פרשת עקב – פחד

בס"ד

12 ועתה ישראל מה דורש ממך ה' אלוהיך כי אם ליראה את ה' אלוהיך וללכת בכל דרכיו ולאהבו ולעבוד את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים י, יב)

            יראת ה' היא כנראה המרכיב הבסיסי ביותר, הבלתי ניתן לצמצום, של דתיות בכל דת. שלמה המלך אמר: "לסיכום, דבר ידוע: ירא את ה' ושמר מצותיו, כי זה כל האדם" (קהלת י"ב, יג). ניתן להבין זאת כמשמעות הדבר שאדם יכול לרכוש כמה מידע שהוא רוצה, ובוודאי שלמה המלך, שתואר כ"חכם מכל האדם" (ראה מלכים א' ג', יב), היה בסיס ידע רחב, אך מהות קיומנו היא לפתח את התכונה של... יראה, יירה, או פחד,
של אלוקים.  

            זה מועבר בביטוי, ראשית חכמה יראת השם, "ראשית חכמה יראת אלוהים" (משלי ט', י') – רעיון שסותר לחלוטין את תפיסת החוכמה העכשווית, המושפעת מהמטריאליזם המכני המדעי וממקבילתו הטיפולית, הפסיכואנליזה. מסיבה זו, יראת אלוהים בחוגים מסוימים היא בסיס לדה-לגיטימציה של יכולתו של אדם לתרום אינטלקטואלי. פרוידיאנים רואים בדתיות בכללותה נוירוזה! דמותו של הגאון הסבלני, הלוגי, חסר המוסר, המפקפק והאובייקטיבי, נצפית בעיני רוחו כמקור המהימן לחוכמה ולשפיות מאז המחצית השנייה של המאה ה-19. כל התיעוד ההיסטורי האנושי מאז מעיד עד כמה נוראיות הן ההשלכות של המדע והקידמה ללא יראת אלוהים.  

            שם העיר הקדושה ביותר בעולם הוא שילוב של שמה המקורי שלם ("שלם", "שלמות") והשם שניתן לה על ידי אברהם, יראה ("הוא יראה", הזהה למילה "פחד" כפי שהיא מאויתת, ראה בראשית כ"ב, יד). יחד, אלה מתרגמים ביטוי שפירושו "פחד גמור", ירושלים.  

            יראת ה' נתפסת בדרך כלל כאופן הוויה רב-ממדי, כדלקמן (ראה רמח"ל מסילת ישרים): הרמה הראשונה נקראת יראת הונש, פחד מעונש, כלומר על עבירה על מצוות ה'. רמה זו של יירה, נוטה לעורר את התגובה השלילית ביותר בקרב אנשים משכילים בני זמננו, שרבים מהם רואים את מושג הציות מתוך פחד כעמדה פרימיטיבית ולא בוגרת. אבל הם לא לבד; ביטויים מסוימים במקורות שלנו מצביעים על כך שרמה זו של קשר עם ה' היא ראשונית, בעוד שעבודת ה' באהבה היא רמה גבוהה ומועדפת יותר. על כך, השיב רבי נחמן מברסלב, "הלוואי והיינו מגיעים אפילו..." זֶה "רמה!" לפחות אדם היה נמנע מחטא אם היה לו או לה יראת הונש.בואו נהיה כנים; האם אנחנו לא נמנעים מחניה כפולה בגלל הקנס הכרוך בכך? אם נחשוב קצת יותר לעומק, נבין שרמת הפחד הזו היא הנדרשת לשלטון. זהו הפחד שמניע אותנו לשמור על עצמנו ולהימנע מהשלכות שליליות.

            הרמה השנייה של יראת ה' נקראת יירת הרומות, פחד מפני נוראותו של אלוהים. סוג זה של תודעה נוצר דרך התבוננות בגדולתו של אלוהים בהשוואה לשפלותו ו/או לאיןותו המהותית של האדם. מהו אדם, בהשוואה למי שברא את כל הקיום? זוהי תמצית הטקסט הנקרא במהלך תפילת מוסף בראש השנה וביום כיפור: "חיי האדם כצל חולף, ענן חולף, משב רוח וחלום רגעי". רמת פחד זו, אשר כנראה מתבטאת טוב יותר כיראה, נוסחה על ידי אברהם, שאמר: "אני עפר ואפר". זוהי רמת הפחד המצביעה על כך שאנו מודעים לנוכחותו של מי שחי לנצח ומנהל את הכל. הישארות בקשר עמו באמצעות קיום מצוותיו מאפשרת לנו לקחת חלק בנצחיותו.

            הרמה השלישית של יראת ה' נקראת יראת החט, פחד מחטא. זוהי רמה של יירה זה מושג כאשר אדם הופך כה ברור לגבי חשיבות קרבתו לאלוקים, עד כי רעיון החטא עצמו הופך לשנאה - שכן החטא הוא זה שיוצר מחסומים למערכת יחסים זו. אנו יכולים להבין זאת במערכות היחסים הבין-אישיות שלנו. לאחר שגדלים יחד עם אדם אחר, אנו נוטים להבין את הגבולות ובתקווה לכבד אותם, משום שהקפדה לא לפגוע באדם שאנו אוהבים והשקעות הדרושות לטיפוח מערכת היחסים הן מה שיאפשר לנו להישאר קרובים לאותו אדם.  

            האדם בן זמננו מתמודד עם אתגרים רבים בתחום זה. נושא מרכזי נוסף בפרשה הוא חידת העושר וכיצד הצלחה יכולה ליצור מלכודות ביחסינו עם ה'. התורה קובעת, 

11 השמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום; 12 פן אכלת ושבעת ובנית בתים טובים וישבת בהם; 13 וְכַיִּרְבוּ בְקָרְךָ וצַנְךָ, וְכַסְפֶּךָ וְזָהָבֶךָ יְרַבָּה, וְכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ יְרַבָּה; 14 וְגָבָה לִבְךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצִיאֶךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵבֵית עֲבָדִים; 15 אֲשֶׁר הוֹלִיכֶךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר שָׁם נְחָשִׁים וְעַקְרָבִים וְאֶדֶר צְמָעָה אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מַיִם; אֲשֶׁר הוֹצִיאֶךָ מַיִם מֵסַר צְרֶן.; 16 אֲשֶׁר הַאֲכִיל אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר מַן, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֲבוֹתֵיכֶם, לְעַנְרַךְ וְלַעֲשֶׂה נִסְתָּךְ, לְטִיב אֶתְכֶם בַּאַחֲרִיתֶךָ.; 17 וְאַמְרַא בְּלִבְבֶּךָ כֹחִי וְעֹז יָדִי הִשְׁלִי לִי הַעֲשֶׂר הַזֶּה׃‘ 18 וְזָכְרְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹחַ לְעוֹשֶׂה עֲשֶׂר לְמַעַן הוּא יִקִּים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאֲבֹתֶיךָ כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃.  (דברים ח':11-18)

            קל להבין, כאשר ישנה תפיסה של "אדם מעשה ידיו", מדוע יראת ה' אינה באה בקלות. רובנו רואים בהצלחה מחסום מפני כאב; אם אנו נראים כבעלי שליטה, אם אנו יכולים לקנות את דרכנו החוצה מכאב, קשה לשמור כל הזמן על מודעות ליסוד האלוהי, לברכה ולרצון ה', שהוא מה שקובע בפועל הצלחה או כישלון, לא משנה מה. עשינו זאת. זו הסיבה שהפסוק מזהיר אותנו להישאר איתנים ונאמנים למרות עושרנו, כי לא משנה כמה נוח זה נהיה, אנו תלויים באותה מידה במי ש"משאיר את היקום על האין". זה בידי מישהו שחידד את המודעות שלו לעובדה שעושר והצלחה בטוחים. 

            מי ייתן וה' יברך את כולנו ביכולת להצליח להשיג שלמות יירה, עושר רב, והחדות להבין לאן שייך עושרנו.

שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.