בס"ד

גלו כיצד מושגת פיוס אמיתי.


סיפורו של יונה שהה במבט הדג במשך שלושה ימים ושלושה לילות משמש את ישוע כראיה להוכחת היותו המשיח, דבר המצביע על כך שהוא גם יבלה שלושה ימים ושלושה לילות בקבר. עם זאת, השוואה זו מתעלמת מהעובדה שישוע נצלב ביום שישי הטוב וקם לתחייה ביום ראשון של חג הפסחא, מה שמוביל להונאה.

במתי י"ב 38-40, אנו קוראים:

“"ויעננו כמה מהסופרים והפרושים לאמר: רבי, אנו רוצים לראות ממך אות. ויען ויאמר להם: דור רע ונואף מבקש אות, ולא יינתן לו אות אלא אות יונה הנביא. כי כאשר היה יונה שלושה ימים ושלושה לילות בבטן הלווייתן, כך יהיה בן האדם שלושה ימים ושלושה לילות בלב הארץ."”

זוהי ה"הוכחה" שישוע עצמו מספק לעם שהוא המשיח, כלומר, שהוא יהיה בקבר במשך 3 ימים ו-3 לילות.

כילד, אני זוכר שלא הבנתי את ההשוואה הזו. אבל אז שמעתי ממבוגרים שצריך להיות מבוגר כדי להבין אותה. עכשיו, כשאני מבוגר, אני יכול רק להסיק שילד שיכול לספור עד 10 חוכמה יותר ממבוגרים שלא יכולים לספור עד 3, כי הם מסונוורים ממסורות ישנות שהושרו על ידי הכנסייה.

הכנסייה מלמדת שישוע מת ב"יום שישי הטוב" וקם לתחייה ביום ראשון. אבל כשאנחנו פשוט סופרים, אנחנו לא יכולים להגיע ל-3 ימים ו-3 לילות:

כי אם נסתכל על סיפורו של יוחנן, הקבר כבר ריק בבוקר יום ראשון, ואנחנו אפילו לא יכולים לספור את הלילה השני. ראוי לציון שישוע משתמש בדוגמה זו של סיפור יונה כדי להראות שהוא המשיח, כי דווקא סיפורו של יונה מלמד אותנו שבני אדם אינם זקוקים לקורבן דם - בשום צורה - כדי לקבל סליחה על חטאים.

הרי אנו קוראים שכאשר יונה אומר לנינווה שה' יעניש אותם על התנהגותם החטאת, העם נסלח ללא קורבן דם אלא על ידי חזרה בתשובה.

הצטרפו אליי בקריאה יונה ג':5-10.


5 וַיֹּאמִינוּ אֲנֵי נִינְוֶה בַּאֱלֹהִים וַיִּקְרָאוּ צוֹם וַיִּלְבוּ שָׁקִים מִגְּדֹלָם וְעַד קְטַנָּם׃.		 וַיַּֽאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹקים וַיִּקְרְאוּ-צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד-קְטַנֽם.
6 וַתָּבֹא הַשְּׁמוּעָה אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֶה, וַיָּקָם מִכִּסָּאוֹ, וַיַּסֵּר אֶת-גְּלָדוֹ מִמֶּנּוּ, וַיַּכְסֶה אֹתוֹ שָׁק, וַיֵּשֶׁב בָּאֵפֶר. וַיִּגַּ֚ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔ו וַיַּֽעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣בֵֽס שֱַׂפָר.
7 וַיַּקְרִיז וְהוֹדִיס בְּנִינְוֶה בְּצַת הַמֶּלֶךְ וְאֲדָרָיו לֵאמֹר: אַל-יְטַעֵם אָדָם וּבְהֵמָה, בְּקָד וּבְצָרָיו, כָּל-יְטַעֲמוּ כָּל-יְהִי, אַל-יְרַעוּ וְאַל-יְשְׁתּוֹ מַיִם.; וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜הֱבָּקָ֣ר מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ
8 וְכַל-יִכְּסוּ שָׁקִים, מִן-הָאָדָם וּמִן-הַבְּהֵמָה, וְצַעֲקוּ אֶל-הָאֱלֹהִים, וְשׁוּבוּ אִישׁ מֵדֶרְכוֹ הָרָעָה, וּמֵן-הַחֲמָס אֲשֶׁר בִּידָם. וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל-אֱלֹהִים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִישׁ מִדַּרְכ֣וֹן הָֽרָה. אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם
9 מִי יוֹדֵעַ הֲלֹא יָשׁוּב אֱלֹהִים וְנִתְחָרֵב וְסוּר מֵחַר אֲפוֹ וְלֹא נֹאֲבֹד׃’ מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָֽאֱלֹקים וְשָׁ֛ב מֵֽחֲר֥וֹן אפ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד
10 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהם כִּי-שׁוּבוּ מֵדֶרֶךְ הָרָעָה וַיִּנְחָם אֱלֹהִים עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבְרַךְ עָשָׂה לָהֶם וְלֹא עָשָׂה׃. וַיַּ֚רְא הָֽאֱלֹקים֙ אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּֽי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָֽרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָֽאֱלֹקים עַל הָֽר֥֥ה ⁇ . לַֽעֲשֽׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָׁאָה

כולנו עושים טעויות בחיינו, טעויות שעליהן אנו זקוקים לסליחה. אך אסור לנו לשים את תקוותנו במתווכים, בני אדם, כפי שאנו יכולים לקרוא ב תהילים קמ"ו:ג'.


3 אַל תִּבְטַחְתִּיךָ בְּנַשְׂרִים וּבְבֶן אָדָם, אֲשֶׁר אֵין בּוֹ עֹזֵר.		 אל־תִּבְטְח֥וּ בִנְדִיבִ֑ים בְּבֶן־אָדָ֓ם | שֶׁ֚אֵ֖ין ל֥וֹ תְשׁוּעָֽה


אבל אנחנו נושאים את עינינו אל ה', וכמו אנשי נינווה, אנחנו מתוודים בפניו על חטאינו. הם לא היו זקוקים לקורבן דם, אנחנו לא צריכים קורבן דם. למעשה, בחנוכת בית המקדש על ידי שלמה המלך, כבר ניתנה אלטרנטיבה לסלוח על חטאי העם אם לא ניתן היה עוד להקריב את הקורבנות. בואו נראה מה אומר לנו שלמה, המלך החכם, ב... מלכים א' ח':47-50:


47 וְאִם-יַחֲשִׁיבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁבוּ שָׁם וְשׁוּבוּ וַיַּתְחֲלוּ אֵלֶיךָ בָּאָרֶץ שְׁבוּתֵיהֶם לֵאמֹר חַטָאנוּ וְעָוַלנו, רָשָׁעַנוּ.;		 וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ | וְהִֽתְחַנְנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֚רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ
48 אִם-ישובו אליך בכל-לבבם ובכל-נפשם בארץ אויביהם אשר שבו אותם, והתפללו אליך אל-ארצם אשר-נתת לאבותם, העיר אשר-בחרת, והבית אשר-בניתי לשמך.; וְשָׁ֣בוּ אֵלֶ֗יךָ בְּכָל-לְבָבָם֙ וּבְכָל-נַפְשָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ אֹיְבֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר-שָׁב֣וּ אֹתָ֑ם וְהִֽתְֽֽך אַלְ֣וּ . אֲשֶׁר-נָתַ֣תָּה לַאֲבוֹתָ֔ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתָּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר-בנִ֥יתי (כתיב בָּנִ֥יתִ) לִשְׁמֶֽךָ.
49 וְשָׁמַע תְּפִלָּתָם וּתְחִנָּתָם בַּשָּׁמַיִם מִשְׁכְּנֶיךָ וְעָמַת מִדְבָּתָם; וְשָׁמַעְתָּ֚ הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתְּךָ֔ אֶת-תְּפִלָּתָ֖ם וְאֶת-תְּחִנָּתָם וְעָשִֹ֖יתָ מִשְׁפָּטָֽם.
50 וְסַחַל לַעַמֶּךָ אֲשֶׁר חָטָא לָךְ וּלְכָל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר פָּשָׁעוּ בָּךְ; וְתַן לָהֶם חָנָם לִפְנֵי שְׁבִיתָם וַיַּחֲמוּ עָלֵיהֶם.; וְסָלַחְתָּ֚ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ-לָ֔ךְ וּלְכָל-פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּשְׁעוּ-ב֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַחֲמִ֛ים לִרְחֲמִים. וְרִֽחֲמֽוּם


העולם נשען, בין היתר, על עמודי עבודה (שמשמעותם תפילות או שירות) וגמילות חסדים (מעשי חסד וצדקה). אלו כלים בהם נוכל להשתמש כשאנו מבקשים סליחה מה'.

עבודה: אנו מחליפים את "עבודת ה'" הקורבן בתפילה, עבודת הלב המנוסחת במילים. בדברי הנביא. הושע יד:ג


3 קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו לו סלח לכל עון וקבל את הטוב ונפרע תחת פרים מנחת שפתותינו.		 קְח֚וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל-יְ”הֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל-תִּשָּׂ֚א עָו‍ֹן֙ וְקַח-ט֔וֹב וּנְמָה֖ים. שְׂפָתֵֽינוּ

גמילות חסדים: נתינת צדקה, נתינה מעצמו, נחשבת גם היא לשיטה למציאת כפרה. מי שנותן את כספו שהרוויח בעמל רב לצדקה, במובן מסוים, נותן באמת מעצמו - מקריב את עצמו למען טובת הכלל. ייתכן שזו צורת ההקרבה האולטימטיבית, שכן הוא באמת נותן משהו מעצמו - כסף שיכול היה להיות מושקע לטובתו האישית ולרווחו.

האמור לעיל אושר, בין היתר, על ידי:
משלי: י':ב'


2 אוצרות רשע אינם מועילים לשום דבר, אך צדק מציל ממוות.		 לֹא־י֖וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֜צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת

הושע ו':ו'


6 כִּי חֶסֶד חָפֵץ אֱלֹהִים וְלֹא זַבְחָה, וְדַעַת אֱלֹהִים מִעוֹלָה.		 כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא-ז֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵֽעֹלֽוֹת

משלי: יא:ד


4 עושר לא יועיל ביום זעם; צדקה תציל ממוות.		 לֹא־יוֹעִ֣יל ה֭וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃

דניאל ד':24 (ד':27 ב-KJV)


24 לָכֵן מֶלֶךְ תִּהְיֶה עַצְתִּי לָךְ, וְהִפְרִי חַטְאֶיךָ בְּנִדְקָה, וְעֲוָנֶיךָ בְּרַחֲמִים עֲנֵינִים; אִם תִּתְארֵךְ שְׁלֹחַךְ.’		 לָהֵ֣ן מַלְכ֗א מִלְכִּי יִשְׁפַּ֣ר עֲלָ֔י וַֽחֲטָאָךְ (כתיב וַֽחֲטָיָךְ֙) בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲמֻנָּן בְּיָתָךְ. תֶּֽהֱוֵ֥ה אַרְכָ֖א לִשְׁלֵֽוְתָֽךְ

נקודות למידה

מאת אנג'ליק סייבולטס

מקורות;


טקסטים מכון ממרא

ראו גם את הבלוג:

תשובה




מקורות:

כרך 1, חלק ג' של "בואו נתחיל" מאת הרב טוביה זינגר
יהדות ונצרות: ניגודיות מאת הרב סטיוארט פדרו 

כפרה בהיעדר קורבנות?
עַל יְדֵי שמואל קוגן

קראו עוד במאמר זה באתר Chabad.org

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.