בס"ד

26 הנה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה 27 הברכה, אם תשמעו אל מצות ה' אלוהיכם, אשר אנכי מצוך היום.; 28 וְהַקְלָלָה אִם לֹא תִשְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסָרָה מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַנְכִי מְצוֹאֶת אֶת־כֹל הַיּוֹם לִלַּכֶּה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתֶּם (דברים יא, כו-ח).

            מהי ברכה, ומהי קללה?  

            המילה ברכה יש משמעות של "התרחבות". למרות העובדה שברכה היא דרך להביע הכרת תודה לאל על מה שהוא נתן לנו, איננו משתמשים במילה העברית ל"תודה" (הודאה) בכל מקום בברכה. כאשר אנו מברכים על פריט הנאה כלשהו, אנו משתמשים בשפת הברכה, כדי לציין שהאינטראקציה שלנו עם הטוב שבעולמו של אלוהים גורמת להתרחבות המודעות אליו. לפיכך, לתפוח אדום ומבריק יש פוטנציאל להיות יותר מאשר הנאה יומיומית; הוא יכול להיות הזדמנות להגביר את התודעה האלוקית שלנו; ברכות, אם כן, מהווים אמצעי מדיטטיבי המאפשר לנו להגיע לתודעה זו.

            הספר "ספרנו" בפסוק שלנו קובע ש"ברכה" מתייחסת לרמה של שפע, העצמה והצלחה העולה הרבה מעבר למה שניתן היה לצפות - הגדלה של הטוב - בעוד ש"קללה" מתייחסת להרס, מצב הרסני שגם הוא עולה הרבה מעבר למצופה. הבטחת ה' לגמול ועונש על קיום מצוות או היעדרן אינה מידה כנגד מידה, לא הצלחה או כישלון. זה מלמד אותנו שעבור האדם הדתי, אין דרך ביניים, אין סטטוס קוו. זו ברכה או קללה.

            במקביל לרעיון זה עומד הרעיון, שהועלה על ידי הרב באחיה אבן פיקודה, מחבר אחד הספרים העתיקים ביותר. מוסר כרכים, חובות הלבבות (חובות הלב). הוא מסווג את כל תחומי המאמץ האנושי לשתי אפשרויות: מצוות ו אוויירו (עבירות). שימו לב שהוא אינו מתייחס למצוות הטכניות של התורה, אלא לכל פעילות אחרת, שאינה פולחנית, שאנשים עוסקים בה כדי לקיים את עצמם, כגון אכילה, עבודה, פעילות גופנית, יצירה וחוויה. האם פעילויות אלו הן מצוות אוֹ אוויירו תלוי באלמנט של לשם שמים—המידה שבה אתה עושה אותם, "למען שמים". כל הדברים שאנשים עושים יכולים לשמש כעזר לקיום התורה שלהם אם כוונתם מכוונת לשם. אם כוונתם היא להקל על הקשר שלהם עם ה', ולהגביר את עבודת ה' שלהם, אז הפעילות היא "“מצווה”"; אם לא - אם הכוונה היא פשוט להועיל לעצמך - אז הפעילות היא אֲוִירָה, חטא. מכאן נובע שאדם שעושה את אלה "“מצוות”"הוא"“צדיק”" (צדיק), ואילו אדם שעושה את אלה "“אוויירו”"הוא"“ראשה” (רשע) (שער עבודת אלוקים פרק ד). (ראה אור גדליהו, פרשת ראה, א)

            רעיון זה מרתיע מאוד, משום שהוא מקרב את רמת הבדיקה האלוהית הפוטנציאלית הרבה יותר ממה שהיינו רוצים. אף אחד לא יכול להסתתר מאחורי הופעתו, ברגע שנתחיל לסנן לשם שמים.אתה יכול להיראות או להתנהג קדוש כרצונך, או קז'ואל כרצונך.

            מצד שני, רעיון זה מעודד מאוד, משום שמשמעותו שלכל אחד מאיתנו יש הזדמנויות רבות יותר להישאר מחוברים רוחנית ממה שאנו מבינים, והרבה מעבר לגבולות מה שאנו נוטים לתייג פעילות "דתית". ללא מחשבה מעמיקה יותר, אנו עשויים להתייחס למעורבות הטכנית שלנו בתפילה כחלק "הקדוש" בחיינו, בעוד שהמשרד, המטבח, חדר הכושר, סטודיו האמנות ואולם הקונצרטים נדחקים לאזור "האחר", עולם יומיומי שאין בו בהכרח משמעות. הבעיה עם זה היא שזה משאיר אותנו עם חיים רוחניים מדורגים, והם מנוגדים לדת שלנו. סגפנות עשויה להיות אמצעי להקל על הצמיחה הרוחנית שלנו לאורך הדרך, ולהבטיח שלא נתמכר להיבטים החולפים והגשמיים של עולם זה. אבל המטרה הסופית של התורה היא... קדושה–קדושה – שבה כל מרכיבי המעורבות האנושית מובאים תחת מטריית העבודה האלוהית ומקודשים.  

            אדם מאושר ומעוגל היטב, בעל נפש בריאה וגוף בריא, הוא כלי חזק יותר לקדושה, וסביר יותר שיתאמץ בקיום מצוות. בהתאם לאדם, כושר בשמחה אלוהית עשוי לכלול ספורט, צחוק טוב, זמן קשר עם המשפחה או מגלשת מים. אם דברים אלה נעשים למען שמים, כדי ליצור עובד אלוקים מאושר יותר, אזי אלו פעילויות מצווה, והאדם המעורב שילב את יסודות חייו כראוי. כנות עם עצמך תאפשר לך לקבוע מה אתה באמת צריך או לא צריך.

            החוויה הרוחנית בעולם הזה היא מסלול צמיחה מחזורי, לא ליניארי. ברגע אחד, אדם עשוי למצוא את עצמו מסוגל לרמה אינטנסיבית של מעורבות בפעילות אלוהית, בעוד שהרגע הבא הוא רגע של בלבול, הסחת דעת ותודעה מצומצמת, כמו, "למי יש זמן לזה? אני צריך לעבוד!" אפילו הצדיקים הגדולים ביותר חווים עליות ומורדות רוחניות, רגעים שבהם הם עולים לפסגות השמיים באמצעות לימוד ותפילה, ואחריהם רגעים שבהם הם מחפשים במעברים בסופרמרקט. אבל, "בלי קמח, אין תורה" (אבות ג', יז); אנשים צריכים לאכול, הם צריכים להתאושש כדי להרים שוב את הלפיד. מסיבה זו אמרו חכמינו זכרונם לברכה, "לפעמים ביטולה [הזמני] של התורה הוא קיומה" (מנחות צט, ע"ב; ראה...). ליקוטי מוהראן א:16).

            מי ייתן ונהיה שמחים בחיי החיים ומחוברים לה' בכל עת.


שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.