בס"ד


פרשת וישלח בפרשת השבוע אנו מוצאים את המפגש, לאחר 20 שנה, של יעקב ועשיו. יעקב שולח שליחים לבדוק את שלום עשיו... חז"ל מסבירים שאותם שליחים היו מלאכים אמיתיים... מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך י', עמ' 100.

וישלחמלאכים, שליחות, ושמירה על קשר למעלה

פרשת התורה של השבוע הזה, וישלח, נפתח ברגע הדרמטי שבו יעקב (יעקב) שולח שליחים לאחיו עשו (עשו) לאחר עשרים שנות פרידה ארוכות. פרידתם, כמובן, הייתה רחוקה מלהיות שלווה: יעקב נמלט מבית הוריו משום שעשו רצה להורגו. יעקב בילה לאחר מכן שני עשורים בבית לבן, שם נשא ארבע נשים והיה לאב לאחד עשר בנים ובת.

כעת, לאחר כל השנים הללו, האחים עומדים להיפגש שוב. יעקב שולח שליחים קדימה כדי לבחון את כוונותיו של עשו. הם חוזרים עם חדשות מדאיגות: עשו מתקרב עם 400 איש חמושים. באופן מובן, יעקב מתכונן למה שעלול להיות עימות אלים - הוא חילק את מחנהו, מתפלל ושליח מתנות.

אך המפגש אינו מסתיים במלחמה, אלא ב... חיבוק ונשיקה. חכמינו מתווכחים האם הנשיקה הייתה כנה או שמא עשו ניסה לנשוך את יעקב. אך מה שלא קרה, הסיפור עשיר במשמעות.

מלאכים או שליחים?

התורה משתמשת במילה מדויקת וטעונה כדי לתאר את השליחים ששלח יעקב: מלאכים (מלכים). בעברית, מילה זו יכולה להיות שליחים, אבל זו גם המילה עבור מלאכים.

רש"י, הפרשן הקלאסי מצרפת של המאה ה-11, מתייחס ישירות לאי-הבהירות הזו. הוא כותב רק שתי מילים:

“מלאכים ממש”" — "ממש מלאכים."“

רש"י מתעקש שיעקב לא שלח שליחים אנושיים. הוא שלח שליחים ממשיים מלאכים.

המגיד ממזריץ': קריאה מעמיקה יותר

ה המגיד ממזריץ', רבי דב בער - יורשו של הבעל שם טוב - הציע הסבר מיסטי עמוק בימיו האחרונים.

הוא הסביר שהמילה “מאמאש” (מילולית) נושא גם משמעות נוספת: ההיבט המוחשי והפיזי של משהו.

בהתחשב בכך, אומר המגיד:
יעקב שלח רק ההיבט המוחשי, הפיזי של המלאכים לעשו,
בעוד שמהותם הרוחנית נשארה עם יעקב.

אבל מדוע יעקב יחלק את המלאכים בצורה כזו? הרי מניסיוננו אי אפשר להפריד גוף מנשמה. כשהם נפרדים, האדם מת. ולמעשה, אנו מכירים בנס הזה כל יום: לאחר השימוש בשירותים אנו מברכים את ה' "אשר יצר את האדם בחכמה... ועושה נפלאות". הסבר אחד הוא שה"פלא" מתייחס לנס של איחוד הגשמי והרוחני - שני הפכים - לישות חיה אחת.

אז איך יעקב יכול היה לשלוח רק את "גוף" המלאכים?

גוף למטה, רוח למעלה

תורתו של המגיד אינה עוסקת במטאפיזיקה - היא עוסקת המשימה שלנו.

לחיי אדם, כמו למלאכים בסיפור, יש שני ממדים:

הוצבנו בעולם הפיזי הזה כדי להפוך אותו לבית לאלוקות - דרך ה 613 מצוות עבור יהודים, וגם עבור ה 7 חוקי נח עבור לא יהודים ופרטיהם הרבים.

אבל הדרך היחידה למלא את המשימה הזו מבלי להיבלע על ידי השפעות העולם היא לחיות כמו המלאכים האלה:
נוכחים פיזית למטה, אך מחוברים רוחנית למעלה.

אילו המלאכים היו מנתקים לחלוטין את קשרם עם יעקב, מסביר המגיד, הם היו מושפעים מהאווירה הרוחנית השלילית של עשו. ההגנה עליהם נבעה משמירת קשר למקורם.

וכך הדבר גם אצלנו. גופינו מתקשרים עם העולם, אך הזהות הפנימית שלנו - המודעות שלנו, סדרי העדיפויות שלנו, "הלב והנפש" שלנו - חייבים להישאר מחוברים לקדושה.

כי ברגע שאדם שוכח את ייעודו הרוחני - מדוע הוא כאן - קל לו להיסחף על ידי הסחות הדעת והלחצים של העולם.

איפה שאתה מרגיש שאתה נמצא, שם אתה באמת נמצא

הבעל שם טוב אמר את הדברים הבאים:
“"אדם נמצא בכל מקום בו מחשבותיו."”

אם התודעה שלך מחוברת לאלוקות, קשר זה מעצב אותך ומגן עליך, גם כשאתה מנווט בעולם הפיזי ובאתגריו.

שאלה עבורנו

אנחנו מבינים את המשימה. אנחנו כאן כדי לפעול, לבנות, לקדם.
אבל השאלה היא:

עד כמה אנחנו מרגישים מחוברים?
האם אנו חיים כמו אותם מלאכים - מושרשים למעלה גם כשאנו הולכים למטה?
האם ה"ממש" שלנו, חיינו המוחשיים, מונחה על ידי ליבה רוחנית?

כי ההצלחה שלנו בעולם תלויה לא רק במה שאנחנו עושים, אלא גם ב... היכן שלבנו ומוחנו מעוגנים.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.