בס"ד

האם לא יהודים יכולים לומר "שמע ישראל"?

נתחיל בפסוק אחד, אולי אחד הפסוקים המפורסמים ביותר בכל התורה:

“"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".”
דברים ו':ד'

במבט ראשון, נראה כי פסוק זה פונה אך ורק לעם היהודי. הרי הוא נפתח במילים “"שמע ישראל".” אך השאלה שאנו רוצים לחקור היא עמוקה ועדינה יותר:

האם קריאת שמע מיועדת רק ליהודים, או שיש לה משמעות ורלוונטיות גם לבני נח?

פסוק בתורה

ראשית, יש להבהיר נקודה עקרונית.

שמע הוא פסוק בתורה. לא יותר ולא פחות.

לפי הרוב המכריע של הדעות, לא יהודים רשאים ללמוד את כל התורה שבכתב. זה כולל סיפורים, חוקים ופסוקים שעשויים לא להיות רלוונטיים להם באופן מעשי. הרמב"ם מבהיר שקדושת התורה אינה תלויה בשאלה האם פסוק מסוים מרגיש לנו "חשוב" או בעל עוצמה רגשית. כל מילה, כל אות, כל פסוק נושאים קדושה שווה.

מנקודת מבט זו בלבד, אין סיבה מדוע גוי לא יוכל לקרוא או אפילו לומר את פסוק קריאת שמע. זוהי תורה.

מצוות שמע

עבור יהודים, לעומת זאת, קריאת שמע היא יותר מפסוק, היא מצווה מקראית.

התורה מחייבת יהודים לקרוא את קריאת שמע פעמיים בכל יוםפעם אחת בלילה ופעם אחת בבוקר. התלמוד מגדיר את הזמנים הללו לא לפי שעונים, אלא לפי הניסיון האנושי, מתי אנשים בדרך כלל שוכבים לישון, ומתי הם בדרך כלל מתעוררים.

מהי מהותה של מצווה זו?

בליבתה, קריאת שמע מבטאת שני רעיונות יסודיים:

ומעבר לכך, קריאת שמע קוראת לאדם להפנים את אחדותו המוחלטת של אלוקיםלא רק שיש אלוקים אחד ולא רבים, אלא שכל הקיום תלוי בסופו של דבר בו.

מבנה קריאת שמע

באופן דיוק, המצווה עצמה מתקיימת על ידי בית ראשון לבדו. אף על פי כן, חכמינו תקנו את אמירתן של שלוש פרשיות התורה כחלק מתהליך קריאת שמע היומי:

מבנה זה משקף התקדמות רוחנית. ראשית מגיעה ההכרזה על אחדות ה'. לאחר מכן מגיעה קבלת המצוות. לבסוף, ישנה זיכרון יציאת מצרים ומצוות ציצית.

ה ספר החינוך (מצווה תכ) מסביר את החוכמה הפסיכולוגית העומדת מאחורי נוהג זה. בני אדם נמשכים באופן טבעי אחר תאוות פיזיות והסחות דעת גשמיות. חזרה על קריאת שמע פעמיים ביום מעגנת את האדם במודעות רוחנית ועוזרת להגן מפני חטא.

מסיבה זו, יש לקרוא את שמע נאמר בקול רם. מחשבה שקטה אינה מספיקה. בהלכה היהודית, דיבור הוא פעולה. ביטוי מילולי של אמונה חורט אותה בתודעה.

מה לגבי בני נח?

כעת נחזור לשאלה המרכזית שלנו.

מבחינה טכנית, קריאת שמע של גוי היא פשוט... קריאת פסוק מהתורה, וזה מותר לחלוטין. אבל יש עוד.

רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), מגדולי התורה של המאה ה-18, מתעד ביומן מסעותיו מפגש יוצא דופן. מעגל טוב. בזמן שטייל בצרפת, הוא פגש גוי שהכריז בכנות שהוא מאמין באלוהי ישראל. לאחר שבחן את אמונותיו, הורה לו החיד"א לעשות שלושה דברים:

האיש הסכים.

עדות זו בולטת. הצ'ידה לא היה דמות שולית, ולדבריו יש סמכות רבה. הוראתו מבהירה כי קריאת שמע יכולה להיות מתאימה מבחינה רוחנית עבור אדם שאינו יהודי אשר באמת מאשר את אחדותו של אלוקי ישראל..

רמב"ם: מצוות מרצון

הרמב"ם (הלכות מלכים י', י') מוסיף מסגרת הלכתית חשובה.

גוי רשאי לקיים מרצונו מצוות שנצטוו על יהודים על מנת לקבל גמול, בתנאי שהם נעשים כראוי ולא כחלק ממערכת דתית שהומצאה לאחרונה. ישנם יוצאים מן הכלל ספציפיים, כגון שמירת שבת או הנחת תפילין, אך קריאת שמע אינה... לֹא נופלים תחת הקטגוריות האלה.

משמעות הדבר היא שבעוד שאינו יהודי הוא לא פקודה לקרוא את שמע, לעשות זאת עדיין עשוי להיות בעל ערך רוחני.

אמונה, אחדות ו"אחד"“

בליבתה, קריאת שמע היא הצהרת אמונה. אמונה באלוהים היא ההפך הגמור מעבודת אלילים, שאסורה במפורש לבני נח לקיים. במובן זה, אישור אחדותו של אלוהים אינו זר לדרך בני נח, הוא הבסיס שלה.

תורת חכמינו מדגישה את העומק החבוי במילה אכאד ("אֶחָד"):

הכל, למעלה, למטה, ובכל כיוון, מאוחד באחדותו של אלוהים.

זו הסיבה שיהודים נוהגים לכסות את עיניהם בזמן אמירת שמע: כדי לסגת לרגע מאשליית הריבוי ולהתמקד באמת העמוקה יותר של האחדות האלוהית.

מַסְקָנָה

קריאת שמע היא ללא ספק מצווה יהודית. אך היא גם פסוק תורה המכריז על אמת אוניברסלית.

עבור בני נח המכירים בכנות באחדותו של אלוקי ישראל, קריאת שמע אינה עבירה, וגם לא חיקוי, זוהי ביטוי של אמונה. לא חובה, אלא מעשה משמעותי.

בסופו של דבר, קריאת שמע מזכירה לכל אדם את אותה מציאות:

יש אלוקים אחד. וכל הקיום תלוי בו.

בתודה ל הרב טוביה סרבר עבור השיעור והמשוב.

פאוור פוינט



© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.