בס"ד

25 וְהִצִּיל הַקָּהָלָה אֶת-הַרֹצֵחַ מֵעַד גֹאֵל הַדָּם, וְהִשִּׁיבְתָּו הַקָּהָלָה אֶל-עִיר מְקַלָּטוֹ אֲשֶׁר בָּס שָׁמָּה, וְיָשַׁב שָׁם עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ (במדבר לה, כה).

מבנה החוקים הנוגעים להריגה ברשלנות, ערי המקלט וגואל הדם מורכב ומביך – במיוחד הרעיון שהתורה מתירה לאזרח, שאינו ממונה על ידי בית המשפט, לנקום את דם הנפטר. אף על פי כן, אתייחס לנקודה אחרת השבוע.

פרשת מעשי שואלת שאלה על הפסוק הנ"ל: מדוע הדחייה של הרוצח קשורה למותו של הכהן הגדול?  

התלמוד מזכיר עובדה היסטורית מעניינת, דהיינו שאמו של הכהן הגדול הייתה נוהגת לדאוג לתושבי ערי המקלט. היא הייתה דואגת לכך שחייהם יהיו נוחים ושהם יהיו מוזנים היטב בתקווה שהתושבים לא יתפללו למותו של הכהן הגדול (מכות יא ע"א). מדוע אמו של הכהן הגדול צריכה לדאוג לדבר כזה? הרי העובדה שהרוצח בשוגג הגיע לעיר המקלט היא תוצאה של הליך משפטי תקין; מדוע יש לכפות על הכהן הגדול להגיע למצב שבו גורלו תלוי במצבו הרגשי והרוחני של הרוצח (שימו לב שהתורה מתייחסת למי שהורג בשוגג כרוצח)? ובכל זאת, אלוקים עצמו הוא שציווה זאת כך.

רש"י, על פסוקנו, עונה על שאלתנו באופן הבא: "כי היה על הכהן הגדול להתפלל בשם דורו שלא יקרה דבר כזה מלכתחילה". במילים אחרות, בהיותו המנהיג הרוחני של העם היהודי, הכהן הגדול, שהיה האדם היחיד שהוסמך להיכנס לקודש הקודשים ולכפר על כל עם ישראל, היה צריך לנצל את מעמדו הייחודי כדי להגן על תלמידיו במכת מנע מפני טרגדיה. זוהי רמת התודעה שמנהיגות כהונה דורשת.  

ובכל זאת, התלמוד מזכיר תפילה רק בנוגע לאמו של הכהן הגדול. היכן רש"י רואה ציווי על הכהן הגדול עצמו להתפלל עבור דורו בדרך זו?  

בהמשך הקטע, התלמוד מזכיר את הקשר בין האקראיות 

דחיית רוצח ומותו של הכהן הגדול נקבעים רק אם הכהן הגדול היה בתפקידו בזמן מתן פסק הדין של הרוצח בשוגג. אם הכהן הגדול נפטר במהלך ההליכים, והפסק הדין ניתן לפני שיימשח כהן גדול חדש, הרוצח בשוגג יגיע לעיר המקלט לצמיתות. עם זאת, אם הכהן הגדול נמשח במהלך ההליכים, והוא בתפקידו בעת מתן פסק הדין, אזי תאריך מותו הופך לתאריך הדחייה עבור הרוצח בשוגג.

אנחנו יכולים לשאול, איך זה הוגן? הכהן הגדול החדש אפילו לא היה בתפקידו כשהרצח בוצע – למה שחייו יהיו עכשיו על כף המאזניים?

התלמוד עונה, משום שהיה עליו להתפלל שהרוצח בשוגג יימצא חף מפשע. על סמך זה, מסכם ה"שפת אמת", אנו מבינים את הסברו של רש"י. יתר על כן, הוא קובע, שכן מכיוון שלכהן הגדול יש חלק רוחני בטרגדיה, הרוצח בשוגג יוצא מעיר המקלט בדיוק באותו יום של מות הכהן הגדול; מותו מכפר על שניהם בו זמנית.

ישנן שתי נקודות חשובות ללמוד מכך. ראשית, כוחה של התפילה כה עז עד שהוא יכול לגרום גם לחיים וגם למוות. שנית, מנהיגות כוללת את האחריות לדאוג לתיקון העולם. מעניין לציין שהכהן הגדול לא היה צפוי להתפלל לכליאתו של מישהו שעל פי חוקי התורה ראוי לעונש זה. יש לנו חוש צדק מולד מסוים שאינו מסופק עד שהאדם שאנו תופסים כרשע משלם את המחיר על מעשיו. ואכן, כאשר משפט התורה מיושם כראוי - גם אם הוא מביא לגלות או להוצאה להורג - שם ה' מקודש בעולם, וזו סיבה לשבח. אבל זהו הבחנה השמורה לחוק ה', לא לרצון שלנו לנקמה. עבודתנו היא ליצור עולם שבו אנשים מוגנים ולרוע אין במה.

מי ייתן וניתן לנו הכוח להתפלל - ולפעול - לתיקון עולמנו, ונתברך לראות את פירות מאמצינו.


שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.