רבי נחמן מלמד,

היה פעם אדם עשיר מאוד שהיה ברשותו עושר רב. הוא הכריז שכל מי שצריך ללוות כסף יבוא אליו והוא ייתן לו הלוואה. מיותר לציין שמספר רב של אנשים היו להוטים מאוד לקבל את הצעתו, והם באו ולוו כסף. לאיש העשיר היה פנקס שבו רשם את כל ההלוואות שנתן.

יום אחד, כשעיף מבט במחברתו, הוא שם לב שהוא הלוואות סכומי כסף עצומים, אך אף אחד לא טרח להחזיר את חובותיו. באופן טבעי, הוא היה נסער מאוד.

בין האנשים שלקחו הלוואה היה אדם מסוים שאיבד את כספו בעסק שלא צלח. לא היה לו במה להחזיר את חובו. זה הטריד אותו מאוד שלא היה מסוגל לשלם, והוא החליט שהדבר המינימלי שהוא יכול לעשות יהיה ללכת באופן אישי לאיש העשיר ולהסביר לו את כל הבעיה ולומר שזו לא אשמתו. החייב ניגש לאיש העשיר והחל להסביר כיצד קיבל ממנו הלוואה, אך כשהגיע הזמן להחזיר את החוב, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת משום שאיבד את כספו, ולא היה לו מושג מה לעשות.

“"מה אכפת לי מהכסף שאתה חייב לי?" ענה העשיר. "מה חשיבות הסכום הזעיר שאתה חייב לי, בין אם אתה משלם אותו ובין אם לאו, לעומת הסכום הכולל של כל ההלוואות, שמסתכם בעשרות אלפי דולרים? מה שאני רוצה שתעשה זה ללכת לכל האנשים שלוו ממני ולבקש מהם את הכסף. להזכיר להם כמה הם חייבים לי ולשאול אותם מדוע הם לא מסתדרים איתי. גם אם הם לא משלמים הכל, אם כל אחד מהם היה מחזיר רק חלק קטן מחובו, זה לבדו היה מגיע לפי אלפי מונים מהסכום הכולל שאתה עצמך חייב."”

מסיפור זה ברור מדוע, לאחר שקיבלנו כל כך הרבה חסד מאלוהים, כולנו מחויבים לעודד אחרים לפנות אליו גם כן.

צ'אי מוהראן #447

באישור שנלקח מ: המנה היומית של רבי נחמן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.