בבלוג הקודם קראנו ששמו של אלוהים אינו מופיע בתפקיד אסתר, אלא שהוא, כמובן, זה שקובע הכל, ללא קשר למה שאנשים רוצים ומתכננים. בבלוג זה אני רוצה לבחון את תפילתם של מרדכי ואסתר. מצופה שהם, אנשים ברמה רוחנית גבוהה מאוד, יתפללו בנסיבות קשות כאלה, אך בהתחלה זה לא נראה כאילו זה קורה בגלוי מיד.

באסתר ד', א', אנו קוראים את הדברים הבאים על תגובתו של מרדכי לגזירתו הקטלנית של המן:

וּמׇרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מׇרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְב֥֥ שַׂ֣פָק וַיִּלְבָּ֣ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדוֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃

כִּי שְׁמַע מָרְדְכַי אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הָיָה, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיַּלַּשׁ שָׁק וַאֲפָר, וַיֵּלֶךְ בָּעִיר בְּצַעֲקוּת מְרָרָה וְהָרָה׃.

זוהי תגובה הגיונית, זה מה שכל מי שהיה שומע חדשות כאלה היה עושה, אבל היית מצפה שהוא יתחיל להתפלל.

אולם, משמות ב', כ"ג, אנו יכולים ללמוד שהמילה העברית זְעָקָ֥ה המשמשת כאן משמשת לתפילה, תפילה המתרחשת בנסיבות נואשות. צעקה/תפילה מעומק הנפש לעזרת ה'.

וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מׇת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל מִן הָעֲבֹדָ֖ה וַיָּעֲבֹדֶת וַיָּעָד. שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃

זמן רב לאחר מכן מת מלך מצרים. בני ישראל נאנחו תחת העבדות וצעקו; וזעקתם לעזרה מן העבדות עלתה אל ה'.

בהולנדית, יש את הפתגם "לשבת בשק ואפר". משמעותו שמישהו עצוב נואשות. לא יותר ולא פחות. עם זאת, אם נסתכל למשל על יונה ג', ח', שם מתואר גם הפתגם "לשבת בשק ואפר", פירושו לחזור בתשובה, לחזור בתשובה לאלוקים.

וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל-אֱלֹהִ֖ים בְּחְׇקָ֑ה וְיָעָשֻׁ֗בוּ אֱיָרָה מִדַּרְֽ֣ וּמִן־הֶחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם

הם יהיו עטופים בשקים - אדם ובהמה - ויצעקו חזק אל ה'. ישוב איש מדרכיו הרעות ומן העוול אשר אשם בו.

מרדכי – כמנהיג דורו – נביא גדול, ירד בשק ואפר? הוא חזר בתשובה? אבל דווקא הוא לא עשה דבר רע. הוא לא היה בארמון המלך, הוא לא השתחווה לאלילים, מדוע גילה תשובה? מנהיג לוקח אחריות ומנהיג מזדהה עם עמו.

מרדכי התחנן בפני העם, אך יותר מכך, הוא נכנס לעיר. הוא הציב דוגמה לעם, קרא להם לחזור בתשובה, קרא להם להתפלל אל ה' בייאושם. כאשר העם בכללותו יזעק אל ה', יתחרט, כפי שעשה העם במצרים, ה' יציל אותם מגזירת המן.

רק לאחר שהעם חזר בתשובה וצעק אל ה' בתפילה, הוא קרא לאסתר ללכת אל המלך.

ואז אנו קוראים באסתר ה', פסוק א'.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לנֶ֣י. הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּ֠לֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל-כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃

ביום השלישי ותלבש אסתר בגדי מלכות ותעמוד בחצר בית המלך, מול בית המלך, והמלך יושב על כס מלכותו, בחדר הכס שמול פתח הבית.

במבט ראשון, נראה שאין כאן שום דבר על תפילה. עם זאת, חז"ל מלמדים שכאשר מגילת אסתר מדברת על "המלך", מדובר על אלוהים. כאשר היא מדברת על המלך אחשוורוש, מדובר כמובן על אחשוורוש.

לאחר שלושה ימים של תפילה וצום, אסתר הגיעה לרמה רוחנית כה גבוהה עד כי לבשה את עצמה בהשראה אלוהית/מלכות אלוהית. היא הלכה אל אחשוורוש בנחישות, אולם עם כל צעד במסדרון הארמון למראה הפסלים הרבים, השראה אלוהית זו דעכה, ותחושת הסכנה למלך גברה עם כל צעד.

אז היא צעקה אל ה': "אלוהיי! אלוהיי! למה עזבתני?" (תהילים כ"ב)

כי אילולא היה אלוהים עם שרה ורבקה כאשר היו יום אחד בארמון מלך רשע, והיא, היא הייתה עם אחשוורוש שנים כה רבות. היכן היה ה'?

אך עד מהרה יתברר שגם הוא עמה וגם יציל אותה מגזירת המן.

כאשר אדם בייאושו, מעומק נשמתו, חוזר בתשובה ומתפלל לה', הוא בוודאי יענה ויתן ישועה מהמצב הזה. אין זה אומר שמישהו חווה זאת מיד. ייקח זמן עד שהעם ייצא ממצרים, ייקח זמן עד שהמן יתלה, עד שהמצב יוכיח את עצמו כבטוח עבור היהודים. אבל בסופו של דבר, הגאולה תבוא מידו.


מאת אנג'ליק סייבולטס


בתודה לרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.

קישור: פורים 1