מקורות עבודת האלילים חלק ד' - אין אלים לפניי

בס"ד

בואו נתחיל בהפניה שמות כ':ג', היכן שכתוב, “"לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אני ה' אלוהיך".” פסוק זה מופיע בהקשר של עשרת הדיברות, ומדגיש את האיסור המוחלט על עבודת אלילים.

בשיעורים הקודמים שלנו על עבודת אלילים, חקרנו את ההגדרה של עבודה זרה (עבודה זרה) ומה מהווה מנהגים של עבודת אלילים. דנו בצורות שונות של עבודת אלילים, בסוגי הפריטים שיש ואסור לשמור בבית, ובהתפתחות ההיסטורית של עבודת אלילים. בתחילה, ההבנה הטבעית והאוניברסלית הייתה שיש רק אלוקים אחד. עם זאת, עבודת אלילים התפתחה מאוחר יותר כסטייה מאמונה מונותאיסטית מקורית זו.

השאלה: האם חובת נח במונותאיזם שונה מחובת היהודים?

היום, נבנה על סמך דיונים אלה על ידי בחינת המושג של שיטוף, אשר מתייחס לקישור ישות אחרת עם אלוהים. השאלה המרכזית היא: האם זה מהווה עבירה על חוקי בני נח?

כדי לבחון זאת, עלינו תחילה לבחון את תלמוד בסיס לאיסור שיתוף. קטע רלוונטי במיוחד נמצא ב תלמוד, סנהדרין סג א, שם אומר רבי שמעון בר יוחאי:

“"כל המקשר את שם גן עדן לדבר אחר, נעקר מן העולם, שנאמר (שמות כב, יט): 'מַזְבֵּחַ לָאֱלֹהִים יֹאבד, חוץ לה' לבדו'".‘

פסוק זה, המצוי בחוקים שלאחר עשרת הדיברות, קובע כי יש להקריב קורבנות אך ורק להשם. בימי קדם, קורבנות היו צורת הפולחן העיקרית, למרות שיש לנו תיעוד מתמשך של תְפִלָה כמו כן, עוד מימי אדם.

לכן, אם אדם היה להקריב קורבן גם להשם וגם לישות אחרת, זה ייחשב לשיטוף ויהיה אסור בעונש מוות. דבריו של רבי שמעון בר יוחאי מרמזים על כך שיתוף אסור באופן אוניברסלי, אפילו לבני נח.

הוויכוח בין פרשנים: האם שיתוף אסור לבני נח?

ה תוספות (פרשנים תלמודיים מימי הביניים) מנתחים קטע זה ומעלים נקודה מעניינת. הם מצטטים דוגמאות מקראיות בהן מוזכר שמו של השם לצד דמות נוספת:

1. שופטים ז':כ' – כאשר חייליו של גדעון נלחמו במדיין, הם צעקו, “"למען השם ולמען גדעון!"” נראה כי הדבר מקשר את גדעון להצלחה אלוהית.
2. במדבר כא:ז בני ישראל אומרים, “"דברנו נגד ה' ונגדך",” מתייחס למשה (משה).

האם פסוקים אלה מרמזים על כך שיטוף אינו תמיד סוג של עבודת אלילים?

תוספות טוענים כי שיתוף אינו מטבעו עבודה זרה (עבודה זרה) אלא אם כן הוא מעניק מעמד אלוהי לישות השנייה. במקרה של גדעון, לדוגמה, העם פשוט זיהה את מנהיגו בקריאת קרב - זו לא הייתה פעולת פולחן. באופן דומה, בספר במדבר, בני ישראל הכירו במשה כמורה, לא כישות אלוהית.

דיון רלוונטי נוסף נמצא ב- תלמוד, מסכת בכורות ב' ע"ב, בנוגע לשבועות. בתרבויות רבות, אנשים קוראים בשם אלוהים בעת נשבעים בבית משפט או בעסקאות עסקיות. רבינו תם (נכדו של רש"י) מתיר לקבל שבועה מגוי הקורא גם לאלוקים וגם לכוח אחר אם זהו מנהגם התרבותי.

זה משמעותי משום שזה מרמז על כך, מאחר בני נח אינם מצווים במפורש להישבע אך ורק בשם השם., ייתכן שיש מעט סלחנות בנוגע לשיטוף עבורם. אבל כדי להבהיר, ההקלה אינה פטור לעסוק בשיטוף, להיות רשלני לגבי האופן שבו אדם מתבטא או להתעלם מהבעיה התאולוגית של השילוש הקדוש. במקום זאת, ההקלה עוסקת בשאלה האם בן נח נענש על כך.

ובכל מקרה, מדובר ב- דעת המיעוט. רוב הרשויות הרבניות המאוחרות יותר דוחות הקלה זו.

קוד ההלכה היהודית: נקודת מבט מחמירה יותר

כשאנחנו מסתכלים על מאוחר יותר פסקי הלכה (משפט יהודי), כמו אלה שנמצאו ב- שולחן ערוך (אורח חיים 156), אנו רואים זאת הרב יוסף קארו נוקט עמדה מחמירה הרבה יותר. הוא קובע:

“"יש להימנע משותפויות עם עובדי אלילים פן יידרשו להישבע שבועה ולהפר את העיקרון 'לא תשמע שם אלהים אחרים על שפתיך'."‘ (שמות כג:יג)

פסוק זה מחזק את האיסור היהודי אפילו על אזכור שמותיהם של אלים זרים. יהודים רבים נוקטים בגישה זו על ידי שימוש בשמות חלופיים כאשר הם מתייחסים לדמויות מסוימות - למשל, לומר “"ישו" או "יושקה"” במקום "ישו" או לכתוב "חג המולד" במקום "חג המולד".“

פסק דין זה מעלה שאלה: כיצד זה חל על בני נח?

ה רמא (רבי משה איסרלס), בהגהותיו לשולחן ערוך, נוקט יותר מקל גישה. הוא כותב שבזמנים המודרניים, חלקם לְהַתִיר שותפויות עם גויים, שכן הם לא בהכרח נשבעים באליל אלא מקשרים את אלוהים למשהו אחר.

כך, לפי הרמ"א והתוספות, שיתוף אינו אסור בתכלית האיסור על בני נח.

דעת הרוב: בני נח חייבים לתמוך במונותאיזם קפדני

כשאנחנו מסתכלים על מאוחר יותר פסקי הלכה (משפט יהודי), כמו אלה שנמצאו ב- שולחן ערוך (אורח חיים 156), אנו רואים זאת הרב יוסף קארו נוקט עמדה מחמירה הרבה יותר. הוא קובע:

“"יש להימנע משותפויות עם עובדי אלילים פן יידרשו להישבע שבועה ולהפר את העיקרון 'לא תשמע שם אלהים אחרים על שפתיך'."‘ (שמות כג:יג)

פסוק זה מחזק את האיסור היהודי אפילו על אזכור שמותיהם של אלים זרים. יהודים רבים נוקטים בגישה זו על ידי שימוש בשמות חלופיים כאשר הם מתייחסים לדמויות מסוימות - למשל, לומר “"ישו" או "יושקה"” במקום "ישו" או לכתוב "חג המולד" במקום "חג המולד".“

פסק דין זה מעלה שאלה: כיצד זה חל על בני נח?

ה רמא (רבי משה איסרלס), בהגהותיו לשולחן ערוך, נוקט יותר מקל גישה. הוא כותב שבזמנים המודרניים, חלקם לְהַתִיר שותפויות עם גויים, שכן הם לא בהכרח נשבעים באליל אלא מקשרים את אלוהים למשהו אחר.

כך, לפי הרמ"א והתוספות, שיתוף אינו אסור בתכלית האיסור על בני נח.s מגיע מרקע נוצרי מי שהאמין בעבר ב השילוש הקדוש אוֹ מתווכים אלוהיים.

סיכום: למה צריך בני נח לשאוף?

בהתחשב בוויכוח הזה, איפה זה משאיר את בני נח?

• העמדה המקלה (תוספות, רמ"א) מרמזת כי בני נח אסורים רק מ... מַמָשִׁי עבודת אלילים, לא משיטוף.
• העמדה המחמירה (נודע ביהודה, שך, חת"מ סופר) גורסת שבני נח חייבים לשמור מונותאיזם מוחלט, בדיוק כפי שעושים יהודים. זוהי דעתם של רוב חכמי המשפט היהודים, שהיא המכרעת בהליכי התורה היישומיים.

עבור א בני נח רציניים ומחויבים—מי שעוקב באופן מודע אחר שבע מצוות בני נח — ברור שהוא חייב לשאוף לרמה הגבוהה ביותר של בהירות מונותאיסטית ולהימנע מכל צורה של שיטוף.

זה מתיישב עם דברים ו':ד', , אשר קובע:

“"שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד".”

בעוד שפסוק זה מכוון לישראל, הוא מעביר אמת אוניברסליתאלוקים הוא אחד, ואמת זו חלה על כל האנושות. למעשה, פסוק זה משמש כמקור לעקרון האמונה שיש רק אלוקים אחד, דבר שחובה לא רק על ישראל אלא על כל האנושות.

לכן, משימתנו - בין אם יהודים או בני נח - היא ל להמשיך בעבודת השם הטהורה והטהורה. מי ייתן וכולנו נחזק את הקשר שלנו עם אלוקים אחד אמיתי באמצעות למידה עמוקה ומסירות.

מאת הרב תני ברטון

עוד שיעורים של הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.