בתפקיד אסתר, שם האל לא מוזכר בשום מקום. כל הסיפור נראה כרצף אירועים נורמלי.

כאשר נראה היה שתקופת 70 שנות הגלות של העם היהודי עומדת להסתיים, לפחות אחשוורוש חשב כך, וזה לא קרה, הוא שמח. ככל הנראה אלוהי היהודים לא היה חזק כפי שכולם חשבו אחרי הכל, והוא "שכח" להושיע את עמו. כעת הם תמיד יישארו נתיניו, מה שגרם לו להרגיש חזק יותר מה'.

הוא רצה להיות חזק, אבל בכל הסיפור הוא לא באמת משחק תפקיד מוביל אמיתי. הכל נקבע על ידי השחקנים סביבו. על ידי השרים, על ידי המן, על ידי מרדכי ואסתר.

שר, המן, שמנסה להתעצבן על חשבון הכל וכולם ומוצא את מרדכי (ולכן את עמו) מעצבן משום שאינו רוצה להשתחוות לו. ישנן שתי סיבות אפשריות לכך שלא רצה להשתחוות, הראשונה היא שהמן ראה את עצמו כאלוקים, השנייה היא שהוא ענד פסל כשרשרת. כך או כך, מרדכי רצה להשתחוות רק לאלוקים ולא לאליל.

מצווה היא על יהודי למסור את חייו כאשר מדובר בהפרת איסור עבודת אלילים. גם בני נח אסורים לעבוד אלילים, אולם הם אינם חייבים למסור את נפשם על כך, אך אם עושים זאת, הם מקבלים שכר מהשמיים. גם מרדכי קיבל שכר מהשמיים, וכך גם העם, כי הם ניצלו מידי המן.

חמאם רצה להיות מכובד ורומם על ידי אנשים, רצה להיחשב חשוב. הוא אכן ירומם, יועלה על עמוד לאימה ויוטל בושה, ומרדכי אותו רצה להשפיל ולהרוג רומם. האנשים שרצה להשמיד ניצלו.

בקיצור: לקח שאנחנו יכולים ללמוד מזה הוא: שאנשים יכולים לראות את עצמם כאלוהים, לראות את עצמם חשובים ולרומם את עצמם. אבל שאין איש גבוה יותר מהשם ושאנחנו עובדים רק אותו, ושאנשים שמרמיאים את עצמם בסופו של דבר יורדים. אז בבלוג הזה אנחנו קוראים שלמרות שנראה שה' נעדר, הוא בסופו של דבר בשליטה. שהכל הולך בדיוק הפוך, ממה שאנשים תכננו וציפו. בבלוג הבא - פורים (2), אני רוצה לבחון מדוע נראה שאפילו תפילה לה' נראית מוסתרת ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך.

מאת אנג'ליק סייבולטס

בתודה לרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.

קישור פורים (2)