בס"ד

13 עקרונות האמונה של הרמב"ם:

העיקרון השני: אמונה באחדות האל

  1. דברים ו':ד'      
שמע ישראל, ה' הוא אלוהינו, ה' אחדשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה' אֱ-לֹהקֵינוּ ה' ׀ אֶחָֽד׃

2. רש"י, ישעיהו ס':כ"א

“"ה' אלוהינו, ה' אחד": ה', שהוא אלוהינו עכשיו, ולא אלוהי הגויים. הוא יהיה אחד בעתיד, כפי שנאמר בפסוק: "כי בַּעֲתָה הַהוּא אָשִׂים אֶת הָעָמִים טָהוֹר שְׂפָר וְכֹל יְקָרְאוּ בְּשֵׁם ה'" (צפניה ג', ט'). ונאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט').ה' א-לקינו ה' אחד. ה' שֶׁהוּא אֱ-לֹהקֵינוּ עַתָּה, וְלֹא אֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת, הוּא עָתִיד לִהְיוֹת ה' אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג') כִּי אָז אֶהְפֹּה באֶמָּה. לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', וְנֶאֱמַר (זכריה י"ד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

3. מצודת דוד על צפניה ג, ט

אהפוך את הגויים וידברו שפה ברורה במקום דקיקות השפה אשר עמהם עכשיו. כלומר, ידברו בלשון הקודש במקום הלשונות המדברים היום.כי אז אהפוך. אשר אז אהפוך על העכו״ם שידברו שפה ברורה כלפי עמקי השפה אשר עמכם ר״ל שידברו בלשון הקדש במקום הלשון שמדברים עכשיו:

4. זכריה יד:ט

וְהָיָה יְהוָה מֶלֶךְ עַל כָּל־הָעוֹלָם בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׃.וְהָיָ֧ה י ה' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

5. רש"י, שם.

“"יהי ה' אחד": כי עזבו כל הגויים את מעשי הבל שלהם והכירו בו, כי אחד הוא ואין אלהים נכר עמו.".יחיה ה' אחד. שכל האומות יעזבו הבליהם ויודו שהוא אחד ואין עמו אל נכר:

6. רש"י, שם.

“"וְשְׁמוֹ יְהִיא אֶחָד": שְׁמוֹ יִזְכָּר עַל־יְדֵי כֹּל.ושמו אחד. שיהא שמו נזכר בפי כולם:

7. אבן עזרא, שם.

“"שמו אחד": זהו השם המכובד הידוע על ידי משה עבדו, ו[שם זה] ייקרא על ידי כל העם ככתוב.".ושמו אחד – הוא השם הנכבד הנודע על יד משה עבדו, ויקרא בפי כל ככתבו.

8. ג'יי.טי. ברכות

“"שמע ישראל ה' אלוהינו לא יהיה לך אלהים אחרים מלבדי ה' אחד".שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהקֵינוּ. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ-לֹקִים אַחֵרִים עַל פָּנָי. ה' אֶחָד.  

9. רמב"ם, פירוש על המשנה, סנהדרין י', א'

היסוד השני הוא אחדותו של ה' יתברך. משמעות הדבר היא שהוא סיבת הכל. הוא אינו אחד מזוג, וגם אינו סוג אחד. הוא אינו כמו בן אדם, הניתן לחלוקה ליחידות רבות, וגם אינו כמו גוף יחיד הניתן לחלוקה למספר אינסופי של חלקים. אלא, הוא ה', אחד, שיש לו אחדות שאין דומה לה לשום דבר אחר. יסוד שני זה נלמד בפסוק "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".“יחוד הש”י כלומר שנאמין שהוא סבת הכל אחד ואינו כאחד זוגי ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במנין שמקבל החלוק לאין סוף אבל הוא הש”י אחד באחד שאין כמותה אחדות וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

10. רבי משה חיים לוזאטו, דרך השם, 1:1:6

ומה שחייבים לדעת גם הוא שישות זו, יתברך שמו, חייבת להיות אחת ולא יותר. משמעות הדבר היא שאי אפשר שיהיו מספר ישויות שקיומן הכרחי באופן עצמאי מלבדו. אלא, יכול להיות רק אחד שקיומו הכרחי באופן עצמאי ושלם. וגם אם יש ישויות אחרות, הן קיימות רק משום שהוא הביא אותן לידי קיום ברצונו, ולכן הן תלויות ברצונו ואינן קיימות באופן עצמאי.י יחודו: וממה שצריך שידע עוד שהמצוי הזה ית״ש מוכרח שיהיה א׳ ולא יותר פי׳ שא״א מצויים מצויים רבים שמציאותם מוכר מעצמו אלא א׳ בלבד צריך למצוא במציאות המוכר והשלם הזה ואם שימצאים אחרים לא מוצאים אלא בגלל שהוא. ימציאם ברצונו ונמצאים כלם תלוים בו ולא מצויים מעצמם:  

11. שם, 1:1:5

ובאופן דומה, עליו לדעת שקיומו, יתברך, הוא קיום פשוט (לא מובחן) ללא הרכב או ריבוי כלל. וכל השלמות נמצאת בתוכו בצורה פשוטה. ההסבר לכך הוא [כדלקמן]: יכולות רבות ושונות נמצאות בתוך הנשמה, שלכל אחת מהן גבול משלה: לדוגמה, הזיכרון הוא יכולת אחת, כוח הרצון הוא יכולת אחרת והדמיון הוא יכולת נוספת. ואף אחת מאלה אינה נכנסת בגבול חברו כלל, כשם שגבול הזיכרון הוא גבול אחד וגבול כוח הרצון הוא גבול אחר. וכוח הרצון אינו נכנס בגבול הזיכרון, וגם הזיכרון אינו [נכנס] בגבול כוח הרצון. וכך גם עם כולם. אולם לאדון, יתברך שמו, אין יכולות שונות, אף על פי שיש לו תכונות שונות בתוכנו. כי ודאי הוא רצוני והוא חכם והוא חזק והוא מושלם בכל שלמות; אולם אמת קיומו היא עניין אחד ויחיד הכולל בתוך אמתו וגבולו (לא שקיום גבול חל עליו יתברך; זהו רק ביטוי לצורך הבנה) כל מה שהוא שלמות. ויוצא שיש לו את כל השלמות - לא כתוספת למהותו ולאמיתות הווייתו, אלא מנקודת מבטה של אמת הווייתו עצמה, הכוללת באמיתותה את כל השלמות שבאמתה; [כפי ש]אי אפשר יהיה להוויה זו ללא כל השלמות, מנקודת מבטה של עצמה.י יחודו: וממה שצריך שידע עוד שהמצוי הזה ית״ש מוכרח שיהיה א׳ ולא יותר פי׳״ שאמצא מצויים רבים שמציאותם מוכרח מעצמו אלא א׳ בלבד צריך למצוא במציאות המוכר והשלם הזה ואם שימצאו יש אחרים וכן צריך שידע. שמציאותו ית׳ מציאות פשוט בלי הרכבה וריבוי כלל וכל השליליות כלם נמצאים בו בדרך פשוט פי׳ כי הנה בנפש ימצאו כחות רבות שונות שכל א׳ מהם גדרו בפני עצמו ד״מ הזכרון כח א׳ והרצון כח אחר והדמיון כח אחר ואין. א׳ מאלה נכנס בגדר חבירו כלל כי הנה גדר הזכרון גדר א׳ וגדר הרצון גדר אחר ואין הרצון נכנס בגדר הזכרון ולא הזכרון בגדר הרצון וכן כלם אך האדון ית״ש איננו בעל כחות שונות אעפ״י שבאמת יש בו ענינים שבנו הם. שונים כי הרי הוא והוא חכם והוא יכול והוא שלם בכל שלימות אמנם אמתת מציאותו הוא ענין א׳ שכולל באמתתו וגדרו (פי׳ אמתת ענינו כי אין שייך גדר בו ית׳ אלא על צד יתר לשון) כל מה שהוא ימות ונמצא שיש בו כל השליליות לא כדבר. נוסף על מהותו ואמתת ענינו אלא מצד אמתת ענינו בעצמה שכוללת באמת כל השליליות שא״א לענין הוא מבלתי כל השליליות מצד עצמו.    

מאת הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.