בס"ד

שיעור זה מבוסס על שיחה של הרבי מלובביץ', המסבירה סיפור על אברהם ואורחיו. אברהם היה מכריח אותם להודות לאלוהים לאחר שנתן להם אוכל. מה הערך של הכרה בכפייה? מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך טו, עמ' קכב. הטקסט המקורי באנגלית של דבריו של הרבי:

מה מלמד אותנו הרבי על אברהם ועל נשמתו של גוי

כשאני מלמד את השיחה הזו של הרבי, לרוב הכיתה כבר יש את התרגום לאנגלית של הטקסט העיקרי לפניהם. הם יכולים לקרוא אותו בעצמם. מה שהם... לא יכול לבדם המקורות הקבורים בהערות השוליים - במיוחד אלה הדנים בנושא רגיש ולעתים קרובות לא מובן: האופי הרוחני של הנשמה הלא יהודית.

כדי להבין את מסקנתו של הרבי, עלינו להתחיל מההתחלה: עם אַבְרָהָם, המונותאיסט הראשון.

הכנסת האורחים הרדיקלית של אברהם - ודרישתו המוזרה

המדרש מעיר הערה מעניינת. התורה מציינת שאברהם "קרא בשם ה'", אך המדרש קורא אותה שוב:

“"אל תקראו הוא התקשר, אבל הוא גרם לאחרים להתקשר.”

אברהם לא רק האמין באל אחד - הוא לימד אותו. והוא סידר את חייו באופן שהפך את ההוראה לבלתי נמנעת. אוהלו היה פתוח מכל ארבעת הצדדים כך שנוסעים יכלו להיכנס מכל כיוון. הוא האכיל אותם בנדיבות. וכאשר האורחים הודו... אוֹתוֹ, הוא סירב לקבל את תודתם.

במקום זאת, הוא דרש מהם להודות אלוקים.

אם סירבו, הוא גבה מהם מחירים גבוהים עד גיחוך עבור ארוחה פשוטה. אל מול הבחירה הזו, הם ברכו את אלוהים.

זה מעלה שאלה רצינית:
מדוע אלוקים משבח את אברהם כל כך על כך אם הברכות היו למעשה כפויות?

מתח זה מוביל אותנו אל לב הסיצ'ה.

מה אברהם לא לְהַשִׂיג

הרבי מתחיל בכך שהוא דוחה שתי הסברים פשוטים.

אפשרות 1: אברהם פשוט עשה כמיטב יכולתו.
אבל התורה קוראת לו "שותף הבריאה" של אלוהים. ברור שמשהו עמוק יותר קורה.

אפשרות 2: אברהם רצה קדושה בביתו.
זה אולי נכון, אבל זה לא מסביר את השבחים יוצאי הדופן שהוא מקבל.

אָז מָה עשה אברהם הצליח?

כדי להסביר זאת, הרבי מביא שלושה סיפורים - ויחד הם יוצרים מסקנה בלתי צפויה.

שלושה סיפורים שפותחים את ההוראה

1. המרגלים - אגו שבור חושף את הנשמה האלוהית

לאחר שה' אמר לדור המרגלים שהם ימותו במדבר, הם רצו לפתע להיכנס לארץ ישראל.
למה השינוי הפתאומי?

הרבי מסביר: דבריו הקשים של ה' ניפצו את האגו שלהם. ה"מכה" הזו אפשרה להם... נפש אלוקיס, שלהם נשמה אלוהית, לצוף. האמת הפנימית שלהם פרצה החוצה.

אבל אורחיו של אברהם לא היו יהודים.
הֵם לא להחזיק ב נשמה אלוהית.
אז זה לא יכול להסביר את ההישג של אברהם.

2. רבי שמעון בן אלעזר והאיש המכוער

הרב העליב אדם על כך שנראה מכוער. האיש ענה, "לך להתלונן בפני זה שברא אותי".“

קריאתו של הרבי: הכיעור היה רוּחָנִי. הנזיפה החדה פרצה מבעד לחיצוניות המחוספסת של האיש והעירה את מודעותו לאלוקים.

כאן, ה"מכה" לא חושפת נשמה אלוהית - היא פשוט פותחת את האדם למשהו גבוה יותר.

3. הרבי רש"ב והאורח השבור

אדם הגיע לרבי רש"ב עם בעיות קשות. הרבי אמר לו: "אני לא יכול לעזור לך." האיש היה שבור לחלוטין. רק כשהיה שבור לחלוטין, הרבי סוף סוף עזר לו.

למה העיכוב?

מכיוון שהאיש היה גס מדי, מרוכז מדי בעצמו. רק כשהאגו שלו קרס, הוא הגיע למקום שבו הוא הבין ש... רק אלוקים יכול היה לעזור לו. באותו רגע, הוא הפך פתוח.

שני סוגים של "שבירות" - אחד ליהודים, אחד לכולם

מסיפורים אלה מפיק הרבי שתי דינמיקות רוחניות נפרדות:

1. שבירה שחושפת את הנשמה האלוהית (ליהודים בלבד)

כאשר האגו נשבר, ה נפש אלוקיס עולה, כמו בסיפור המרגלים.

2. שבירה שמסירה גסות (יהודים ולא יהודים)

זה לא מגלה נשמה אלוהית אצל גוי - אין להם אחת -
אבל זה עושה להפוך אותם למסוגלים לקבל אמת מוסרית ורעיונות אלוהיים.

סוג שני זה הוא קריטי.

עכשיו סוף סוף אנחנו מבינים את אברהם

אורחיו של אברהם לא היו יהודים.
הוא לא יכול היה לגלות בתוכם נשמה אלוהית - לא הייתה להם כזו.
אבל הוא הָיָה יָכוֹל לשבור את הגסות שלהם.

הבחירה שהוא נתן להם:

לא היה טריק. זו הייתה התערבות רוחנית.

הלחץ פרץ את התנגדותם הפנימית, והפך אותם פתוחים. רק לאחר פתיחה זו יכול היה אברהם ללמד אותם מונותאיזם במשך שעות. ברכתם אולי לא הייתה עמוקה, אך ה פְּרִיצַת דֶרֶך היה אמיתי.

זו הסיבה שאברהם זוכה לשבח.
הוא הפך, פשוטו כמשמעו, ל שותף ליצירה, המסייעים לעצב מחדש את עולמם הפנימי של בני אדם אחרים.

תובנותיו של הרבי האמצעי: שני סוגי הנשמות הלא יהודיות

בהערות השוליים, הרבי מפנה אותנו למקור עמוק יותר:
ה הרבי האמצעי קונטרס ההיספאלוס והפרשנות של *רבי הלל מפאריטש.

שם אנו מוצאים את ההבדל המרכזי:

1. עובד האלילים

2. חסידי אומות העולם

זה לא הופך אותם ליהודים - נשמתם שונה באופן מהותי - אבל זה אומר שיש להם פוטנציאל רוחני אמיתי.

וזה מחזיר אותנו לאברהם.

ההישג האמיתי של אברהם

אורחיו של אברהם היו עובדי אלילים - הקטגוריה הראשונה.
זו הייתה שבירת גסותו של האדם - לא לחשוף דבר מבפנים, כי לא היה שם מה לחשוף. לא הייתה שם נשמה אלוהית. אבל שבירתה אפשרה לעם לספוג את כל ההסברים שאברהם חלק במשך שעות בזמן שסיפק את האוכל. כעת, לאדם לפחות יש את היכולת והפוטנציאל להרהר בכך. זה הפך ליכולת.

הוא לא גילה נשמה אלוהית.
הוא התעורר הפוטנציאל הרוחני האנושי.

זו, על פי הרבי, הסיבה שאברהם נקרא שותפו של אלוהים בבריאה.

מדוע הוראה זו חשובה כיום

בעולם שכובש את הזהות והשוני, הרבי נותן לנו מסגרת מעמיקה:

אברהם עיצב את זה.
הרבי ניסח זאת.
ואנחנו יכולים ללמוד לחיות את זה.

בתודה ל הרב טוביה סרבר עבור השיעור והמשוב.

פאוור פוינט



© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.