בס"ד

לחג סוכות יש כמה היבטים

מקורות:

א. סוכות

  1. ויקרא כג:33-44
וידבר ה' אל משה לאמר: אמר אל בני ישראל.
בחמשה עשר לחודש השביעי הזה חג הסוכות לה' שבעה ימים. היום הראשון קדש לא תעבדו במלאכתכם שבעת ימים תביאו אשות לה'. ביום השמיני תעשו קדש והביאו אשות לה' קהל הוא לא תעבדו במלאכתכם. אלה הם עתות ה' אשר תחגגו קדשים להביא אשות לה' עולה ומנחה זבחים ונסכים ביום יום אחד כראוי לו מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומכל נדריכם ומכל נדבותיכם אשר אתם נותנים לה'. שימו לב, בחמישה עשר לחודש השביעי, כאשר אספתם את תבואת אדמתכם, תחגגו את חג ה' שבעת ימים: מנוחה ביום הראשון, ומנוחה ביום השמיני. ביום הראשון תיקח את תבואת הדר עצים וענפי תמרים וענפי עץ עלים וערבות נחל ושמחתם לפני ה' אלוהייכם שבעת ימים חגגתם אותו ליהוה שבעת ימים בשנה חגגתם אותו בחודש השביעי לחוקה לכל הימים לדורות בסוכות תשבו שבעת ימים כל אזרח בישראל ישב בסוכות למען ידעו הדורות הבאים כי בסוכות הושבתי את עם ישראל בהוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוהייכם ויגיד משה לבני ישראל את מועדי ה'.		וַיְדַבֵּ֥ר ד' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּה הָעָשָׂ֜ר י֗שוֹם לשֱֹׁ֤. חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַיְהֹוָֽה׃ בַּיָּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא-קֹ֑דֶשׁ כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽתׂבוּ׃ תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹ֩דֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֲצֶ֣רֶת כֻּלֶת כֻּלֶת. לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י ד' אֲשֶׁר-תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַ ד' עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְהוּ. בְּיוֹמֽוֹ׃ מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְהֹוָ֑ה וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כׇל-נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כֹּל-נִדְכֶ֥֥. תִּתְּנ֖וּ לַ ד'׃ אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאׇסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּא֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖ה שִׁבּוּעִים. הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיָּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃ וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּוֹ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּר֨י עֵ֤ץ כָּדָם. וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים וְגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַיה֣ג לֽ֥֥. יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃ בַּסֻּכֹ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִזְרָה כևևֽ׃ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹֽת׃ לְמַ֘עַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַּסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל בְּהוֹי. מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י ד' אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}  

II. ה- מוסף הַצָעָה

2. במדבר כט:יב –

בחמשה עשר לחדש השביעי תמלאו קדש לא תעבדו במלאכתכם. שבעת ימים תמלאו חג לה'. תקריבתם עלה, אשה ריח ניחוח לה'. שלושה עשר פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה, תמימים יהיו. מנחה עמהם, סלת משובח מעורבב בשמן, תהיה שלשה עשיריות המידה לכל אחד משלושה עשר פרים, שתי עשיריות לכל אחד משני האילים, ועשירית אחת לכל אחד מארבעה עשר כבשים. ושעיר אחד לחטאת, בנוסף לעולה התמידית, מנחתה ונסכיה. ביום השני, שנים עשר פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה, תמימים; מנחה ונסכיה לפרים, לאילים ולכבשים, ככמות הכתובה; ושעיר אחד לחטאת, בנוסף לעולה התמידית, מנחתה ונסכיה. יום שלישי: אחד עשר פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים; המנחה והנסכים לפורים, לאילים ולכבשים, ככמות הכתובה; ושעיר אחד לחטאת, בנוסף לעולה התמידית, מנחתו ונסכיו. יום רביעי: עשרה פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים; המנחה והנסכים לפורים, לאילים ולכבשים, ככמות הכתובה; ושעיר אחד לחטאת, בנוסף לעולה התמידית, מנחתו ונסכיו. יום חמישי: תשעה פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים; המנחה והנסכים לפורים, לאילים ולכבשים, ככמות הכתובה; ושעיר אחד לחטאת, בנוסף לעולה התמידית, מנחתו ונסכיו. יום שישי: שמונה פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים; יום שביעי: שבעה פרים, שני אילים, ארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים; המנחה והנסכים לפורים, לאילים ולכבשים, ככמות הקצינה; ושעיר אחד לחטאת, בנוסף לעולה התמידית, מנחתו ונסכיו.וּבַחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י מִֽקְרָא-קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל-מְלֶ ת֥וּדֶ֣א עֲ וְחַגֹּתֶ֥ם חַ֛ג לַ ד' שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ והִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹו֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי-בָקָ֛ר שְׁלֹשָ֥ם. שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִ֥ם יִהְיֽוּ׃ וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַּשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֣ה עֶנָה. הָֽאֶחָ֗ד לִשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ פָּר֔ים שְׁנֵ֤י עֶשְׂרֹנִים֙ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֔ד לִשְׁנֵ֖י הָאֵילִֽם׃ וְעִשָּׂרוֹׄן֙ עִשָּׂר֔ב לַכֹּל. לְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר כְּבָשִֽׂים׃ וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹל֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃ {ס} וּבַי. בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי-שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהָ. לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וּשְׂעִיר־עִזְ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹל֣ת הַתָּמִֽיד וּמִנְח׃ {ס} וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י פָּרִ֥ים עַשְׁתֵּי–עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תֱמִימֽם׃ וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלמ֣תיד הַתָּ֖. וְנִסְכָּֽה׃ {ס} וּבַיָּ֧וֹם הָרְבִיעִ֛י פָּרִ֥ים עֲשָׂרָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָה עָשָׂרָ֖ה מִנְחָמִים. וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַפָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וּשְׂעִיר-עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֣ת עֹל. מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽה׃ {ס} וּבַיָּ֧וֹם הַחֲמִישִׁ֛י פָּרִ֥ים תִּשְׁעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֛ה אַרְבָּשִׁעָה. וּמִנְחָתָ֣ם ונִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֣ד עֹלֶד. וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽה׃ {ס} וּבַיָּ֧וֹם הַשִּׁשִּׁ֛י פָּרִ֥ים שְׁמֹנָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי-שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָם עָשָם. וּמִנְחָתָ֣ם ונִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֣ד עֹלֶד. מִנְחָתָ֖הּ וּנְסָכֶֽיהָ׃ {ס} וּבַיָּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י פָּרִ֥ים שִׁבְעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי-שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֖ה אֵילִ֣ם. וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּדָם כְּמִשְׁפָּטָֽם׃ וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָב֣ת מִלְּדֻת. מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽה׃ {ס}       

ג. קריאת ההפטרה ביום הראשון

3. זכריה יד:16-17

הנה יום ה' בא וחלק שללכם בקרבכם! כי אקבץ את כל הגויים אל ירושלים למלחמה. העיר תיכבש, הבתים יבזזו, והנשים יוחרבו, וחלק מהעיר יגלה, ושאר האוכלוסייה לא תיעקר מן העיר. ויצאת ה' ויילחם בגויים האלה כאשר הוא עושה מלחמה ביום מלחמה. ביום ההוא יתן רגליו על הר הזיתים אשר על ירושלים ממזרח, והר הזיתים יבקע ממזרח למערב, וחלק אחד של ההר יזוז צפונה וחלקו השני דרומה, נקיק עצום. והעמק בגבעות ייסתם, כי עמק הגבעות לא יגיע אלא עד אזל, הוא ייסתם כאשר נסתם ברעידת האדמה בימי עוזיהו מלך יהודה. - וה' אלוהי יבוא אליכם וכל הקדשים. ביום ההוא לא יהיה שמש ולא ירח קר, כי אם יהיה יום רצוף - רק ה' יודע מתי - לא יומם ולא לילה, והיה אור בערב. ביום ההוא זרמו מים צחקים מירושלים חלקה לים המזרחי וחלקה לים המערבי כל הקיץ והחורף. והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושם אחד. והייתה כל הארץ כערבה מגבע עד רימון מדרום לירושלים.-ח האחרון, לעומת זאת, יתיישב גבוה במקום בו הוא נמצא, ו -אֲנִייהיה מיושב-אֲנִי משער בנימין ועד מקום שער הישן ועד שער הפינה וממגדל חננאל ועד יקבי המלך. לא יגזר עוד חורבן, וירושלים תשב בבטחה. ואת העמים אשר נלחמו על ירושלים יכה אותם ה' במגפה הזאת: בשרם ירקב בעומדם על רגליהם, עיניהם ירקבו בארובותיהם, ולשונם ירקב בפיהם. ביום ההוא תיפול עליהם בהלה גדולה מאת ה', ואיש יחטף מיד אחר, ואיש ישא ידו על יד אחר. יהודה תצטרף למלחמה בירושלים, ועושר כל הגויים סביבות זהב וכסף ובגדים יתאסף. אותה מגפה תפגע בסוסים, בפרדים, בגמלים ובאתונות, המגפה תפגע בכל בהמות המחנות האלה. כל הנותרים מכל הגויים העלו על ירושלים יעלו שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחגוג את חג הסוכות. כל עדת הארץ אשר לא תעלה לירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות לא תקבל גשם. אך אם עדת מצרים לא תעלה לרגל זו, לא תיפגע באותה נגע אשר יכה ה' את הגויים אשר לא יעלו לחגוג את חג הסוכות. כך יהיה עונש מצרים וכל הגויים אשר לא יעלו לחגוג את חג הסוכות. ביום ההוא יהיו אפילו פעמוני הסוסים כתובים "קדש לה'". סירות המתכת בבית ה' יהיו כמזרקות שלפני המזבח; וכל סיר מתכת בירושלים וביהודה יהיה קדש לה' צבאות. וכל המקריבים יבואו ויקחו מהם לבשל בהם; ביום ההוא לא יהיו עוד סוחרים בבית ה' צבאות.הִנֵּ֥ה יֽוֹם־ב֖א לַ ד' וְחֻלַּ֥ק שְׁלָלֵ֖ךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃ וְאָסַפְתִּ֨י אֶת־כׇל־הגּוֹיִ֥ם׀ אֶלְהֽל־יְרוּשָׁלַם. וְנִלְכְּדָ֣ה הָעִ֗יר וְנָשַׁ֙סּוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים וְהַנָּשִׁ֖ים (תשגלנה) [תִּשָּׁכַ֑בְנָה] וְיָצָ֞א חֲצִ֤י הָעִיר֙ בַּגּוֹלָ֔ה וְיֶ֣תֶר הָעָם. מִן הָעִֽיר׃ וְיָצָ֣א ד' וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖וֹ בְּי֥וֹם קְרָֽב׃ וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם-הַ֠ה֠וּא עַל-ה֨רֽז ⁇ . יְרֽוּשָׁלַ֘͏ִם֮ מִקֶּ֒דֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה חֲצֻ֣י צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה׃ וְנַסְתֶּ֣ם גֵּיא־הָרַ֗י כִּי־יַגִּ֣יעַ גֵּֽי הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֣ר נַסְמִתֶּם. בִּימֵ֖י עֻזִיָּ֣ה מֶלֶךְ-יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְהֹו֣ה אֱלֹהַ֔י כׇל-קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ׃ וְהָיָ֖ה בַּי֣וֹם א֣הוּא. יְקָר֖וֹת (יקפאון) [וְקִפָּאֽון]׃ וְהָיָ֣ה יוֹם-אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַיֹוָ֖ה לֹא-י֣וֹם וְלֹא-לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת-עֶ֖רֶב יִֽהְי֣ה–א׃׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּח. וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה׃ וְהָיָ֧ה ד' לְמֶ֖לֶךְ עַל-כׇּל הָאָ֑רֶץ בַּי֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ד' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחוֹס׃ כׇל הָאָ֤רֶץ כָּֽעֲרָבָה֙ מִגֶּ֣בַע לְרִמּוֹן נֶ֖גֶב יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְֽרָאֲמָה֩ וְיָשְׁבָ֨ה תַּחְתֶּ֜יהָ לְמִשַּׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן עַד-מְקֻמָּה. עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנִּ֔ים וּמִגְדַּ֣ל חֲנַנְאֵ֔ל עַ֖ד יִקְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וְיָ֣שְׁבוּ בָּ֔הּ וְחֵ֖רֶם לֹ֣א יִֽהְיֶה-ע֑וֹד וְיָשְׁבָ֥ם. לָבֶֽטַח׃ {ס} וְזֹ֣את׀ תִּהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף ד' אֶת־כׇּל־הָ֣עַמ֔ים אֲשֶׁ֥ר צָבְא֖וּ עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם הָמֵ֣ק.׀ בְּשָׂר֗וֹ וְהוּא֙ עֹמֵ֣ד עַל-רַגְלָ֔יו וְעֵינָיו֙ תִּמַּ֣קְנָה בְחֹֽרֵיהֶ֔ן וּלְשׁוֹנ֖וֹ תִּמַּ֥ק בְּפִיהֳּֽם׃ וְהָיָה֣וּ בַּיָּהוּ. מְהֽוּמַת-יְהֹו֛ה רַבָּ֖ה בָּהֶ֑ם וְהֶחֱזִ֗יקוּ אִ֚ישׁ יַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וְעָלְתָ֥ה יָד֖וֹ עַל-יַ֥ד רֵעֵֽהוּם׃ תִּלָּחֵ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֻסַּף֩ חֵ֨יל כׇּל־הַגּוֹיִ֜ם סָבִ֗יב זָהָ֥ב וָכֶ֛סֶף וּבְגָדִ֖ים לָרֹ֥ב מְאֹֽד׃ וְכֵ֨ן תִּהְיֶ֜ה מַגֵּפ. הַגָּמָ֣ל וְהַחֲמ֔וֹר וְכָל-הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּמַּחֲנ֣וֹת הָהֵ֑מָּה כַּמַּגֵּפָ֖ה הַזֹּֽאת׃ והָיָ֗ה כׇּל-הַנּוֹתָם מִכָּל-הַנּוֹתָם. עַל-יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְהֹוָ֣ה צְכּבָא֔וֹת וְלָחֹחַג אֶתֻֽ. וְ֠הָיָ֠ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לְהִֽשְׁתַּח וְאֶת לְמֶ֖לֶךְ ד' צְבָא֥ לֵם. יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם׃ וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּו֤ם. אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאתֱ כֹּל-הַגּוֹיִ֔ם אֲ֥ לְאֶחָו אֲשֶׁר. הַסֻּכֽוֹת׃ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ עַל-מְצִל֣וֹת הַסּ֔וּס קֹ֖דֶשׁ לַד וְהָיָ֤ה הַסִּירוֹת֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה כַּמִּזְרָק. הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וְ֠הָיָ֠ה כׇל־סִ֨יר בִּירוּשָׁלַ֜͏ִם וּבִיהוּדָ֗ה קֹ֚דֶשׁ לַד' צְבָא֔וֹת וּבָ֙אוּ֙ כ"ל־הזֹּ֣בְחִ֔ים וְלָקֱח֥וּ מֵהֱבוּם. וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה כְנַעֲנִ֥י ע֛וֹד בְּבֵית-ד' צְבָא֖וֹת בַּיָּ֥וֹם הַהֽוּא׃

ד. קריאת היום השני (מחוץ לישראל)

4. מלכים א' ח':2-9 [מצוטט כאן: פסוקים מא':43]

“"אוֹ אִם יָבֹא נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִעַמְךָ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ כִּי שְׁמֶּךָ הַגָּדוֹל וְיָדֶךָ הַחֲזָקָה וְזְרוֹעַךְ הַנְּטוּיָה בָּאוּ לְהִתְפַּלֵּל אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה שְׁמֵּךָ שְׁמֵּךָ וְעָשִׂיתָ כָּל־אֲשֶׁר יַשְׁאֵל מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל וְהִכְרוּ כִּי־שִׁמְךָ דָּבָר לְבַיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי׃.וְגַם֙ אֶל־הַנׇּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽמְךָ׃ אֶת־שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת-יָֽדְךָ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּב֥א והִתְפַּלֵּ֖ל אֶל-הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤. שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנׇּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כׇל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־שְׁמֶיִֽ֗ךָ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי׃  

5. עמוס ט':11

באותו יום,
אקים שוב את סוכת דוד שנפלה:
אתקן את פגיעותיה ואקים מחדש את חורבותיה.
אבנה אותה איתן כבימים עברו,		בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אוקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ יוּבִ֔ים. עוֹלָֽם׃  

ו' שבת חול המועד הפטרה

6. יחזקאל לח:יח-לט:טז

ביום ההוא, כאשר ידרוך גוג על אדמת ישראל, נאם ה' אלוקים, יתלקח אפי. כי גזרתי בחמתי ובחמת חמתי: ביום ההוא רעידת אדמה נוראית יפגעה בארץ ישראל. דגי הים ועוף השמים וחיית השדה וכל הרמש הרומש על הארץ וכל אדם על הארץ ירעו לפני. הרים יפלו, צוקים יפלו, וכל חומה יתפוררה ארצה. וקראתי עליו חרב בהרי-ד—נאם ה' אלוקים — וכל חרב איש תהיה על אחיו. ופקדתי אותו בדבר ובדמים, ושפכתי מטר שוטף, ברד ואש גפרית עליו, ועל המוניו ועל עמים רבים עמו. ואגלה את גדלתי ואת קדשי, וידעתי לעיני גויים רבים. וידעו כי אני ה'. לט ואתה בן אנוש נבא על גוג ואמרת: כה אמר ה' אלוקים: אני עושה איתך גוג, שר ראש משך ותובל. אשובך ואדחוף אותך.,-א וְאֶקַחְתִּיךָ מִן הַצָּפוֹן הַרְחֹק וְהוֹלִיכֶךָ אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל. וּקְשֶׁת קַשְׁתֶךָ מִשְׂמֹאלְךָ וְאֶתְחִיצוּ מִיְמִינְךָ. וּפָלֶת עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה וְכָל גְּדוּדֶיךָ וְהָעַמִּים אֲשֶׁר עִמְּךָ וּנְתַתִּיךָ לְכָל עוֹף נְבָלִים וּלְבַת הַשָּׂדֶה אִתְנַהֵךְ כַּאֲשֶׁר שָׁכֶם בַּשָּׂדֶה. כִּי אֲנִי דִּבֶרְתִּי נְאֻם יְהוָה אֱלֹהִים. וְשִׁלַּחְתִּי אִשָּׁה בַּמְגוֹג וּבְיֹשְׁבֵי בְּטַח בַּאֲיָיִם. וְדַעֲנוּ כִּי אֲנִי יְהוָה. וּנְדַעְתִּי אֶת שְׁמִי קָדְשִׁי בְּעַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶתְחֲלֹת שְׁמִי קָדְשִׁי עוֹד. וְדַעֲנוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. הֲוָה בָּא, בָּה, בָּה, נְאֻם יְהוָה אֱלֹהִים. ויצאו יושבי ערי ישראל והדליקו אש והאכילו אותם בנשק, במגנים ובצנרת, בקשתות ובחצים, באלות ובחניתות, והיו בהם לעקר שבע שנים. לא יקבצו עצים בשדות ולא יכרותו ביערות, כי בכלי הדלק לאשיהם ישדדו. בזזו את שבזיהם, ואת שבזיהם ישדדו, נאם ה' אלוהים. ביום ההוא אשים לגוג קבר שם בישראל, את עמק המסבים מזרחה לים. הוא יחסום את דרך המסבים, כי שם יקבר גוג וכל המנו. ייקרא לו עמק המון גוג. ובית ישראל יקבר אותם שבעה חדשים לטהר את הארץ, וכל עם הארץ יקבר אותם. ביום אשר אודה כבודי, יהיה להם שם.-א—נאם ה' אלוקים. וַיַּמְנוּ אֲנָשִׁים לְשַׁרְתָּם קַדִּים, לְחַבֵּר אֶת־הָאָרֶץ וּלְקַבֵּר אֶת־כָּל־הַפָּלִים הַנָּשָׁרִים מִמַּעֲלֵי הָאָרֶץ, לְטָהָרָהּ. הַחֲפָרוּ יַמָּשׁ שִׁבְעָה חֲדָשִׁים. כִּי הַסּוֹבְרִים אֶת־הָאָרֶץ יְקִיב אֹתָם עַצְמַת־אָדָם, עַד־יְקָבְרוּם הַקּוֹבְרִים בְּגִּיא הַמָּה גוֹג. וְהִי שָׁם עִיר שְׁמָהּ הַמָּה.-א וכך הארץ תטוהר.וְהָיָ֣ה׀ בַּיָּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל-עדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י ד' תַּעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּפִֽי בְּאַפִּֽי בְּאֱבִ֥י׃ בְאֵשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִים־לֹ֣א׀ בַּיָּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ וְרָעשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּמ֩ וְע֣יָם הַיָּם וְעֻמָּה. הַשָּׂדֶ֗ה וְכֶל הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל הָאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָאָדָ֔ם אֲשֶׁר עַל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶנָֽרִ֣ים. הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכֶל-חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃ וְקָרָ֨אתי עָלָ֤יו לְכׇל הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִי֥יו. וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִישׁ אֵ֣שׁ וְגׇפְרִ֗ית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּ֔יו וְעַל-עַב֥ים רַאֲתָם. וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י ד'׃ {ס} לאָדט. הִנָּבֵ֣א עַל גּ֔וֹג וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י ד' הִנְנ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ ג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁփך וְתֻבָּתֽל׃ וְשִׁשֵּׁאתִ֔יךָ וְהַעֲלִיתִ֖יךָ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֑ון וַהֲבִאוֹתִ֖ךָ עַל הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ והִכֵּיתִ֥י קַשְׁתְּךָ֖ מִיַּ֣ד שְׂרָאֵל; יְמִינְךָ֖ האפִּֽיל׃ עַל־הָרֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל תִּפּ֗וֹל אַתָּה֙ וְכֶל־אֲגַפֶּֽיךָ וְעַמִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר תָּ֑ךְ לְעֵ֨יט צִפּ֧וֹר כָּנָה וְכָנָה. נְתַתִּ֥יךָ לְאׇכְלָֽה׃ עַל פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה תִּפֻּול כִּ֚י אֲנ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱאֵלֹוִֽי׃ בְּמָג֔וֹג וּבְיֹשְׁבֵ֥י הָאִיִּ֖ים לָבֶ֑טַח וְיָדְע֖וּ כִּי-אֲנִ֥י ד'׃ וְאֶת-שֵׁ֨ם קׇדְשִׁ֜י אוֹדִ֗יעַ בְּתוֹךְ֙ עַמ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ולֹא-א-ח. אֶת־שֵׁם־קׇדְשִׁ֖י ע֑וֹד וְיָדְע֤וּ הַגּוֹיִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹו֔ה קָד֖וֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ הִנֵּ֤ה בָאָה֙ וְנִֽהְיָ֔תָה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י ד' ה֥וּא הַיָּר. דִּבַּֽרְתִּי׃ וְֽיָצְא֞וּ יֹֽשְׁבֵ֣י׀ ערן בָהֶ֛ם אֵ֖שׁ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃ וְלֹא־יִשְׂא֨וּ עֵצִ֜ים מִן־הַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יַחְטְבוּ֙ מִן־הַיְּעָרִ֔ים כִּ֥י בַנֶּ֖ק יְבַעֲרוּ־אֶלֵ֣שׁ וּבָֽזְזוּ֙ אֶת־בֹּ֣זְזֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י ד'׃ {ס} וְהָיָ֣ה בַיּ֣וֹם הַה֡וּא אֶתֵּ֣ן לְגוֹג֩ ׀ מְקֽוֹם-שָׁ֨ר גיִֶ֜ר קֳרָם. הָעֹֽבְרִים֙ קִדְמַ֣ת הַיָּ֔ם וְחֹסֶ֥מֶת הִ֖יא אֶת הָעֹֽבְרִ֑ים וְקָ֣בְרוּ שָׁ֗ם אֶת־גּוֹג֙ וְאֶת־כׇּל־הֲמוֹנֹ֔ה וְקָ֣רְא֔וּ גֵּ֖יא הֲמֽבוֹן גֵּ֙׃ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְמַ֖עַן טַהֵ֣ר אֶת הָאָ֑רֶץ שִׁבְעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃ וְקָֽבְרוּ֙ כׇּל-עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה לָהֶ֖ם לְשֻבָּם יָם יָם. אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ וְאַנְשֵׁ֨י תָמִ֤יד יַבְדִּ֙ילוּ֙ עֹבְרִ֣ים בָּאָ֔רֶץ מְקַבְּרִ֣ים אֶת־הָעֹֽבְרִ֗ים אֶת־הַנּוֹתָרִ֛ים עַל-פְּנֵ֥י הָרָאֵל. שִׁבְעָה־חֳדָשִׁ֖ים יַחְקֹֽרוּ׃ וְעָבְר֤וּ הָעֹֽבְרִים֙ בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן עַ֣ד קָבֽר֤וּ אֶל־גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג׃ וְגַ֥ם שֶׁם-עִ֛יר הֲמוֹנָ֖הֿ וְטִהֲר֥וּ הָאָֽרֶץ׃ {פ}

מאת הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.