המונומנטלי בין יוסף ליהודה, אשר מגיע לשיאו בגילוי הדרמטי של יוסף. הפסוק קובע כי יוסף לא יכול היה עוד לשלוט בעצמו מול אחיו. שתי שאלות עולות בפסוק זה. ראשית, מדוע ניסה יוסף לרסן את עצמו? שנית, מהי משמעות הפסוקה האחרונה, 'לפני כל העומדים לפניו'?

הסברו של הכלי יקר לפרק זה מסייע לענות על השאלה הראשונה. הוא כותב בפירוט רב שכל מה שיוסף עשה להם לפני שגילה את עצמו תוכנן בקפידה כדי להביא אותם להכיר בחומרת חטאם במכירתו ולתקן אותו.² הוא עשה זאת על ידי כך שגרם להם, מידה כנגד מידה, את הסבל שגרמו לו עשרים ושתיים שנה קודם לכן. לדוגמה, הוא השליך אותם לבית כלא כדי להתאים לעובדה שהם השליכו אותו לבור; והוא השאיר את שמעון כאסיר במצרים משום שהיה היוזם העיקרי של המזימה לפגוע בו; וחשוב מכל, הוא הציב אותם במצב דומה ככל האפשר לזה שהיו בו שנים רבות קודם לכן; היכן שבנה השני של רחל עמד לאבד - האם הם יתקנו כעת את שנאתם הקודמת ליוסף בכך שיהיו מוכנים לוותר על הכל כדי להציל את בנימין? ואכן, ניכר מפרשת התורה שמטרתו התגשמה, כפי שאנו רואים שהם הכירו יותר ויותר בכך שהצרות שעברו כעת לימדו אותם על חומרת חטאם במכירת יוסף, עד לנקודה שבה יהודה הראה עד כמה הם מסורים להצלת בנימין.³

ה"שם משמואל" מסביר שלאחר תחינתו הנלהבת של יהודה לרחמים, התורה מספרת לנו שיוסף לא יכול היה להמשיך בהעמדת הפנים שלו, משום שכפי שמתאר המדרש, יהודה עמד על סף ניסיון להורגו. המשמעות היא שבאופן אידיאלי, הוא תכנן להמשיך עוד יותר.⁴ הסיבה לכך היא שהוא הבין שעדיין לא תיקן במלואו את השנאה וחוסר האמון שנזרעו בו שנים רבות קודם לכן. אנו רואים שרגשותיו היו כה חזקים עד שלא יכול היה עוד להתאפק למרות שהיה מודע לחשיבות הארכת החוויה הקשה עם האחים.

בהתחשב בכל אלה, רבי ירוחם לבוביץ' מעלה הערה מרתקת שיכולה לעזור לענות על השאלה השנייה לגבי משמעות הסעיף 'בנוכחות כל העומדים לפניו'. רבי לבוביץ' מפרש את המילים הללו כמשמעותן שלא רצה להביך את האחים בכך שיגלה את עצמו בפני כל המצרים שהיו נוכחים, ולכן לפני שעשה זאת, הוא שלח אותם. הוא מציין שיוסף היה כנראה כה נרגש עד שלא יכול היה להמשיך עוד בתוכניתו המקורית, אך יחד עם זאת, הייתה לו נוכחות נפשית מספקת לשלוח תחילה את כל העם בגלל רגישותו הרבה לאחיו.⁵ זה מדגים את רמת השליטה העצמית הגבוהה להפליא של יוסף, שאפשרה לו להימנע מחשיפה פזיזה בפני כולם, כאשר ידע שזו לא דרך הפעולה הנכונה.

דוגמה נוספת לשליטה עצמית של יוסף בתקופה של רגש רב נראית בתחילת מקרא מקיץ, כאשר הוא מוציא לפתע מהכלא כדי להיפגש עם פרעה. התורה אומרת: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְהִיא" הֵם מיהרו להוציא אותו מהמעין הצינוק, ו הוּא וַיַּגְלַח וַיַּחֲלַף בְּגָדָיו וַיָּבֹא אֶל־פַּרְעֹה"”⁶ בנוגע לשחרורו מהבור, הפסוק משתמש ברבים, 'הם', מה שמרמז על כך שהמצרים הוציאו אותו, אך לאחר מכן התורה עוברת ליחיד, 'הוא', כאשר היא מספרת לנו על גילוחו והחלפת בגדיו. פרשן אחד מציע שזה מצביע על כך שהמצרים לא אילצו אותו להתגלח ולהחליף בגדיו, אלא יוסף עשה זאת מרצונו החופשי. רש"י אומר שהסיבה שעשה זאת הייתה לכבוד המלוכה - נראה שההשתמעות היא שזה מתייחס למושג התורה של כבוד המלוכה בניגוד למנהג מצרי.

זה לא נראה בולט במיוחד עד שנבחן את ההקשר של הסיטואציה. יוסף נמק בצינוק במשך שתים עשרה שנים ארוכות ללא תקווה לכאורה לישועה, ולפתע הוא נמשך החוצה מהצוק כדי לפגוש את פרעה. יהיה זה מובן לחלוטין שאדם במצב כזה יהיה מאוד לא שקט ולא צלול. יתר על כן, סביר להניח שהוא יהיה חסר סבלנות קיצונית לסיכוי לישועה ולא ירצה לעכב אותה לרגע יותר מהנדרש. עם זאת, יוסף נשאר רגוע לחלוטין ושמר על נוכחותו הנכונה כדי לבקש שלפני פגישתו עם פרעה, יתגלח ויחליף את בגדיו.

ראינו את נוכחותו הנפשית והרוגע המדהימים של יוסף בזמנים שבהם רוב האנשים היו חשים נסערים ומבולבלים. לעומת זאת, אחד מאחיו של יוסף, ראובן, סופג ביקורת מיעקב אבינו על כישלונו בתחום זה ממש. שנים רבות קודם לכן, ראובן חטא בכך שהזיז את מיטתו של יעקב.⁷ כאשר יעקב בירך את בניו, הוא מתח ביקורת על ראובן על פזיזותו. כתוצאה מתכונת אופי זו, ראובן איבד את זכותו לבכור. מההשלכות הקשות של פזיזותו הרגעית ניכר כי תכונת הפזיזות נחשבת מזיקה ביותר. פזיזות גורמת לאדם לקבל החלטות אימפולסיביות מבלי לתת תשומת לב מספקת לתוצאות מעשיו. נראה שזו הייתה ביקורתו של יעקב על מעשהו של ראובן בהזזת מיטת אביו. הוא פעל באימפולסיביות מבלי לשקול את תוצאות מעשיו, בניגוד ליוסף.⁸

ראוי לציין כי יוסף לא אחר החליף את ראובן כ"בכור" הלכתי, בכך שהוא קיבל כעת את החלק הכפול ושניים מבניו, אפרים ומנשה, הפכו לראשי שבטים משלהם. ייתכן שאחד הגורמים שתרמו לירושת זכויות הבכורות על ידי יוסף הוא העובדה שיוסף הצטיין בדיוק באותה תכונה שבה ראובן מעד.

ישנם יישומים רבים בחיינו לתכונות של רוגע והימנעות מהתנהגות פזיזה. אחד מהם הוא היכולת להתגבר על רגשותינו הטבעיים ולפעול בצורה נכונה באמצעות תגובות מיידיות לדברים שעשויים לקרות לנו. חכמינו הגדולים הצטיינו בתחום זה. במקרה אחד, ביום חורף מושלג, פתח רבי שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון, את דלת הישיבה כדי לצאת החוצה, כשלפתע נפגע בכדור שלג מעופף שנזרק על ידי תלמיד ישיבה נלהב יתר על המידה, כמובן ללא כוונה לפגוע בראש הישיבה שלו! רוב האנשים היו מסתובבים מיד כדי לראות מי האשם, אך לרבי ברוידא הייתה שליטה עצמית כזו שהוא לא סובב את ראשו והמשיך בדרכו מבלי לראות את הצד האשם. תגובתו בשבריר שנייה הייתה להבין שהילד לא עשה שום דבר רע בכוונה, ולכן לא היה צורך להביך אותו על ידי הסתכלות עליו.

כמובן, תגובה מסוג זה יכולה להתרחש רק לאחר שנים רבות של שלמות עצמית, אך כל אדם יכול לשאוף לחקות אותה ברמתו שלו. דוגמה נפוצה אחת היא כאשר הטלפון של מישהו מצלצל בבית הכנסת - כמובן שצריך להיזהר לכבות את הטלפון לפני הכניסה לבית הכנסת, אך קורה שלפעמים אנשים שוכחים. אף על פי כן, ללא קשר לאשמה או לא של בעל הטלפון, נראה שאין תועלת גדולה לאנשים להסתובב ולראות מי הוא - הוא יכבה אותו מיד ללא קשר למי מסתכל או לא, וההסתכלות עליו רק גורמת למבוכה. הימנעות מהסתכלות דורשת, ברמתה, גם את היכולת להגיב בשבריר שנייה בצורה מבוקרת. מי ייתן וכולנו נזכה לחקות את יוסף בכוחות השליטה העצמית והנוכחות הנפשית המדהימים שלו.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

הערות

1. בראשית, מה:א.
2. כלי יקר, מ"ב:ט'.
3. בראשית, מ"ב:כ"א-כ"ב.
4. בראשית, מה:א ראה שם משמואל, בראשית שנת תרשעא, ד"ר ונירה, עמ' כע, שמבין את הפסוק כך.
5. דעת תורה, ויגש, ביורים, עמ' 255.
6. בראשית, מא:יד. ראה וישלח, לה:כב עם פירושים לתיאור אירוע זה.
7. מיותר לציין שראובן היה אדם צדיק עצום, וכפי שקורה לעתים קרובות, התורה מגדילה את חטאו כדי שנוכל ללמוד ממנו.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.