בס"ד

1 וְקֹרַח בֶּן יְצַר בֶּן קְהַת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וְאֲבִירָם בֶּנֵי אַלִיאַב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בֶּנֵי רְאוּבֶן לִקְחוּ אֲנָשִׁים; 2 וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַתִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ נְשִׂיאִים הָיוּ הַקָּהֵל בְּחִירֵי הַקָּהֵל אֲנָשִׁים נִשְׁאֵלִים וּבְחִירֵי הַקָּהֵל אֲנָשִׁים נִשְׁמָעִים׃; 3 וַיְהֵקַבְצוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהם: "הַמִּדְעַלְתֶּם הַמִּדְעָלָה כָּל־הַקָּהָלָה קְדֹשׁ כָּל־הֵם וְה' בָּתֹּהֶם; מַדּוּעַ תִּתְרַמֵּשׁ עַל־קְהַל יְהוָה."‘ (במדבר טז)

האם מקובל להטיל ספק בסמכות? למחות נגד מה שאתה תופס כמנהיגות מושחתת או שתלטנית? אם כן, מדוע נענשו קורח וחבריו בצורה כה לא ארצית? מה היה אופי פשעו של קורח?

המשמעות הפשוטה של טקסט התורה מרמזת שקורח ניסה לבסס צורה של קומוניזם רוחני, שבו כל אחד מבני העם היהודי היה מנהיג בפני עצמו. "כל אחד קדוש, למה תרדנו בקהל ה'?" (במדבר ט"ז, ג'). אבל אולי זוהי צורת הקיום האולטימטיבית? למעשה, רבי יהודה אשלג ז"ל, הידוע גם כבעל הסולם, ציין שיש פסוק בתורה המתאר את העם היהודי כ"גוי כהנים, עם קדוש" (מתן תורהכוהנים, בהיותם משבט לוי, אינם ירושים בארץ ישראל; זהו תמורה לזכות לשרת את ה' בבית המקדש. אם אנחנו עם של כוהנים, אומר בעל הסולם, גם אנחנו חייבים לוותר על זכותנו האישית לרכוש, אלא אם כן נוכל להשתמש בו לקיום מצוות "ואהבת לרעך".  

רעיון זה מבוסס על רעיון אחר, דהיינו, שהעולם נברא במונחים של רצון לתת ורצון לקבל, נותנים ומקבלים. יש לנו מצווה לחקות את דרכי ה', וה' הוא הנותן האולטימטיבי. לכן, עלינו לנסות לשנות את טבענו; עלינו להפוך לנותנים. רק בדרך זו נוכל באמת לקיים את המצווה לאהוב כל יהודי, שהיא המטרה העליונה של התורה (ספרא, קדושים ב').

אז מה הייתה הבעיה עם קורח?

הפסוק הפותח אומר, "וְקָרַחַ קֹרַחַ קָרַחַ..." אונקלוס קורא את המילה "קָרַחַ" כ"התנתק". ממה בדיוק הוא התנתק?

האדמו"ר מסלונימר הקודם זצ"ל, בספרו נסיבוס שלום, קובע שקורח דחה את הרעיון שהעולם בנוי כך, כמערכת של נותנים ומקבלים. הוא הבין שבזמן מתן התורה, משה היה הנותן, כלומר מעביר התורה מה' לעם היהודי. אולם, כעת, משהתורה "אינה בשמים" עוד, הוא לא חשב שיש צורך בתפקיד הנותן; כל אחד, העוקב אחר התורה שבידיו, יכול לנהל את עצמו, כביכול. כלוי, קורח לא יכול היה לקבל במיוחד את הרעיון של כהן גדול, שיהיה למעשה צינור לחילופי דברים קדושים בין העם היהודי ל'. מה הפך את אהרון למתאים יותר לתפקיד זה ממנו, או, בהרחבה, מכל אחד אחר?

פגם זה בתפיסה, כאשר הוא הופך לארסי, יכול להוביל כמובן לכפירה האולטימטיבית; אם אין עוד צורך בנתן, אז אולי גם אין צורך בנתן האולטימטיבי. יש תפיסה המכונה אי-התערבות אלוהית, שבה אלוהים מדומה לקדר, שכבר עיצב את הכלי, לוקח אותו לשוק ומשאיר אותו שם למכירה; מעורבותו בכלי נפסקת, אך הכלי שומר על שלמותו ככלי. בעל התניא דן ברעיון זה בהרחבה בספרו. שער הייחוד והאמונה, כמנוגד למה שהתורה שלנו אומרת לנו. אלוהים הוא כמו יוצר כלי חרס שלעולם אינו מסיר את ידו מן הכלי, אשר מסתובב ללא הרף על האובניה, מתעצב ומעוצב בכל שנייה. מעורבותו בכלי היא קבועה.

כפי שאלוהים תכנן את העולם, הכל קיים בזוגות, כאשר אחד מהם הוא ה... משפיה (הנותן) והשני הוא ה- מקבל (המקבל). רק אלוקים קיים מעבר למסגרת זו כישות עצמאית וייחודית לחלוטין. בני אדם, אף על פי שהם מהווים את פסגת הבריאה, בכל זאת משויכים יחד באופן זה. הורים הדואגים לילדיהם, מורה המחדיר לתלמידו ידע, אומן מומחה המחדד את כישוריו של שוליו - כל אלה נופלים לתפקידים של נותן ומקבל.

אך ישנו אדם אחד היושב בראש הפירמידה, ולמרות שהוא עצמו מקבל, הוא הנותן לשאר הבריאה. בטרמינולוגיה שלנו, אנו מתייחסים לאדם זה כאל הצדיק, שעליו נאמר "הצדיק יסוד עולם". (משלי י', כה). הגמרא אומרת, לגבי רבי חנינא בן דוסא, "כל העולם מקבל את מזונותיו בגלל בני חנינא, והוא עצמו מסתפק בדלי חרובים מערב שבת אחד למשנהו" (ברכות יז, ע"ב). הביטוי "בגלל" –בשוויל–ניתן לקרוא גם כ"דרך ערוץ ה", כלומר, דרך ערוץ חנינא בן דוסא, כל העולם ניזון. התכונה האלוהית של יסוד, המקושרת גם היא למושג הצדיק, נרמזת בפסוק "כי כל אשר שמים ואשר בארץ" (דברי הימים א' כט, יא), כלומר קיים צינור המחבר בין שמים לארץ, וצינור זה הוא הצדיק. ברור שמשה מילא תפקיד זה; הוא היה המחבר בין ה' לעם ישראל, וככל ששבע המצוות נקבעו מחדש במתן תורה, הוא היה המחבר בין ה' לאנושות כולה.  

קורח האמין שקדושה מבטלת את הצורך להיות נותן. אך מכיוון ש"עולם בנוי על חסד" (תהילים פט, ג), קדושה חייבת למצוא את התגשמותה באמצעות נתינה. בפרשה הראשונה של התורה, אנו פוגשים את אישיותו המעניינת מאוד של חנוך, שחי עד גיל 365 שנים (צעיר למדי לאותם ימים), ואז "איננו עוד" (בראשית ה, כד). הזוהר מציין שחנוך הפך כה רוחני עד שפשוט יצא מגבולותיו הארציים ונכנס לגן עדן מבלי למות. באמת רמה גבוהה של התפתחות רוחנית. עם זאת, אבי הדת היהודית הוא אברהם; הוא זה המכונה "אברהם ידידי", משום שהוא הושיט יד לאחרים, הוביל אותם לביתו, התפלל בשמם, לימד אותם את דרכי ה'. הוא ידוע כ"מרכבת ה'". חסד”הוא הדגים את תפקיד הנותן, פר אקסלנס.   

קורח ביקש להיפטר מתפקיד זה, ולא היה זה שנבחר למלא אותו בעצמו. שם אנו מוצאים את מניעיו האמיתיים. עם זאת, הוא נאלץ להודות בכך, “"משה הוא אמת ותורתו היא אמת".”

קשה מאוד לקבל מנהיגות. אני יודע שכילד, היה נפוץ לי ולחבריי לחלום על להיות נשיא. כיום, מתבגרים חולמים על להיות נשיאים, אבל מסיבות שונות לחלוטין. מעניין, עם זאת, שאנחנו לא חולמים על מורה שיכול לאפשר לנו להפוך למי שאנחנו אמורים להיות, ולתת כפי שאנחנו אמורים לתת, ובכך, באמת לחקות את בוראנו. מי ייתן ונזכה לכך.


שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.