הרהורים על פרשת משפטים – כישוף ותפילה

בס"ד

שילוב תורה בחיי האדם באמצעות התבוננות ושיחה יכול להיות חוויה מהנה ומרתקת להפליא. זהו מסע של גילוי, שבו חוכמה עתיקה ותורות נצחיות מתעוררות לחיים בחוויות היומיומיות שלנו. באמצעות התבוננות, יש לנו הזדמנות לצלול לעומק המארג העשיר של התורה, ולחלץ תובנות ושיעורים עמוקים שמהדהדים עם חיינו המודרניים. השמחה טמונה ברגעי ה"אהה", אותם מקרים שבהם פסוק או סיפור תורה מתחברים לפתע לאתגרים האישיים שלנו, לשאיפות ולערכים שלנו. וכאשר אנו מנהלים שיחות על תורה עם אחרים, זה הופך לחקירה אינטראקטיבית, שבה נקודות מבט ופרשנויות מגוונות משפרות את הבנתנו. דיאלוגים אלה מעוררים לעתים קרובות התרגשות וסקרנות אינטלקטואלית, מה שהופך את תהליך הלמידה למהנה ומספק כאחד. התורה הופכת לחלק תוסס ודינמי בחיינו, ומציעה לא רק הדרכה אלא גם מקור לקסם, חיבור וצמיחה אינסופיים.

הערה: אל תרגישו מחויבים לעבור על כל מקור או לענות על כל השאלות - אלא אם כן אתם רוצים. אפילו מקור אחד, או שאלה אחת, יספקו לכם שפע של חומר לדיון ומדיטציה. תהנו מזה!

כמה מחשבות על פרשת משפטים

“"לא תחיה מכשפה" (שמות כב, יז).

התורה מדברת כאן בחדות. מדוע מתייחסים לכישוף בחומרה כזו?

בליבתו, כישוף מייצג ניסיון לגשת לכוחות נסתרים בתוך הבריאה ולכוון אותם לעבר תוצאה רצויה. הוא מניח שניתן לכופף את המציאות באמצעות טכניקה, באמצעות ידע על ערוצים סודיים, באמצעות רתימת אנרגיות הטבועות במארג העולם. המתרגל מחפש מינוף.

התורה רואה משהו מסוכן מבחינה רוחנית בעמדה זו.

לכל אלמנט בבריאה יש סדר, מבנה, גבול. העולם מתפתח על פי דפוסים שקבע הבורא. כאשר אדם מבקש לעקוף דפוסים אלה באמצעות מניפולציה נסתרת, משהו עמוק יותר מופרע: ההכרה היכן שוכן בסופו של דבר הכוח.

זה מעלה שאלה עמוקה.

אם איננו נועדו לתמרן את המציאות, מה אנו עושים כשאנו מתפללים?

כאשר מישהו עומד ליד מיטת בית חולים ומבקש ריפוי, או מתפלל לפרנסה, או מתחנן להגנה, בקשה זו מופנית גם היא לשינוי. מחלות עוקבות אחר תהליכים ביולוגיים. שווקים עוקבים אחר כוחות כלכליים. ההיסטוריה עוקבת אחר זרמים פוליטיים. ובכל זאת אנו מבקשים.

ההבדל טמון בכיוון הלב.

בתפילה, בן אנוש אינו תופס כוח; הוא עומד מולו. הוא מכיר בכך שהעולם הטבעי אינו מכונה עצמאית. חוקיו מתקיימים רגע אחר רגע על ידי זה שאמר אותם. בקשת שינוי הופכת למעשה של מערכת יחסים ולא של שליטה.

תפילה מזקקת את המתפלל. היא כופה בהירות. היא מזמינה ענווה. היא פותחת את האפשרות שמה שאנו מחפשים חייב להיות גם ראוי. דברי עמידה מסכמים, "יהיו דברי פי והרהורי ליבי רצויים לפניך" (תהילים יט, טו). במשפט זה טמונה כניעה שקטה: לא רק שאני רוצה משהו, אלא שאני רוצה את מה שתואם את רצונך.

עבור בני נח, תורה זו רלוונטית מאוד.

אנו חיים בעידן שמרתק מטכניקות - שיטות ביטוי, פרקטיקות אנרגיה, קיצורי דרך רוחניים, מערכות המבטיחות השפעה על כוחות בלתי נראים. הרצון למניעת השפעה על המציאות לא נעלם; הוא רק התחדש.

הדרכת התורה יציבה: טפחו מערכת יחסים במקום שליטה. שאפו להסדר במקום לשלוט. הכירו בכך שהעולם נשלט על ידי חוכמה שמעבר להשגתנו, ושכבוד האדם טמון בשותפות, לא בעקיפה.

תפילה אינה מחלישה יוזמה. היא מטהרת אותה. אנו פועלים, אנו עובדים, אנו משתדלים - אך אנו עושים זאת בידיעה שהתוצאות נמצאות בידיים גבוהות יותר.

מחבר התהילים לוכד את הקצב הזה:

“"קוה אל ה', חזק ויתחזק לבבך, וקוה אל ה'" (תהילים כ"ז, יד)

כוח ותקווה חיים יחד.

כעת, הרהרו על השאלות הבאות:

1. כשאתה מבקש משהו בתפילה, איזו תנוחה פנימית אתה מביא - דחיפות, אמון, פחד, כניעה?
2. איך מבחינים בין יוזמה בריאה לבין אשליה של שליטה?
3. אילו פרקטיקות ברוחניות עכשווית מרגישות מתואמות עם יראת כבוד לאלוקים, ואילו מרגישות כניסוניים לעקוף אותו?
4. כיצד משפיעה ההכרה בריבונות האלוהית על האופן שבו אתה מגיב לאכזבה?
5. באילו תחומים בחייך אתה זקוק ליותר אומץ לפעול - ויותר ענווה כדי לשחרר תוצאות?

שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

עוד שיעורים של הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.