בס"ד

למה להיות נמוך לפעמים עדיף על להיות גבוה

בתלמוד (ברכות י'ב), ישנה הוראה מעניינת:

“"אמר רבי יוסי בן רבי חנינא בשם רבי אליעזר בן יעקב: לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא יעמוד במקום נמוך ויתפלל."”

זה אולי נשמע מוזר. למה זה משנה איפה אתה עומד כשאתה מתפלל? אבל זה לא רק המקום - זה הגישה של הלב שלך.

למה לא מקום גבוה?


הרב קוק (עין איה על ברכות י, סעיף 152) מסביר:
כשאתה עומד גבוה, לפעמים אתה גם מרגיש גבוה מבפנים - כאילו הכל בשליטה. זה אולי מרגיש טוב, אבל אז אתה שוכח בקלות את הפגמים שלך. והפגמים האלה הם בדיוק מה שחשוב בתפילה.
התנ"ך אומר ב תהילים קל:א:

1 ממעמקים קראתי לך, הו
ל'.		מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ד'.א


ובישעיהו 57:15

15 כִּי כֹה אָמַר הַרְבֵּה וְהַנָּשָׁה יוֹשֵׁב עוֹלָם, קָדוֹש שְׁמוֹ: שָׁכַנְתִּי בַּרְבֵּה וְקָדוֹשׁ, וְעִם רוּחַ שְׁנוֹפָה וְשָׁנוֹן, לְהַחֲיוֹת רוּחַ עֲנָוִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב שְׁנוֹפִים.טו  כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ–מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, אֶשְׁכּוֹן; וְאֶת-דַּכָּא, וּשְׁפַל-רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים.


אבל מה הכוונה של התנ"ך ב"מעמקים"? למעשה ישנם שני סוגים של עומק.

שני סוגים של "עמוק"‘

הסוג הראשון של "עומק" הוא להיות במקום נמוך - להרגיש שבור, כאילו אתה בבור. זהו ה"עומק" של תהילים קל, א'. כשאתה באמת במצוקה, כשאין לך אשליות של שליטה, זה הזמן שבו הלב שלך נפתח בתפילה.

הסוג השני של "עמוק" הוא דעת - הבנה עמוקה או חוכמה.
לפעמים אנשים רוצים להרגיש "עמוק" - למשל, דרך מוזיקה יפה, מילים רוחניות או רגשות עזים. זה יכול להרגיש כמו להיות "מקסימום", כמו לרחף בעננים. אתה שוכח את הבעיות שלך, את הדאגות שלך - הכל נראה טוב.

אבל... התחושה הזו מתפוגגת. אתה נשאר עם אותן שאלות, אותן טעויות, אותה ריקנות.
סוג כזה של "עמוק" הוא יותר רגשי מאשר אינטלקטואלי - הוא מרים אותך למעלה, אבל לא משנה אותך.

תחושה בלי הבנה רק גורם לך להרגיש קליל לרגע - לא באמת חופשי.
דעת אמיתית, עומק הבנה אמיתי, מקרבת אותך לאלוקים לא דרך בריחה, אלא דרך בהירות. אתה רואה היכן אתה לוקה בחסר. אתה מרגיש קטן - לא בגלל שאתה עצוב, אלא בגלל שאתה יודע שאתה זקוק לעזרה. זה פותח את ליבך.

אז שני סוגי העומק - שבר וחוכמה - יכולים לקרב אדם לאלוקים.
אחד מגיע מהלב; השני מהשכל. שניהם מגיעים מכנות.
לא רך או חלומי - אבל כנה.
לא לברוח מהבעיות שלך - אלא לבוא איתן אל אלוהים.

זה לא מוגבל לעם או קבוצה ספציפיים. כל מי שמקיים את שבע מצוות נח - ללא מסורת, תארים או טקסים - יכול להגיע אל אלוהים בדרך זו. אינך צריך מילים מושלמות. אינך צריך להיות מסטול. אתה צריך רק להיות אמיתי. אלוהים מקשיב לא למעמד, אלא לכנות. תפילה הנאמרת במילים שלך, מליבך, נושאת משקל.

כפי שאומר ישעיהו, אלוהים שוכן עם הנשבעים והענווים. בין אם בשברון ובין אם בתבונה, הדלת אליו פתוחה.

אלילים על ההר


בתנ"ך, עובדי אלילים הציבו לעתים קרובות את מזבחותיהם על גבעות והרים גבוהים. הם חשבו: שם למעלה, אנחנו קרובים יותר לאלוקים. אבל ה' אומר דרך יחזקאל ו', יג:

13 וידעתם כי אני יהוה, כאשר יהיו חלליהם בתוך אליליהם, סביב למזבחותיהם, על כל גבעה רמה, בכל ראשי ההרים, ותחת כל עץ עלים, ותחת כל אלובת עבותה--המקום אשר הקריבו ריח ניחוח לכל אליליהם.יג  וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ד', בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם; אֶל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם אֲר נָתְנוּ-כָּל-עֵץ רַעֲנָן.


למה זה לא בסדר?


כי הם התנהגו כאילו אלוהים חי במקום אחד - כאילו הוא פיזי. כאילו אפשר להגיע אליו טוב יותר על הר גבוה.
אבל אלוהים אינו מתרשם מגובה. הוא נמשך לענווה. הוא קרוב לאלה שפלי הרוח, לא לאלה שמנסים להיראות נשגבים.

מה המשמעות של זה עבורנו?

לפעמים אנחנו רוצים להרגיש קרובים לאלוהים - דרך אווירה, מוזיקה או מילים יפות. אבל קרבה אמיתית לא נובעת מתחושת "גובה", אלא מתחושת חסר.

מי שיפונה אל ה' מן הבור - בלב שבור - נשמע.
כל מי שמתקרב דרך דעת - עם התבוננות כנה - משתנה.
מי שמתפלל ממקום של תלות, לא מגאווה, מוצא חן.

זה חל בין אם נולדתם למסורת דתית ובין אם לאו. אם אתם מחפשים את אלוהים בכנות - כבני נח, כמו כל אחד אחר - הוא שומע אתכם.
הוא לא דורש שתטפס. הוא מבקש שתכופף את לבך.

כפי שמסביר הרב קוק בפירושו (עין איה סעיף 152), בפרפרזה כאן:

כאשר אדם מרגיש קטן, מכיר בטעויותיו וקורא לאלוהים ממעמקים - "ממעמקים אקרא לך ה'" - זה המקום שבו מתרחש חיבור אמיתי. העומק אינו הסוף, אלא תחילתה של התרוממות רוח - בין אם דרך שבר או הבנה.

תַקצִיר

• ישנם שני סוגים של "עומק": שבר וחוכמה.
• לא כל "עומק" הוא אמיתי. חלקם מרגישים עמוקים אך ריקים.
• עומק אמיתי נובע מהתבוננות כנה בעצמך.
• אלוקים רוצה לב שבור ורוח פתוחה - לא הצגה.
• אינך צריך לטפס כדי להגיע אליו - אתה רק צריך להיות כנה.

כפי שמסביר הרב קוק בפירושו לברכות י' ע"א (עין איה סעיף 152):
כאשר אדם מרגיש קטן, מכיר בטעויותיו וקורא לאלוהים ממעמקים - "ממעמקים אקרא לך ה'" - זה הזמן שבו מתרחש חיבור אמיתי. העומק אינו הסוף, אלא תחילתה של התרוממות רוח - בין אם דרך שבר או הבנה.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לבתיה יאניגר על ההשראה והמשוב ולרב תני ברטון על משובו.

מקורות


• תלמוד, ברכות י'א
• עין איה בברכות 10, §152 (הרב קוק)
• תהילים קל:א, קב:א
• יחזקאל ו':13
• ישעיהו נ"ז:15
• משלי כ':ה'

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.