בס"ד

והוא היה אומר גם: עשה כי רצונו יהיה רצונך, כדי שיעשה את רצונך כרצונו. בטל רצונך לפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים לפני רצונך. (אבות ב', ד')

יש סרט שבוים על ידי השחקנית והבמאית מתקופת הנאצים לני ריפנשטאל בשם טריומף דה ווילנס, או ניצחון הרצון, שמטרתו הייתה לקדם את השקפת עולמה של המפלגה הנאצית הפורחת דאז. היא עשתה זאת באמצעות תמונות קולנועיות עוצרות נשימה של עצרות וצעדות המוניות מסודרות, כמו גם נאומים מרתקים שנשא היטלר בפני קהל רב, יהי זכרו ויימחה שמו. המסר המשתמע מהסרט היה, שאם העם הגרמני יתמוך בגורלו של היטלר ובעלי... תת-אדם, באמצעות רצונם הקולקטיבי, גרמניה תהפוך למעצמה הדומיננטית בעולם. הסרט זכה בפרסים בגרמניה ובמספר מדינות אחרות, כמו גם תרמו רבות למען הלאומיות הגרמנית.

הרעיון משכנע: אם רק נשים את דעתנו על משהו, נוכל להגשים אותו, באמצעות ריכוז רצון. כולנו משתמשים במושג זה כדי להניע את דרכנו דרך אתגרים ולקראת הישגים, בין אם זה אומר תואר אקדמי, כושר גופני טוב יותר, שליטה בשפה, או, במקרים מסוימים, שליטה עולמית. והנאצים, ימח שמם וזכרם, לא היו הראשונים שהפעילו כוח רצון קולקטיבי כדי להשיג שליטה עולמית. כבוד מפוקפק זה שייך לבוני מגדל בבל. שניהם דוגמאות לכוח שיש בהפעלת רצון קולקטיבי. הפסוק קובע: "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה עַם אֶחָד הֵם וְשָׁפָּה אֶחָד לָכָלָם וְזֹאת הָחֻלוּ לַעֲשׂוֹת? עַתָּה הֲלֹא יְמָנָע מֵהֶם כָּל אֲשֶׁר חָשְׁמוּ לַעֲשׂוֹת?" (בראשית י"א, ו'). בתוך הבעת מורת רוחו של אלוהים על הבחירה שעשו בוני המגדל, יש לכך השלכה כפולה: ראשית, חיוני "למנוע מהם את כל אשר תכננו לעשות"; שנית, שללא התערבותו של אלוהים, זה עלול... לֹא ייחסמו, כי כזה הוא כוחו של הרצון האנושי. בהתחשב בכך, אנו יכולים להבין עד כמה זה טרגי כאשר כוח הרצון האנושי מיושם למטרות רעות.

כעת, רבן גמליאל לוקח אותנו צעד אחד קדימה: השימוש האולטימטיבי ברצון האנושי הוא ביטולו בפני רצון ה'. לאלוהים יש חלום, כביכול, על העולם כפי שהוא צריך להיות. כאשר אנו מביאים את רצונותינו לרצונותיו, אנו משמשים כצינורות, המאפשרים את הגשמת חלומו. במילים אחרות, אנו מפסיקים לחסום את חלומו. זה לא סותר את תפיסת היוזמה שלנו, אלא מוסיף לה מימד אולטימטיבי. כעת אנו יכולים להעריך את ערכו של כוח הרצון על ידי יישומו.  

דוגמה פשוטה למשנה ניתן לראות בקטע הבא מהתלמוד:

המשנה קובעת: מי שאכל ושכח לברך לאחר מכן: בית שמאי אומרים "יחזור למקומו (כלומר, למקום שאכל) ויברך". בית הלל אומרים "יברך בכל מקום שהוא כשיזכור". תנא: אמרו בית הלל לבית שמאי "לפי דעתכם, מי שאכל על גג מגדל גבוה וירד, יעלה שוב לברך". אמרו בית שמאי לבית הלל "לפי..." שֶׁלְךָ "הגיוני, מי ששכח את ארנק הכסף שלו על גג של מגדל גבוה, לא יעלה שוב כדי לקחת אותו. אם, לכבודו, הוא בוודאי יטפס על המגדל, האם לא יעשה זאת לכבוד שמים?" הגמרא מסכמת באומרה, "היו שני תלמידים ששכחו לברך לאחר האכילה, אחד שבשגגה הלך לפי פסק בית שמאי ומצא ארנק זהב, ואחד שבמכוון הלך לפי פסק בית הלל ונאכל על ידי אריה" (ברכות נג ע"ב).

התלמיד שפעל לפי פסיקת בית שמאי ביטל את רצונו (שכנראה היה לא להתאמץ על ידי עלייה חוזרת למגדל) בפני ה' - ובאופן זה, הוא זכה למחצית השנייה של דבריו של רבן גמליאל, דהיינו ש"רצון הזולת", כלומר האריה הרעב, בטל בפני רצונו. מעניין לציין שגם דוגמה זו כוללת מגדל ככלי מדידה לרצון האנושי.

מי ייתן וכולנו נזכה לגלות את הפוטנציאל האמיתי שלנו ולמקסם אותו בעבודת ה'.


שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.