בס"ד

דרך בני נח: לחיות מערכת יחסים עם אלוקים, יחד

בני אדם הם יצורים חברתיים. אנשים שנמשכים באמת אל אלוהים כמעט תמיד חשים משהו אחר בו זמנית: שמערכת יחסים עם אלוהים אינה נועדה להתקיים אך ורק בפרטיות, אך ורק בבידוד, אך ורק בתוך הראש של האדם עצמו.

אולי זו הסיבה שאנחנו שומעים לעתים כה קרובות אנשים אומרים, "אני לא מאמין בדת מאורגנת". תמיד תהיתי מה זה באמת אומר. מאורגן לעומת מה? דת לא מאורגנת? או שמא זה אומר משהו אחר לגמרי: הפרט בדרכו הרוחנית, ללא מבנה, ללא קהילה, ללא התחייבות משותפת?

אם מדובר באפשרות השנייה, אזי מיד עולה שאלה חשובה. האם דרך בני נח מתאימה למודל זה?

תמיד יהיו אינדיבידואליסטים קשוחים, אנשים שבאמת מעדיפים ללכת לבד. אבל רוב האנשים לא עושים זאת. רוב האנשים רוצים אחווה במערכת היחסים שלהם עם אלוקים. הם רוצים קהילה, תפילה, משמעות משותפת ואחריות משותפת.

לאחר שיחה קודמת, צצה שאלה עמוקה ופגיעה יותר. לא רק "האם אני שייך?" אלא משהו קרוב יותר ל: איך אני באמת חי את דרך בני נח עם אנשים אחרים? לא באינטרנט ולא בתיאוריה, אלא כבן אדם שרוצה מערכת יחסים אמיתית עם אלוקים בלי להעמיד פנים שהוא יהודי, בלי חיקוי, ובלי לחזור לעבודת אלילים.

זוהי השאלה שאנו עונים עליה כאן בזהירות, בכנות, וללא סיסמאות, אם כי סלחו לי אם אחת מהן חמקה. הן אכן יוצרות קטעי קריאה טובים.

תורה אינה ניחושים ואינה חיקוי

היהדות לא אומרת "תבין את זה בעצמך". והיא לא אומרת "העתיק את החיים היהודיים, פשוט תסיר את המצוות". התורה מציעה משהו מדויק הרבה יותר.

ישנה מערכת מוגדרת של שבע קטגוריות של חוקים, שבע חוקי נח, החלים על כל האנושות. אבל שבע קטגוריות אינן אומרות שבע מעשים בודדים. כל קטגוריה מכילה מספר רב של חובות, יישומים ואחריות חיובית. אלה אינם עקרונות מעורפלים, המצאות מודרניות או עניינים שנותרים לפרשנות אישית.

חוקי נח נדונים במפורש בחמשת חומשי משה, בתוספתא, בתלמוד, בכתבי הראשונים, ובמיוחד הרמב"ם, ובכתבי פוסקים מאוחרים יותר. התורה אינה מפקירה את האנושות לניחושים רוחניים.

יחד עם זאת, התורה מציבה גבול. בני נח לא נועדו להמציא דת חדשה, וגם לא לאמץ חיים פולחניים יהודיים כאילו תפקידים ניתנים להחלפה. הרמב"ם מפורש בנושא זה. או שאדם מקבל את ברית ישראל המלאה, את תרי"ג המצוות, או נשאר בתוך ברית בני נח מבלי להוסיף או לגרוע.

זו לא דחייה. זו לא ריחוק או חוסר אהבה. זו דיוק.

חיים רוחניים בתורה הם בעלי תפקיד ספציפי. אנו רואים זאת אפילו בתוך היהדות עצמה. ישנם כהנים, לויים וישראל, שלכל אחד מהם חובות נפרדות. ישנן מצוות ספציפיות לכהן גדול, לכוהנים רגילים, ללויים, לגברים ולנשים, ליושבים בארץ ישראל ולאלו החיים מחוצה לה. אין זה מפתיע שגם לבני נח יש תפקיד נפרד.

אותו אלוקים. אותו ערך מוסרי. אותה גישה לאלוקים. אותו כבוד אנושי. אותו מקור מוסרי. ואותו אופק סופי של האנושות פונה אל השם, כל אחד לפי בריתו.

הברית העתיקה ביותר, התעוררה לאחרונה

ברית נח היא הברית העתיקה ביותר בעולם, שניתנה לאנושות כאנושות, לפני הר סיני ולפני שישראל הפכה לעם. זה חשוב משום שזה אומר שדרך נח אינה ויתור, פשרה או חדר המתנה רוחני. זוהי המסגרת המקורית לאחריות מוסרית אנושית.

בעוד שהברית עצמה עתיקה, הזהות של בני נח כקהילה עולמית מודעת לעצמה היא חדשה יחסית. לאורך רוב ההיסטוריה, צדיקים שאינם יהודים חיו בתוך ציוויליזציות קיימות. בתקופת בית שני, רבים נודעו כיראי אלוהים. יוסף מתתיהו כותב עליהם כגויים שדחו עבודת אלילים, כיבדו את אלוהי ישראל, התפללו, תרמו צדקה והתחברו לקהילות יהודיות מבלי להתגייר.

הם עבדו לצד יהודים תוך שהם נשארים נפרדים.

זיכרון היסטורי זה חשוב. הוא מראה שקרבה ללא גיור אינה המצאה מודרנית. למרות טענות הסותרות זאת, חוקי נח מושרשים עמוק בתורה. הם אינם המצאה רבנית או חידוש מאוחר יותר.

זה גם מראה משהו נוסף שחייב להיאמר בבירור. העם היהודי לא אדיש בך. אתה לא בלתי נראה ואתה לא מחוץ לסיפור. זו הסיבה שבית הכנסת יכול להישאר מקום משמעותי עבור בני נח להתפלל, ללמוד ולקיים קשרי ידידות עם יהודים שומרי מצוות, בדיוק כפי שהיה בימי קדם.

קהילה לפני הציוויליזציה

מעולם לא הייתה תרבות נח מפותחת במלואה עם מוסדות מקבילים. ליהדות, לעומת זאת, היו למעלה משלושת אלפים שנה לפתח צורה תרבותית מלאה, הכוללת ליטורגיה, לוחות שנה, מבנים קהילתיים ומערכות חינוך.

הופעתה המחודשת המודרנית של הזהות בני נח מתרחשת לאחר מאות שנים של דת מיסיונרית, ולאחרונה גם אינדיבידואליזם עז. לכן, כאשר אנשים שואלים "היכן קהילת בני נח?" התשובה הכנה היא שהיא עדיין בהיוולדות.

קהילה קודמת למבנה. קהילת נח אינה בית כנסת. אין פירוש הדבר שנח אינו יכול להצטרף לתפילה יהודית בכבוד מבלי לאמץ חובות שאינן שלהם. אך אין פירוש הדבר גם רזון רוחני. קהילה נוצרת כאשר אנשים מתאספים סביב חובה, לא סביב חיקוי.

אנשים רבים כיום מנסים לגרום לדרך הזו לעבוד לחלוטין בכוחות עצמם. טקסים מאולתרים או "עשה זאת בעצמך" בסגנון יהודי, במיוחד כאשר הם מבוצעים בבידוד, לעתים קרובות מגבירים בלבול וסטייה רוחנית במקום לפתור אותם. מה שאנשים בדרך כלל מחפשים ברגעים אלה אינו טקס, אלא שייכות.

רצון זה אינו פגם. זהו סימן לנשמה בריאה. הפתרון הוא חיבור ללא חיקוי.

תפילה, לימוד ואחריות

תפילה קדמה לסיני. היא קדמה לדת המאורגנת ואפילו לעם ישראל. התורה מתעדת תפילה מאדם, נח ואברהם. ספר בראשית עצמו הוא תיעוד של בני אדם המדברים עם אלוהים.

מה שחשוב הוא לא איזה פסוק תפילה אתה מחזיק, אלא לפני מי אתה עומד. "דע לפני מי אתה עומד" הוא ביטוי שנמצא בבתי כנסת רבים מעל ארון הקודש, והוא חל על כל מי שמתפלל שם.

תפילת נח מופנית אך ורק אל השם. היא בלתי מתווכת. היא מבוססת על הכרת תודה ואחריות ומכוונת לתיקון מוסרי של העולם. תפילות קבועות מותרות, ותפילה אישית היא חיונית. לדבר עם ה' בשפתך, מחייך, יש חשיבות רבה.

לימוד תורה הוא גם חיוני. עבור בני נח, תורה נלמדת כדי להבין חובה מוסרית וליצור קשר בין מעשים לאמת, לא כדי לגבות מצוות שאינן רלוונטיות. כאשר רבי מאיר אומר שגם גוי שעוסק בלימוד תורה הוא כמו כהן גדול, הוא מתייחס ספציפית ללימוד המקושר לאחריות בני נח.

לימוד המיושר עם האמת מרומם את האדם הלומד אותה.

הליכה משותפת בדרך מדויקת

שלוש סכנות צצות לעתים קרובות בדרך זו: בידוד, חיקוי והחלפה. כל אחת מהן מרחיקה את האדם מהתורה. דרך בני נח צרה לא משום שהיא מגבילה, אלא משום שהיא מדויקת. דיוק הוא כבוד.

מורים טובים חשובים. הדרכה רבנית מוסמכת חשובה. יחד עם זאת, האחריות אינה יכולה להיות מוטלת על רבנים בלבד. רבנים אחראים קודם כל לקהילות יהודיות. זו אינה הזנחה. זוהי נאמנות לברית.

ישראל נקראת ממלכת כהנים, שמשמעותה ללמד, לא להמיר, לא ללחוץ, פשוט להנגיש את האמת. אבל חיים רוחניים אינם מועברים כמו חבילה. הם דורשים מאמץ, סבלנות, ענווה ואחריות משותפת.

ישנם כחמישה עשר מיליון יהודים בעולם וכמעט שמונה מיליארד לא יהודים. אם אפילו חלק קטן מהם יחיה באופן מודע כבני נח וישקיע בבניית קהילה, היו קיימים המשאבים להקמת מוסדות ברחבי העולם.

איננו יודעים עדיין כיצד תיראה ציוויליזציה בוגרת של בני נוח. זו אינה חולשה. זוהי הזמנה.

אז השאלה אינה, כמה יהודי אני יכול להיות בלי להתגייר? השאלה האמיתית היא, כמה נאמן אני יכול להיות בדיוק במקום שבו השם שם אותי?

זו אינה קריאה פחותה. זוהי הקריאה המקורית. האנושות עומדת לפני אלוהים, מאוחדת יחד, לא נמחקת, לא מוחלפת, לא נספגת, אלא נאמנה.

ולפי התורה, כך העולם בסופו של דבר נרפא.

מאת הרב תני ברטון

עוד שיעורים של הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.