בס"ד


אחד הלקחים שאנו יכולים ללמוד מחג הסוכות מבוסס על השאלה המפורסמת שמעלה הטור (אורח חיים 625): מכיוון שסוכות זוכר את יציאת מצרים, מדוע אנו חוגגים אותה בחודש תשרי? יציאת מצרים התרחשה בחודש ניסן...

לקח חג הסוכות: עבודת ה' בכל מצב

משמעות חג הסוכות

כרגע אנחנו באמצע חג הסוכות, שפירושו המילולי הוא... בקתות. התורה אומרת לעם היהודי שבחודש השביעי, חודש תשרי, שהוא סוף הקיץ ותחילת הסתיו בארץ ישראל, אנשים צריכים לעזוב את נוחות בתיהם ולחיות בצריפים למשך שבוע אחד.

זה מייצג את ההגנה שה' מעניק לאדם - שגם במקום מסוכן ופחות נוח, ה' עדיין יגן עליך.

ישנן תורות ולקחים רבים מהחג הזה, ואני רוצה לשתף רעיון אחד.

שאלתו של רבי יעקב בן אשר

ישנה שאלה מפורסמת שהעלה רבי יעקב בן אשר, שחי בצרפת ולאחר מכן עבר לספרד במאה ה-14. הוא כתב את אחד מספרי ההלכה היהודית המפורסמים ביותר, שנקרא הטור - פירוש המילה "טור" הוא קו.

בעבודה זו הוא מעלה שאלה:

התורה אומרת שהסיבה שאנו חוגגים את סוכות היא משום שכאשר הוציא ה' את העם היהודי ממצרים, הוא שם אותם ב... סוכות — מה שזה לא יהיה. יש ויכוח בתלמוד האם אלה סוכות היו בקתות של ממש שבהן גרו האנשים בדרכם במדבר, או שמא היו אלה ענני התהילה שהקיפו והגנו על העם היהודי מכל מיני רעות.

מועד חג הסוכות

מלבד הוויכוח הזה, יש שאלה בסיסית. עזבנו את מצרים בחודש ניסן, שהוא החודש הראשון בלוח השנה היהודי - בעצם תחילת הקיץ. ובכל זאת אנו חוגגים את סוכות בתשרי, שישה חודשים לאחר מכן, בסתיו.

זה לא נראה הגיוני: מדוע אנו חוגגים את סוכות בתשרי כאשר האירוע שאנו מציינים - יציאת מצרים וישיבת סוכות - התרחש בניסן?

תשובתו של רבי יעקב בן אשר

רבי יעקב בן אשר מציע את התשובה הבאה.

בקיץ, כשחם, כולם רוצים לעזוב את הנוחות של ביתם ולחיות בצריף, לפחות לשבוע. זה נעים - יש אוויר, מזג אוויר נעים, והגיוני להיות בחוץ. אז אם מישהו היה גר בצריף אז, זה לא בהכרח היה מראה על מסירות או אמונה מיוחדת.

אבל בסתיו, מי יעשה דבר כזה? אף אחד. זה הזמן שבו אנשים באופן טבעי רוצים להישאר בבית, בחמימות ובנוחות של בתיהם.

אז, אלוהים אומר: דווקא בתקופה זו של השנה, אני רוצה שתעזבו את ביתכם הנוח ותגורו בצריף במשך שבוע אחד. תאכלו שם, תבלו שם זמן, חלקם אפילו ישנו שם - תעשו כל מה שאתם עושים בדרך כלל בביתכם.

למה? כדי להראות שאנחנו עושים את זה לא בגלל מזג האוויר, לא בגלל שזה נוח או נעים, אלא בגלל שה' ציווה אותנו לעשות זאת.

השיעור הפשוט אך רב העוצמה

זוהי התשובה שנותן רבי יעקב בן אשר, והלקח הפשוט שהיא מלמדת הוא רב עוצמה.

כל מעשה שאדם עושה, כל מילה שאדם אומר, כל מחשבה שאדם חושב, חייבים להיעשות לעבודת ה' - לא רק משום שזה קורה במקרה או מרגיש טבעי.

אם אני עוזר למישהו, זה לא צריך להיות רק בגלל שבמקרה הייתי שם. זה צריך להיות בגלל שעל ידי עזרה לאדם הזה, אני משרת את אלוהים.

אם אני אומר משהו יפה, זה לא צריך להיות רק בגלל שזה עלה לי בראש - זה צריך להיות בגלל שאני רוצה לשרת את ה' דרך דבריי, לחשוף את נוכחותו, טובו וחסדו של ה' בעולם.

כוחה של המחשבה

אפילו למחשבות שלנו יש השפעה ממשית - על עצמנו ועל אחרים. כשאנחנו חושבים בצורה שלילית על מישהו, אנחנו יכולים למעשה להוציא ממנו תכונות שליליות.

על אחת כמה וכמה כשאנחנו חושבים טוב על אחרים - כי טוב חזק הרבה יותר מהרע.

עבודת ה' בכל מצב

אז הלקח הוא פשוט:
עלינו לאמן את עצמנו לעבוד את ה' בכל סיטואציה בחיים - הן בתקופות של נוחות (כמו הקיץ, כשכולם היו שמחים לגור בצריף) והן בתקופות של אי נוחות.

כל מה שאנחנו עושים, כל מה שאנחנו אומרים, כל מה שאנחנו חושבים, צריך להיות קשור לעבודת ה' שלנו.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר

האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.






© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.