בס"ד

מחשבה על פרשת ויגש 5785


1. תשובת יעקב לשאלת פרעה


נראה כי יעקב הזדקן באופן ניכר, ושערו האפור ומראהו השחוק משכו את תשומת ליבו של פרעה. מראהו עורר תדהמה, שכן בני התקופה חיו בדרך כלל חיים קצרים בהרבה מהדורות שקדמו להם. פרעה, נדהם ממה שראה, שאל אותו: "כמה ימי חייך? מעולם לא ראיתי בכל ממלכתי איש שנראה זקן כמוך".“

בראשית מ"ז:ח

8 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יעקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנוֹת חַיֶּיךָ‘ח  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב: כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ.

יעקב השיב שהוא בן 130 שנה, אך אמר לפרעה שלא יתפלא מגילו. הוא הדגיש ששנותיו מעטות בהשוואה לחיי אבותיו הארוכים בהרבה. עם זאת, הוא גם הסביר מדוע הוא נראה כה זקן: שנות חייו היו קשות, מלאות ניסיונות וסבל. שנות עמל וצער אלו גבו מחירן, גרמו לו להאפיר ולהיראות מזדקן בטרם עת.

9 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מַגּוּרִי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה מְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הֲיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיִּי וְלֹא הָיוּ אֶל־יְמֵי שְׁנֵי חַיִּים אֲבוֹתִי בִּימֵי מַגּוּרָתָם׃‘ט  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא יְשִׁיְיוּ. אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.

במקום לספק תשובה ישירה, יעקב הדגיש את הקשיים וקיצור חייו. תשובה זו מזמינה הרהור מעמיק יותר על מה שהוא באמת העריך.1

2. חיי מגורשים

מה באמת אומר יעקב כאן? נראה שבמקום לציין רק את גילו, הוא מתייחס לחייו כמסע - סדרה של מסעות. יעקב היה מודע היטב לכך שהשהותו במצרים הייתה זמנית, אך דבריו מרמזים על משהו עמוק יותר: תחושה של זר עלי אדמות לאורך כל חייו.

נשמתו של יעקב השתוקקה לבית רוחני, לחיבור עם הנצח. בגלל כמיהה זו, הוא מעולם לא חש שלווה אמיתית בחייו הארציים. למרות שחי 130 שנה, ימיו נראו מלאים בצער ובקשיים. הוא מודד את חייו לא בשנים, אלא במונחים של מאבקיהם וניסיונותיהם הרוחניים.

3. געגוע לבית נעלה יותר

על פי המדרש2, הגיב אלוקים על דבריו אלה בביקורת:

“"הצלתי אותך מעשו ולבן, החזרתי לך את דינה בתך, ואת יוסף בנך. ובכל זאת אתה מתאר את חייך במונחים שליליים לפני פרעה? עכשיו אדאג שדבריך יתגשמו על ידי קיצור תוחלת החיים שלך, כך שתחיה פחות שנים מאביך ומסביך."”

לכן, אלוהים קיצץ שנה אחת מכל מילה בתשובתו של יעקב - 33 מילים בסך הכל. כתוצאה מכך, יעקב נפטר בגיל 147, צעיר בדיוק ב-33 שנים מאביו יצחק, שחי עד 180.

אולם, תשובתו של יעקב מגלה יותר מתלונה פשוטה. הוא לא ראה את חייו במונחים של כמות אלא דווקא באיכות. למרות גילו המתקדם, הוא הרגיש כזר עלי אדמות, מודע היטב לטבעם החולף של החיים הארציים. כמיהתו למציאות טובה ונצחית הייתה עמוקה. האתגרים והניסיונות שעמד בפניו הותירו רושם עמוק על נשמתו והכבידו כבד על ישותו הפיזית.

4. השפעת החשיבה על אריכות ימים

ייתכן שכמיהה רוחנית עמוקה זו ותחושת היותו "זר" עלי אדמות השפיעו באופן משמעותי על השקפת חייו של יעקב, ועיצבו את האופן שבו ראה את קיומו. מודעותו של יעקב לטבעם החולף של החיים הארציים הובילה אותו לתפוס את ימיו כקצרים ומלאי קשיים. מעניין לציין, כי הדבר משקף תפיסה שנחקרת במדע המודרני. מחקרים הראו כי לאנשים בעלי השקפה שלילית - כמו אלו שחווים דיכאון או תחושות של חוסר ערך - יש לעיתים קרובות תוחלת חיים קצרה יותר.3

תסמין מרכזי של דיכאון הוא האמונה שחייו של אדם חסרי משמעות או ערך, בין אם למשפחתו ובין אם לחברה בכללותה. הרהוריו של יעקב על ימיו "המעטים והרעים" מהדהדים תחושה זו. ייתכן שגעגועיו לעולם אחר, טוב יותר, תרומו לתפיסתו את החיים כמעמיסים וחולפים, דבר שעלול להשפיע על רווחתו הכללית ואף לקצר את ימיו.

5. לחיות לפי ימים, לא שנים

בעוד שחייו של יעקב התאפיינו בקשיים ובתחושת געגועים למשהו מעבר לעולם הזה, התנ"ך גם מעודד אותנו להתמקד בערכו של כל יום, במקום לספור שנים. במקום להתעכב על מה שחסר, אנו נקראים להכיר ולהעריך את הברכות שיש לנו ברגע הנוכחי. הרב שמשון רפאל הירש, הוגה דעות יהודי מהמאה ה-19, הדגיש גישה זו באומרו4:

“"אם תספור לפי שנים, אינך סופר עוד את הימים. רק אצל מעט אנשים יוצאי דופן כל יום מלא משמעות ומוכר ככזה. אדם צדיק באמת אינו חי לפי שנים, אלא לפי ימים."”

פרספקטיבה זו מזמינה אותנו לראות את ההזדמנות בכל יום - לצמוח, לתרום ולאמץ את הטוב בחיינו. על ידי העברת המיקוד מכמות הזמן לאיכותו של כל יום, נוכל לטפח תחושת מטרה עמוקה יותר והכרת תודה, לא רק על מה שחסר לנו, אלא על כל הטוב שכבר יש לנו.

6. ספירת ימינו עם מטרה

במזמור הגדול של משה (תהילים צ:יב), טבעם החולף של חיי האדם מדומה לחלום. זה מסתיים בבקשה:

12 לכן למדנו לספר ימינו ונקנה לנו לב חכמה.יב  לִמְנוֹת יָמֵינוּ, כֵּן הוֹדַע; וְנָבִיא, לְבַב חָכְמָה.

פסוק זה קורא לנו למצוא משמעות לא באורך חיינו, אלא במטרה ובחוכמה שאנו מטפחים בכל יום. כל יום הוא הזדמנות ללמוד, לצמוח ולהתאים את פעולותינו לרצון האלוהי.

7. ראיית כל יום כמתנה מהנצחי

עלינו לראות כל יום כמתנה יקרה מהנצחי. זוהי הזדמנות להחזיר את אורו לעולם, לשרת אחרים ולהעמיק את הבנתנו את נוכחותו.

אפילו בתוך צער, מחלה או קושי, אנו יכולים למצוא שמחה על ידי אמון בכך שהכל פועל יחד לטובה. על ידי הוקרת כל יום, אנו מאשרים שערך החיים אינו טמון בשנים שאנו צוברים, אלא במשמעות שאנו יוצרים בכל רגע.

כמו פרוברטס 13:7 מזכיר לנו:

7 יש מי שמעמיד את עצמו עשיר, ואין לו כלום; יש מי שמעמיד את עצמו עני, אך יש לו עושר רב.ז  יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר, וְאֵין כֹּל; מִתְרוֹשֵׁשׁ, וְהוֹן רָב.

עושר אמיתי טמון בחיים עם מטרה, הכרת תודה וחיבור לנצחי.



מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על תגובתו

מקורות:

  1. לִרְאוֹת רמב"ן על בראשית מ"ז, ט' ↩︎
  2. לִרְאוֹת דעת זקנים על בראשית מ"ז, ח' ↩︎
  3. אין זה אומר שכאשר מישהו נמצא בדיכאון, אלוקים בהכרח מקצר את ימיו. ↩︎
  4. מאמר באתר Aish.com: חיים או קיום? מאת הרב סטיבן בארס ↩︎

טקסטים מכון ממרא


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.