סוף שירות הכנסייה

כשהכנסיות נסגרו בגלל הקורונה, התחלתי לקרוא את התורה מא' ועד ת', די מהר הבנתי מה היה אמור להיות ברור מאליו מההתחלה, לפחות עבור מישהו ששואל שאלות בצורה ביקורתית ועושה מחקר משלו, משהו שלא עשיתי כמי שעקב אחר התוכנית, בהתחלה התחלתי לפקפק בפולוס, ועד מהרה הברית החדשה המלאה לא הייתה דבר ה'., רימו אותי יחד עם מיליארדי אנשים.

מוציאים את זה לעולם.

בתוך שנה הקמתי קבוצה קטנה של אנשים, והאמנו שנוכל לפענח את האמת על ידי חיפוש מילים בעברית, ויצרנו דת חדשה המבוססת על התפיסה שלנו, תוך אמונה שהשם מנחה אותנו. למעשה, לא הייתה לנו שום הדרכה, האמנו שאנחנו אלה שצריכים להילחם בשקרים של כל דתות העולם, בעודנו גולשים בתקשורת כמו לוחמי מקלדת, שופטים קשים, מגנים אחרים, ובמילות שנאה תקפנו אלפי אנשים ישירות ומיליארדים. נשפטו על אמונותיהם, ואנחנו האמנו שעשינו את הכל בשם בוראנו.

השליליות שלטה בעולמי

ליבי היה כבד ומלא כעס, כשראיתי את זה לאחור, נפגעתי, רימתי אותי, על ידי הכנסייה, על ידי המערכת, והוצאתי את זה על אחרים. זה הוביל לנקודה של קריסה רגשית, כל המריבות והשליליות, זה אף פעם לא היה טבעי, הייתי צריכה לכפות את עצמי לתוך כל ויכוח ודיון כי אני בעצם מתעבת מריבות וויכוחים. גדלתי במלחמת העולם השלישית בבית, כילדה, אלכוהול ואלימות שלטו בבית שלנו. אני מאמינה שההורים שלי שאני אוהבת הוכנסו לחיי כדי שאוכל להגיע לנקודה הזו, ואני לא שוללת את האפשרות שאני צריכה להיות בחייהם כחלק מחיי. יכול גם לעזור להם לגדול ובתקווה למצוא את השם.

נקודת טריגר.

פתאום בנה בן ה-12 של חברתי נפטר ללא סיבה ידועה, ההלוויה עוררה נקודת תורפה, אני זוכר שאמרתי לעצמי, מה זה משנה, החיים שלי חסרי ערך, אחרי כל מה שאנשים סביבי עברו, בגללי בעבר, בגלל מעשיי, הילד התמים הזה היה עכשיו איפה שהרגשתי שמגיע לי להיות,

כאן נכנסה לתמונה ה"יתר הרה", ואני הלכתי אחריה. ירדתי לשפל, שתיתי ושימוש בסמים ככל שיכולתי תוך 5 ימים ללא שינה או אוכל, כדי להרוס כל גרגר של רגש או אפילו קיום לצורך העניין. לאחר שנים של פיכחון ומאבק מוצלח בהתמכרויות שלי, תוך התגברות על תחושת הנוחות שלי בזמנים של סבל, פניתי עורף לפשיעה והפכתי למומחה מנוסה בטיפול בהתמכרויות. התחלתי משלי, למרות כל זאת מצאתי את עצמי חזרה למסלול הישן תוך שבריר שנייה.

הכל היה זקוק לשינוי של 180 מעלות

אחרי הנגאובר גדול והתבוננות פנימית עמוקה, הבנתי מה עשיתי, רימיתי את אהוביי ואת עצמי. במבט לאחור ידעתי שהדרך לאמת של שירות השם היא נתיב של שמחה וחיפוש הטוב באחרים, ניסיון להיות מודל של אור במקום מקור כעס מתוסכל, אז החלטתי לתת לדתות הזדמנות והתחלתי לקרוא את הקוראן. באמצע הדרך היה די ברור שלספר הזה יש את אותה מטרה כמו לברית החדשה, עוד ספר לשליטה בהמונים, להביא לפשע את היהודים ואת "התורה הנוכחית" שלהם.

התורה והיהדות נשארו

כשחשבתי יתר על המידה מדוע שתי הדתות תוקפות בבירור את היהודים ואת התורה, הספר היחיד שהיה הגיוני עבורי ועמד כמו סלע יותר מתמיד, הייתי צריך להכיר בכך שיש משהו מיוחד ביהודים והייתי צריך להיפתח לחלוטין כדי לראות מה זה, מאחר וחיי משתנים בכל מיני דרכים פנטסטיות, שיפור עצמי כדי להוסיף למטרה הגדולה יותר. להפוך לאדם שהייתי כילדה, מלאת חסד, נותנת שנפגעה בעבר, עכשיו זכיתי באמונה ובתחון ובפחד ובכאב שנתנו לי כליפה רבה, שכבות שהפכו את זה לבלתי אפשרי לעשות את מה שנוצרתי בשבילו, כל זה נעלם ועכשיו יכולתי באמת לתת ולחיות למען אחרים, בלי לרצות דבר בתמורה ועדיין לקבל את כל מה שאני צריך כשהשם דואג לעבדיו.

תשובה

היהודים היו בדיוק ההפך ממה שלימדו אותי, והייתי אשם בכך שנשאתי את המסר הזה הלאה. פעמים רבות התפללתי ועדיין מתפלל, לבקש סליחה מהשם, לא רק עבור היהודים אלא עבור כולם. אנשים ששפטתי, השיפוט היה למעשה עליי, גורם לי לחשוב על מה. .

הבעל שם טוב אמר:

“"חברך הוא המראה שלך. אם פניך נקיות, גם התמונה שאתה רואה תהיה ללא רבב. אבל אם תסתכל על חברך ותראה פגם, זהו חוסר השלמות שלך שאתה נתקל בו - מראים לך מה עליך לתקן בתוכך."”

מצאתי בית

בשמחה גדולה קיבלתי את כל האסונות כמובנים מאליהם, אימצתי כל מבחן קושי, כפי שאני יודע עכשיו שכל זה תורם לדרך הצמיחה, וצמיחה הולכת יד ביד עם כאב. הזכות למצוא את היהדות, כמו מה שהיה תכשיט נסתר עבורי כל השנים, מספקת לי כעת דרכים ותשובות לכל שאלותיי. טניה וקבלה גם מוסיפות רבות ליכולתי לעזור ולהדריך מכורים אחרים שהגיעו לפח, תורות על הנשמה החייתית והאלוהית, הספירות, כל זה הגיוני כל כך. (חוץ ממה שאנחנו לא יכולים לתפוס כמובן)

משימה מיוחדת ליהודים

אני לא חווה את התחושה של להיות עוזר לוואי, כפי שאני רואה את זה: דמיין שאתה מלך או מנהיג בתקופות של כאוס ומרד, מה אתה עושה כדי ליצור סדר ובטיחות עבור האנשים?

זוהי משימה חשובה מאוד שמביאה עמה הגבלות רבות, חיים קשים של 3500 שנים של שנאה, תקיפה, הריגה, רדיפה, האשמות שווא, האנשים האלה ראויים לכמה ימי חג נוספים אם אתם שואלים אותי, וכך היה להם. אין במה לקנא, רק הכרת תודה על כך שהם מנחים אותנו, עדיין כאן כפי שהובטח על ידי השם, אנחנו צריכים אותם כדי להראות את האור לגויים, והם צריכים שנתחיל להאמין בסמכות שהשם נתן להם.


מאת יוארי שפנס

מקורות: אבות ב', ד' מאת הבעל שם טוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.

כְּמוֹ