צב (ויקרא ו'-ח' )

בדיון על הקורבנות השונים, התורה מתארת את האשמה (אשם) וחטא (צ'אטאט) קורבנות עם המונח הנעלה של קודש הקורבנות (קודש קדושים). לעומת זאת, השלום (שלמים) קורבנות מתוארות במונח של קורבנות קדושים קלים (קודשים קלים), דבר המצביע על רמה נמוכה יותר של קדושה. האברבנאל1 שואל למה לעשות את אשם ו צ'אטאט ראויים לתואר גבוה יותר מאשר אלה שנראים קדושים באותה מידה שלמים?

הוא עונה ש- אשם ו צ'אטאט קורבנות ניתנות על ידי אנשים שחטאו ורוצים לכפר על חטאיהם. לפיכך, אלה הם השבים לאלוהים (בעלי תשובה) אשר מנחותיהם יקרות במיוחד לאלוהים. לעומת זאת, ה שלמים קורבנות מובאות על ידי צדיקים, שלא חטאו, ולכן הן נמצאות ברמה נמוכה יותר. רעיון זה בא לידי ביטוי בתלמוד המלמד שאדם צדיק גמור (צדיק גמור) לא יכול לעמוד באותו מקום כמו בעל תשובה2. לפיכך, מסביר האברבנאל, קורבנותיו של בעל תשובה מגיעים לדרגת קדושה גבוהה יותר מאלה של צדיק גמור, וראויים להיקרא קודש קדושים.

מה הסיבה שבעל תשובה נחשב לאדם בעל תשובה ברמה גבוהה יותר מאדם צדיק? התשובה הפשוטה הניתנת היא שעליו להתגבר על נטייתו השלילית הרבה יותר מאשר אדם צדיק גמור, ולכן הוא ראוי ליותר זכות על כך, בהתבסס על הרעיון של '‘לפום צאר אגרה’ – בהתאם לקושי הוא הגמול.

הפרי מגדים3 מציע גישה מעניינת נוספת. הוא מציין שהגמרא4 אומר לנו שכאשר אדם עושה תשובה מתוך אהבה, חטאי העבר שלו הופכים למצוות. כתוצאה מכך, כל מעשיו בעבר, בין אם הם מצוות או חטאים, הופכים למצוות. ההסבר לרעיון זה עשוי להיות שהמודעות לחטאי העבר שלו תיתן מוטיבציה נוספת לבעל התשובה להצליח בעתיד. בנוסף, זה יעניק לו שנאה עמוקה יותר לחטא, שכן יש לו ניסיון ממקור ראשון בנזק שהוא גורם. אדם צדיק גמור אינו נהנה מהטבות אלה, בכך שרק מצוות העבר שלו הן מצוות, אך אין חטאים שניתן להפוך למצוות, וקשה לו לפתח את אותה שנאה לחטאים שמעולם לא מעד בהם.

רבי יוחנן צווייג5 מציע הבדל נוסף בין בעל תשובה לבין אדם צדיק גמור, עם הסבר חדשני למענה על שתי שאלות של הראב"ד על הרמב"ם בהלכות עבודה זרה.6. הרמב"ם מתאר כיצד, בזמן לידתו של אברהם, עבודת אלילים הייתה נפוצה. כמעט כל העולם, למעט שם, עבר ותלמידיהם, היו פוליתאיסטים. אברהם הצעיר החל להטיל ספק במערכת אמונות זו והסיק מסקנותיו בהכרה שחייב להיות בורא אחד שהוא כל יכול וטוב כולו - הרמב"ם קובע שאברהם הגיע להכרה זו בגיל 40. מאותו רגע ואילך, הוא קידם באופן פעיל את רעיון המונותאיזם המוסרי, והצליח להשפיע על אנשים רבים להשתנות.

הראב"ד שואל שתי שאלות על דברי הרמב"ם. ראשית, הוא מצטט מה שנראה כהוראה מנוגדת של חז"ל, לפיה אברהם הכיר בבוראו בגיל 3. דבר זה נגזר מהגמרא.7 מהערך המספרי של המילה "“עקב”" (172) בביטוי "“עקב אשר שמא אברהם בקולי”8 – "מאז שמע אברהם בקולי". חז"ל אומרים שאברהם היה נאמן לדבר אלוהים במשך 172 מתוך 175 שנותיו, כלומר מאז שהיה בן 3. שנית, הראב"ד אומר שתיאור הרמב"ם מתעלם לכאורה מנוכחותם של שם ועיבר, שהיו מבוגרים מאברהם ולימדו תורה בישיבותיהם. מדוע, אם כן, על פי הרמב"ם, רק אברהם הצליח לשנות את השקפת העולם התיאולוגית?9?

הרב צווייג מתייחס לשתי הבעיות הללו באמצעות אנלוגיה למישהו שרוצה לשכנע מישהו להפסיק לעשן. אם הוא עצמו אינו מעשן, סביר להניח שהמעשן יתעלם ממנו. הוא יכול לספק את הטיעונים הרהוטים והגרפיים ביותר מדוע המעשן צריך להפסיק, אך מכיוון שהוא אינו מכיר את ה"הנאה" של שאיפת סיגריה, סביר להניח שהמעשן לא ישתכנע שהוא באמת מבין את האתגרים הכרוכים בויתור על הרגל ממכר שכזה. לעומת זאת, אדם שהיה מעשן ועישן כל חייו ואז שבר את התמכרותו לניקוטין, יצליח הרבה יותר לשכנע מעשן נוכחי שכדאי את המאמץ "להיגמל מההרגל".

כשם שמעשן לשעבר יעיל יותר לגרום למעשן אחר להיגמל מעישון, כך גם עובד עבודה זרה לשעבר יהיה יעיל הרבה יותר ממישהו שמעולם לא עבד עבודה זרה, ביצירת דת חדשה ובהשגת עובדי עבודה זרה אחרים לנטוש את אמונותיהם השגויות ולקבל את רעיון המונותאיזם. באופן דומה, בעל תשובה יכול לעתים קרובות להיות מוצלח יותר לגרום לאדם אחר לראות את ה"אור" מאשר אדם שהיה "מוצא מלידה". כפי שמנסח זאת רבי יששכר פרנד:

למי שהוא "מלידה", הרוח החופשית שואלת "מה אתה יודע? מעולם לא חווית את ההנאות של אכילת קונכיות! מעולם לא חווית את ההנאות שהחיים מציעים! מה אתה יודע על אורח חיים שמביא סיפוק ואושר?" מישהו ש"היה שם; עשה את זה" ויכול לומר בביטחון "אלה חיים הרבה יותר טובים" הוא מישהו שהאדם החופשי יהיה מוכן להקשיב לו.

שם ועיבר מעולם לא טעמו עבודת אלילים, בעוד שאברהם כן – הוא הצליח לקחת את ארבעים השנים הראשונות לחייו של טעות תיאולוגית ועבודת אלילים ולהפוך אותן לחוויה חיובית, כך שלא יוכל להזדהות עם אנשים אחרים ולאפשר להם לראות את האמת.

זה גם עונה על הסתירה בנוגע לגיל בו אברהם מצא את אלוהים. נכון שהוא זיהה את הבורא רק בגיל 40, אך מכיוון שהוא שילב את כל ניסיון חייו כדי להשפיע רוחנית חיובית על אחרים, ניתן לומר בכנות שבמשך 172 שנים מחייו הוא "שמע לדברי בוראו". רטרואקטיבית מגיל 40, הוא הפך את כל חוויות חייו מרגע שצבר לראשונה אינטליגנציה, שהוא גיל 3, לחוויה רוחנית חיובית. זה נתפס כאילו הוא מצא את אלוהים בגיל 3, מכיוון שהוא השתמש רטרואקטיבית בשנים שבין 3 ל-40 כדי לעזור לו לשכנע אחרים בשקר של עבודת אלילים עקב חווייתו את כישלונה.

רעיונות אלה חלים על כולם בימינו, אפילו על מי שנולד לקיים מצוות. הסיבה לכך היא שבעל התשובה המתואר על ידי חז"ל הוא כל מי שחטא אי פעם ואז חטא, בעוד שצדיק גמור מעולם לא חטא כלל. כל אחד בדור הזה הוא בעל תשובה, כך שהוא יכול לנצל את התחומים שבהם מעיד, בצורה חיובית. זה יכול לשמש כגורם מוטיבציה להימנע מחטא עתידי, ולהשתמש בחוויות שלו כדי לעזור לאחרים. מי ייתן וכולנו נזכה להשתמש בעברנו לטובה.


עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

מקורות

1. צוטט ב טאללי אורות, ויקרא, ו:י, עמ' 115.
2. ברכות, 34ב. ישנה דעה ב- גמרא שחולק על דעה זו, אך ה- רמב"ם (הלכות תשובה, ז':4) עוקב אחריו.
3. תיבת גומא.
4. יומה, 86b.
5. מצוטט מאת רבי ישכר פראנד.
6. רמב"ם, הלכות עבודת זרה, א':ג', ראב"ד שם.
7. נדרים, 32א.
8. בראשית, כו:ה.
9. ראה כסף משנה, שם לתשובה לשאלה זו, אשר פורטטה בהרחבה במקומות אחרים דברי תורה. רב צווייג מציע גישה שונה.

הודפס מחדש באישור

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.