בס"ד

ויקרא (ויקרא א'-ה' )

ויקרא, ה:כא: “"כי נפש תחטא ובגדה בה' לשקר לחברו על משכון או על הלוואה או על גזל, או להונות את חברו..."”
רש"י, ה:כא, דה: נפש: “"רבי עקיבא אומר, 'מה מלמדים [המילים] 'בוגד בהשם'? כי על כל מלווה ולווה או על כל יחסי גומלין משפטיים... הוא עושה זאת רק עם עדים וחוזה. לכן, בזמן שהוא מכחיש [את ההלוואה או המשכון], הוא סותר עדים וחוזה. אולם, [לגבי] מי שמפקיד דבר על ידי חברו, ואינו רוצה שאף אחד ידע על כך [ואין עדים אנושיים], כאשר הוא מכחיש את ההלוואה [במקרה כזה] הוא סותר את הצד השלישי שבין [אלוקים]."‘

התורה מתארת את הכפרה הנדרשת על חטאים שונים הקשורים לגניבה. אחד מהם הוא כאשר אדם נותן לחברו דבר לשמור עליו, וכאשר הבעלים מבקש אותו בחזרה, "חברו" מכחיש שקיבל אי פעם פיקדון כזה. התורה מתארת את מעשהו חסר היושר כ"בגידה באלהים". אנו יודעים שגניבה היא חטא בקטגוריה של יחסים בין-אישיים, אז מדוע היא מתוארת בעיקר כבגידה באלהים ולא כבגידה בבעלים של הפריט?

שאלה זו מעלה רבי עקיבא בתורת כהנים, המצוטטת כאן על ידי רש"י. רש"י מסביר: כאשר אדם נותן לחבירו מלווה, הוא נוהג לארגן עדים למסירת הכסף, או שהוא עורך מסמך שעדים חותמים עליו, המעיד על ההלוואה. בכל עסקה עסקית, יש חוזה או מסמך המאשר את פרטי העסקה. לכן, אם אדם מלווה כסף לחבירו, והלווה מכחיש מאוחר יותר שניתן לו כסף אי פעם, המלווה יכול להוכיח שההלוואה התקיימה והלווה לא יוכל להכחיש זאת. במקרים כאלה, הנתבע המכחיש את החוב יאתגר את העדים שהיו עדים לעסקה או חתמו על המסמך.

אולם, כאשר אדם מבקש מחברו לעשות לו טובה ולשמור על חפץ בעל ערך, הוא אינו טורח להביא עדים או לערוך חוזה משום שהוא בוטח בחברו. רק 'צד' אחד אחר יודע על הסדר פרטי זה - אלוקים. כתוצאה מכך, כאשר השומר מכחיש את הפיקדון, במצב כזה, הוא מתואר כמי שסותר את 'הצד השלישי שביניהם' - אלוקים. כתוצאה מכך, התורה מלמדת שהוא אכן פועל "בבוגדנות" נגד אלוהים בכך שהוא סותר את עדותו.

מכאן אנו למדים שאדם חייב להיות מודע תמיד לכך שמעשיו נראים על ידי אלוהים, גם אם איש אינו מודע להם. אנו יכולים לטעון ביתר שאת שכאשר אנשים אחרים מודעים גם הם למעשיו הלא ישרים של אדם, אז החטא נגד אלוהים מתרבה משום שהוא מהווה חילול שם אלוהים.

ברוח זו, הרב אהרון לופיאנסקי בספרו המצוין "בן תורה לחיים", מדבר בחריפות רבה על נוהלי "עסקים" נפוצים שאינם ישרים אך משמשים לעתים קרובות, למרבה הצער, אפילו על ידי יהודים "שומרי מצוות". הוא מספר את הסיפור הבא כדי לספק דוגמה להתנהגות זו. הוא מתייחס למכר (מר כהן) העוסק בתחום הדורש ספקי שירותים רבים. אחד הספקים הללו הוא גוי (בוב) שלא עשה בעבר עסקים עם יהודים מלבד מר כהן. בוב החל לאחר מכן לשרת לקוחות יהודים שומרי מצוות נוספים. בוב סיפר למר כהן שלקוח יהודי חדש שומר מצוות התקשר אליו לאחר שקיבל את החשבון שלו. למרות שלקוח זה הסכים בעבר למחיר, לאחר שקיבל את קבלת החשבון המוסכם, הוא התקשר כעת לבוב והציע ליישב את החשבון בשבעים סנט לדולר, למרות שלא היה בצורך כלכלי כלשהו. בוב סיפר לאחר מכן למר כהן שזה קרה עם לקוחותיו היהודים החדשים האחרים. מר כהן התקשר ללקוח היהודי החדש ושאל אותו אם הוא מבין איזה חילול שם אלוהים הוא עושה. התשובה הייתה: "זה מה שכולם עושים".‘¹ כמובן, היגיון זה אינו מצדיק פעולה כזו, ואנחנו גם יודעים שבסופו של דבר אדם לא מרוויח ממעשים לא ישרים. וחשוב מכל, הרושם שזה נותן על איך יהודים שומרי מצוות כביכול מתנהגים הוא שלילי מאוד עם השלכות שעלולות להיות מזיקות.

למרבה המזל, הרב לופיאנסקי מספר גם סיפורים מהסוג ההפוך, שבהם התנהגות ישרה של יהודים שומרי מצוות הניבה תועלת מדהימה.² הוא מספר סיפור משנות השואה על רבי משה זופניק, שהיה תלמיד יליד גרמניה של המיר. הוא היה מעורב עמוקות במאמצי המיר להימלט מאירופה ולעבור ליפן. החלק הקשה ביותר בבריחה היה להשיג אשרות מעבר ליפן. בקובנה היה קונסול יפני, מר סוגיהרה המפורסם, שהסכים להנפיק אשרות למרות שהורו לו לא לעשות זאת. הבעיה הייתה שזה היה בלתי אפשרי מבחינה פיזית עבורו להנפיק את כל הוויזות בזמן הקצר שהיה זמין. הרב זופניק שאל אותו אם יוכל ללמד אותו כיצד למלא את הניירת כדי שיוכל לעזור. הוא הסכים, אך שניהם עדיין לא הצליחו לעבוד מספיק מהר.

ואז קרה דבר יוצא דופן. מזכיר הקונסול היה סוכן גסטפו גרמני בשם וולפגנג גודזה. להפתעתם הרבה הוא הציע לעזור עם הניירת. בימים המעטים שנותרו, שלושתם (קונסול יפני, בחור מיר ונאצי!) הצליחו להנפיק 2400 ויזות. מיותר לציין שסוכן הגסטפו היה יכול בקלות לעצור את כל התהליך, והוא סיכן הכל על ידי עזרה ליהודים. לפני שעזב, הוא אמר לרב זופניק, "יש לי כבוד רב לסוגכם" (כלומר, יהודים שומרי מצוות). הרב לופיאנסקי מציין שמשמעות הדבר היא שבשנותיו הראשונות, הוא היה באינטראקציה מספקת עם יהודים דתיים וראה מספיק דברים להעריץ ולכבד, שהוא היה מוכן לסכן את חייו כדי לעזור להם. כנראה, הוא לא התרשם מקיום המצוות שבין אדם לאלוהים, כמו תפילין או שבת, עליהם. במקום זאת, התנהגותם בתחום היחסים הבין-אישיים כמו יושר, יושרה וידידותיות יצרה רושם כה נפלא שבסופו של דבר הביא להצלת אלפי חיים.

הרב לופיאנסקי מסיים באופן דרמטי את הסיפור הזה עם חזון תיאורטי אך בהחלט אפשרי של השלכות הסיפור הזה עבור היהודי הישר שאולי הרשים כל כך את הנאצי:

“"כאחרית דבר, אני מדמיין רואה חשבון יקי [גרמני] שמגיע לגן עדן לאחר מאה ועשרים שנה. בהיותו רואה חשבון טוב, הוא ספר את מצוותיו ועבריותיו ומצפה למלון שלושה כוכבים בגן עדן. כשהוא מתקרב לשערי השמיים, הוא רואה מהומה אדירה ודגל גדול, 'ברוך הבא למושיע עולם התורה'. הוא המום; האם הוא בכלל הציל אדם אחד, שלא לדבר על כל עולם התורה?"“

כן! כשהוא עשה את עבודתו בשקט וברוגע, התייחס לכולם בכבוד, היה ישר עד כדי כך, נאמן להתחייבויותיו ועקבי בקיום מצוותיו, הוא למעשה הקרין את שמו הגדול של השם. הוא הקרין אותו בעוצמה כה רבה, שכל לקוחותיו - אפילו אחד שיהפוך במהרה לקצין גסטפו - נאלצו להכיר בכך שעם זה הוא אומה מיוחדת. פעילות כה "צנועה" ובכל זאת, תוצאה כה גדולה!“

מי ייתן וכולנו נזכה להיות נאמנים כלפי רעינו וכלפי ה'.

מאת הרב יהושע גפן

1. בן תורה לחיים, עמ' 102.
2. שם, עמ' 98-100.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.