7 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר 8 ‘"קח את המטה והקהלת את הקהל אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ויתן את מימיהם והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את הקהל ואת מקניהם."’ 9 וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַמֶּטֶב מֵעַל־פְּנֵי יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּהוֹ. 10 וַיְקַבֵּל מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן אֶת הַקָּהֵל לִפְנֵי הַסּוֹר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהם שְׁמַעְנוּ נָא מֹרְדִים הַמֵּרְדָּשׁ נוֹצִיא לָכֶם מַיִם‘ 11 וַיָּשָׂא מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּכֶּה אֶת־הַסּוּר בְּמַטְהוֹ שְׁנַיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַב וַתִּשְׁתֶּה הַקָּהֵל וּמְקְהָם׃. {ש} 12 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן יֵשׁ לֹא־אֱמַנְתֶּם בִּי לִקְדַּשֵּׁנִי לִעֵינֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־תִּבְאִיתוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם (במדבר כ', ז'-יב)

            לעתים קרובות חוויתי טעויות במבחנים בבית הספר, לא משום שלא היה לי את הידע הנדרש, אלא משום שלא קראתי את ההוראות בעיון מספיק. במבט לאחור, בדרך כלל גיליתי שאילו עשיתי זאת, יכולתי לפתור את הבעיה בצורה הרבה יותר יעילה, עם פחות שלבים, במקום הדרך המסובכת שבה הגעתי למסקנה השגויה בכל מקרה. במילים אחרות, ההוראות נועדו לעזור לי, לא למנוע ממני לעזוב את הכיתה מוקדם. לתשובות הלא נכונות שלי לא היו השלכות כה גדולות. כאשר משה קיבל פקודה מאת אלוהים להוציא מים מן הסלע, לעומת זאת, "תשובתו" הביאה לתוצאה הרסנית - ואירונית - ביותר. הוא נמנע מלהיכנס לארץ ישראל.

            אבל זה לא מה שאני רוצה להתייחס אליו עכשיו.

            נכון שאלוהים פשוט אמר "דבר אל הסלע", ולא "הכה בסלע". עם זאת, אפשר לשאול, "אם אלוהים לא רצה שמשה יכה בסלע, מדוע אמר לו 'קח את המקל'?" הרי בפעם הקודמת, פגיעה בסלע הייתה דרך לגיטימית לחלוטין להגיע למים.

            שאלה זו נשאלה על ידי המלבי"ם (שם). הוא משיב שעלינו לשים לב תחילה לעובדה שהמילה "מקל", “"מטה"” קודם לכן אמצעי דקדוקי הנקרא ה' הידיעה, ה-"“חה חיידיה”"ה-" חה חיידיה דומה למילה "the" באנגלית, אך יש לה קונוטציה חזקה יותר, כמו "האחד והיחיד". אלוהים אמר, "קח ה מקל", המציין מקל מסוים. אם נעבור על הטקסט מספר שמות ועד לנקודה זו, נמצא רק מקל אחד שנקרא "”ה "מקל", וזה לא אותו מקל בו השתמש משה כדי לבשר על הנסים במצרים או על קריעת הים. זהו מטה אהרן, אשר כאשר הונח זה לצד זה עם מטות ראשי השבטים האחרים, פרח בפרחים ושקדים. זו הייתה דרכו של אלוהים להראות לעם שהכהונה שייכת רק למשפחת אהרן, לאחר ניסיון של קורח וחסידיו להשתלט על הכהונה.

            במקרה הזה, למקל היה מסר שונה. בִּירָה, באר מים זורמת, ליוותה את בני ישראל במדבר בזכות מרים. כאשר מרים עזבה את העולם, בִּירָה נעלם, והעצום, המתגלגל חלמישהאבן שהכילה אותו חזרה להיות מונולית. מכאן התלונות על מים. לכן, כדי להפיג כל חשש שהנס לא יוכל להתבצע פעמיים, אמר אלוהים למשה להביא איתו את מטח הפורח כשהוא ידבר אל הסלע, כדי להראות לכולם שהבאת חיים מחפצים דוממים אינה מעבר לכוחו של אלוהים; כשם שהוא "הפך את הסלע לאגם מים, חלמיש "אל מקור מים" (תהילים קי"ד, ח'), הוא יכול היה לעשות זאת שוב, אך הפעם, רק דרך ה מילים של משה - לא נדרשה פעולה. זו הייתה הזדמנות לחזק את אמונת העם מעל ומעבר לכל רמה קודמת. כאשר משה הכה את הסלע, ההזדמנות הוחמצה. אין פירוש הדבר שהבאת המים - אפילו באופן שסתר את הוראות ה' - לא הייתה סימן לזכותם של משה ואהרון. הגמרא עצמה מספרת לנו שלמרות ש... בִּירָה היה קיים בזכות מרים, זכות משה ואהרן החזירה אותו (תענית ט ע"א).

            אני חושב שהמסר של המטה (ושל הסלע) חשוב כאן. לפעמים, אנחנו מרשים לעצמנו להפוך כמו עץ מת, ולראשינו וליבנו כמו סלע. אבל עלינו לזכור שלא משנה כמה רחוק אנחנו חושבים שאנחנו, או כמה זקנים ומקובעים בדרכינו, ישועת האל משתרעת על כל החיים, ושינוי פרדיגמה מוחלט תמיד אפשרי. עם אמונה, אנחנו יכולים לפרוח שוב, ולהחליף את "לב האבן" ב"לב בשר" (ראה יחזקאל ל"ו, כו).


שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.