בס"ד

מכתב מהרבי מליובאוויטש

מָבוֹא

לאחר שנתקלתי בקטע מאתגר בספר התניא, לימוד על אמונה ואמון, דיונים עם רבי טוביה סרבר הובילו לבקשת הבהרה מהרבי מליובאוויטש.

אי נוחות ראשונית ובקשת הבהרה

אחד הלימודים הראשונים שנתקלתי בהם כשהפכתי לבני נח היה החלק השני של התניא - שער האמונה והאמון. מצאתי, ועדיין מוצא, שזה חלק יפהפה שממנו בני נח יכולים ללמוד היטב על:

בקצרה, חלק זה של התניא מלמד את הקורא כיצד לפתח ולשמור על אמונה עמוקה ומעשית ואמון באלוקים, מה שיוביל לתפיסה הרמונית ושמחה על החיים.

בחלק זה של התניא, מוזכרים לעיתים החלק הראשון של התניא, שאינו מומלץ לבני נח לקרוא. אבל כמובן, אנשים סקרנים ולפעמים עקשנים, ומכיוון שהכל נמצא בקלות באינטרנט בימים אלה...

אבל מהר מאוד גיליתי שזה לא היה קטע "נעים" לקריאה. עד מהרה נתקלתי בקטע שנראה היה שמרמז, במילים ברורות, על השקפה שלילית למדי על אנשים לא יהודים. במילים שלי, הטקסט כאילו רמז על כך שליהודים יש נשמה אלוהית, נשמה המסוגלת לטוב ולמעשים טובים, בעוד שללא יהודים יש נשמה שאינה מסוגלת לטוב כזה. התלמוד בתלמוד בבא בתרא י' ע"ב, פסוק ז' קובע:

“"צדק ירומם גוי, וחסד עמים חטא"” (משלי יד:ל"ד)? ענה רבי אליעזר ואמר: "צדק מרומם גוי"; אלו הם אנשי ישראל, ככתוב: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ?"“ (דברי הימים א' י"ז:כ"א). “"אבל חסד העמים חטא הוא",” כלומר כל ה מעשים של צדקה וחסד שאומות העולם עושות נחשב כ חטא עבורם, שכן הם מבצעים אותם רק כדי לרומם את עצמם ביוקרה, כְּנַאֲמַר: "לַעֲשׂוּ זִבְחוּ רֵיחַ נִיחַח לָאֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהִתְפַּלְּלוּ עַל חַיִּים הַמֶּלֶךְ וְעַל חַיִּים בְּ ... בְּנֵי בָנָיו"“ (עזרא ו', י').

האריז"ל מצטט זאת ומוסיף לכך, שהם עושים טוב בגלל תחושת גאווה.

זה התייחס לספר אחר, עץ חיים מ"ט, פסוק ג', אשר, שוב במילותיי שלי, הציע שאנשים לא יהודים יכולים לעשות דברים טובים רק אם הם מביאים תועלת לעצמם, ולא מתוך טוב אמיתי. בעיקרו של דבר, הוא קבע שלעם יהודי יש נשמה טובה (נפש האלוהים) בעוד שלאנשים לא יהודים יש רק נשמה בהמית (נפש הבהמית) ומקורה טמא לחלוטין, שאינו מאפשר את האפשרות של טוב אמיתי...

בהתחשב בכבודי הרב הזקן, מייסד חב"ד, מצאתי את זה קשה מאוד לקריאה ולא הבנתי מדוע הוא כותב משהו כזה. אני זוכר שדנתי בטקסט הזה עם רב באותה תקופה, שאמר לי לשקול אותו בהקשר של מלחמת העולם השנייה. אחרי כל הסבל שהעולם הלא יהודי גרם ליהודים, הוא אמר, אפשר לכתוב דברים בצורה שונה מהכוונה האמיתית. אמנם זה נראה כהסבר סביר, אבל זה גם הרגיש כמו תירוץ. אחרי הכל, לא כל הלא יהודים היו רעים במהלך מלחמת העולם השנייה; היו אנשים שסיכנו את חייהם כדי להסתיר יהודים ולעזור להם. החלטתי להניח את הטקסט בצד.

השבוע, לעומת זאת, זה צץ שוב.

שאלות בנוגע לנשמות של גויים ותגובה לגיור


יחד עם הרב טוביה סרבר, בחנו מכתב שכתב הרבי בתגובה לשאלה ששאל מישהו בנוגע לטקסט הספציפי הזה. במילים שלי, השאלה הסתכמה בדבר הבא:

התשובה לשאלה השנייה לא הפתיעה אותי והייתה משהו שכבר היה מוכר לי.

חכמי ישראל משתמשים בביטוי הבא בנוגע לנשמתו של גר: גר שגייר. זה מעלה שאלה פשוטה: אם הוא כבר גר, מדוע שיתגייר?

“וכן הגר שבא להתגייר

מכאן ניתן ללמוד שמי שמתגייר למעשה תמיד הייתה לו נשמה יהודית. נשמה זו הייתה מכוסה, חבויה בתוך האדם, ומעשה הגיור הוא פשוט גילוי נשמה יהודית זו.

רעיון זה נמצא ב מדבר קדמות, על ידי החיד"א, אות ג'.

הבנת נשמות מעורבות והבחנה בנשמות

התשובה לשאלה הראשונה הייתה מעניינת מאוד, שכן זו הייתה השאלה שלי שעליה לא קיבלתי תשובה מספקת. התשובה הייתה קצרה מאוד: נשמות אלה מגיעות מה... קליפה נוגה, כלומר הן תערובת של טוב ורע. כאשר נשמות אלו רוממות את עצמן לעבר הטוב, הן מתיישרות עם קדושה, וכאשר הן מורידות את עצמן לעבר הרע, הן מוצאות את עצמן במצב של טומאה. לאחר מכן הרבי מפנה לפסוק בזוהר.

תובנות מהזוהר והסמליות של בת הכהן

מתגובה קצרה זו, אנו יכולים ללמוד שהרבי שואב את דעתו מתורתו של רבי הלל פריטשר, המתייחס לחיבור של הרבי האמצעי. הרבי מבחין בין נשמות של גויים, תוך ציון הבדל ספציפי בין חסידי אומות העולם לבין גויים הנידונים בחלק הראשון של התניא. יתר על כן, הרבי ממליץ לעיין בספר הזוהר, שם נדון גם רעיון זה.


נחמה לנשמות מעורבות והרהור אישי

מעניין להתייחס לטקסט ב- זוהר (זוהר משפטים ג', כ"ו) שהרבי מצטט. קטע זה מתחיל ודן ויקרא כב:יב

פסוק זה מספק בסיס להבנת המעמד הרוחני והפוטנציאל לשינוי של אנשים באמצעות מעשיהם ובחירותיהם. ההתייחסות לזוהר מדגישה את הממדים המיסטיים והעמוקים יותר של תורות אלו, המציעות תובנות נוספות לגבי טבען המורכב של נשמות והפוטנציאל שלהן לקדושה או טומאה בהתבסס על הכיוון המוסרי והרוחני שלהן.

וְכִי תִּנְשַׁא בַּת־כֹהֵן לְאִישׁ פְּלִיט, לֹא תֹאכַל מִן־הַבְּנָדָשׁ מִן־הַקֹּדֶשׁ.וּבַ֨ת־כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕ו בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃  


לפני שבתו של הכהן נישאה, היא תמיד יכלה לאכול מהמתנות הקדושות, התרומה.[2], אבל לאחר שנישאה לגבר "זר" (לא כומר), זה נאסר עליה.

הזוהר מסביר שבת זו מסמלת נשמה יהודית. האיש המוזר מייצג גוף לא יהודי. מדוע זה יכול לקרות במהלך תהליך גלגול נשמות לא תמיד ברור, אך זה קשור לאיזון הטוב והרע בעולם באותו רגע. זה לא טוב לנשמה, וזה לא טוב לאדם שחווה זאת.

הזוהר מסביר מדוע זה לא טוב על ידי התייחסות לסיפור שבו ארון הקודש נלקח לארץ הפלשתים. כל עוד הארון היה בידיהם, הם לא חוו דבר מלבד צרות.

זה נכון גם לגבי הנשמה הנכנסת לגוף לא יהודי. זו הייתה החוויה שלי כנשמה בגוף לא יהודי. תמיד הרגשתי תחושה של אי שקט, עצב, בדידות וחוסר הבנה מצד סביבתי. זו תחושה שקשה לתאר, אבל זה מרגיש כאילו "משהו" לא בסדר.

אבל מנחם את הנשמות הללו הוא שהזוהר מסביר שכאשר נשמות אלו, שהן תערובת של טוב ורע, בוחרות בטוב, הן שייכות לחסידי עמו של העולם ויקבלו מקום בעולם הבא. נשמות אלו לא צריכות להרגיש פחותות או נחותות. הזוהר מנחם את הנשמות הללו במסר שהן יהיו ברמה גבוהה יותר מהכהן הגדול.

תבינו אותי היטב, כבני נח, אין לי צורך במקום גבוה או משהו כזה, הדבר הכי חשוב הוא שאפשר לקיים מערכת יחסים עם ה', להשתייך. אבל בשבילי באופן אישי, זה היה שיעור שענה על שאלה ששאלתי את עצמי מזמן. בשבילי באופן אישי, זו הייתה תשובה לשאלה מדוע הרגשתי "שונה" מהסביבה שלי מגיל צעיר ומדוע יש דחף כזה ליהדות. אבל כל עוד האישה נשואה לגבר זר, אסור לה לאכול מהתרומה. כך, ה' החליט, ולכן טוב.

מַסְקָנָה

כשאנו חוקרים את מורכבויות הזהות הרוחנית בבלוג זה, הוא מדגיש את החשיבות העמוקה של אמונה וביטחון בהשם. אפילו בתוך אי ודאות ואתגרים, מי ייתן ונמצא כוח באמונותינו, חוסן בנשמותינו והדרכה בחוכמתו האלוהית. מי ייתן והמחויבות שלנו להבין ולקבל את מורכבות קיומנו הרוחני תוביל אותנו לבהירות רבה יותר, לחיבור עמוק יותר ולשלום מתמשך.

מאת אנג'ליק סייבולטס

מקורות והערות:

[1] כל המקבלים את שבע המצוות כי נתן אותן ה' למשה בהר סיני ומקיימים אותן בקפידה, נקראים מחסידי עמו"ש (חסידי העולם) ויש להם חלק לעולם הבא.

[2] תרומה, המכונה גם "תרומה", מתייחסת לחלק מיוחד של תוצרת חקלאית שניתנה לכוהנים בישראל הקדומה. היא שימשה כמעין מס דתי או מנחה שנועד לפרנס את הכוהנים, מכיוון שלא היו להם אדמות והיו מסורים לחלוטין לחובותיהם הדתיות. תרומה הופרדה מהקציר וניתנה לכוהנים על פי תקנות התורה.

יוטיוב של הרב טוביה סרבר: נשמתו של הלא יהודי

זוהר משפטים ג':כ"ו 

טקסטים Mechon-Mamre.Org

בתודה לרב טוביה סרבר על שיעורו, התרומה והמשוב המעוררים השראה

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.