בס"ד

שבע חוקי נח בתנ"ך

החכמים מלמדים:

אדם הראשון נצטווה על שישה דברים: איסורי עבודה זרה, חילול קודש, רצח, עבירות מין וגניבה, והחובה לקבוע חוקים ובתי משפט. חכמים מלמדים שרמזים לשש מצוות אלו ולחוק השביעי של בני נח (שניתן מאוחר יותר לנח) נמצאים בבראשית ב', ט"ז.

16. “"וַיְצוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם לֵאמֹר": לפי המשמעות המילולית, הוא ציווה על איסור אכילת עץ הדעת טוב ורע בפסוק הבא, והמשמעות המילולית של דבריו, “"מכל עץ הגן תאכלו"” נותן רשות לאכול מכל שאר העצים בגן, בעוד “"מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל..."”

אבל, הפסוק נראה מיותר, שכן הוא יכול היה פשוט לומר, "וַיְצוֹן ה' אֶת-הָאָדָם לֵאמֹר מֵעֶץ הַדַּעַת טוֹב וְרָע לֹא-תֹאכֹל". חז"ל הסבירו מכאן שהכוונה העמוקה יותר של הפסוק היא לרמוז על שבע מצוות בני נח, שש מהן נצטוו לאדם ביום בריאתו. חז"ל זיהו אילו מילים בפסוק תואמות לאיזו מחוק בני נח, בהתבסס על דמיון המילים העבריות למילים בפסוקים אחרים לאורך כל התנ"ך:

פיקד: זהו רמז למצווה ליצור מערכת של בתי משפט.
שמאל: זהו רמז למצווה לא לגלל את שם ה'.
אלוקים: זהו רמז למצווה לא לעבוד אלילים.
האיש: זהו רמז למצווה לא לרצוח.
פִּתגָם: זהו רמז לאיסור על יחסי מין אסורים.
מכל עץ הגן: ולא ממה שנלקח בלא רשות, על ידי גניבה [זהו רמז לאיסור גניבה].
מותר לך לאכול בחופשיות: זהו רמז לאיסור אכילת בשר שנקרע מבעל חיים חי.

חז"ל התכוונו ללמד שפסוק זה מכיל רמזים לכל שבע המצוות שנצטוו לצאצאי נח לכל הדורות. אף על פי שאדם לא נצטווה על בשר שנקרע מבהמה חיה, אלא איסור על הריגת כל בהמה חיה ואכילת בשרה, בכל זאת אדם וצאצאיו נצטוו לנצח על אכילת בשר, כפי שרומז המגבלה שהוסיף ה' למילים. “"אתה רשאי לאכול בחופשיות". אדם לא הותר לשחוט כלל כדי לאכול. נח הותר לשחוט, אך נאסר עליו לאכול בשר שנקרע מחיה חיה, וזה נצטווה לצאצאי נח לכל הדורות,[2] כפי שכתוב בפסוק שדיבר אלוהים לנח, "אך בשר ונפשו אשר דמו לא תאכלו". מנקודה זו ואילך, בני אדם הותר להרוג בהמה למאכל או לצרכים אנושיים הכרחיים אחרים. אך נאסר עליהם במפורש לאכול כל בשר של בהמה חיה. יש לציין כי גרימת נזק מיותר לבעל חיים אסורה כחלק ממצווה זו.[1]

אנשים מתקשים עם הרמזים הנ"ל משום שהם מגיעים מניתוח תלמודי מקיף של הפסוק. יש רלוונטיות מעשית הרבה יותר לבחון את הפסוקים הספציפיים לכל מצווה בחמשת חומשי משה. בואו נבחן להלן את המצוות השונות ואת הפסוקים שבהם נוכל למצוא אותן:[2]


1. איסור עבודת אלילים – ההפך: אימצו את אחדות האל, הכירו אותו

בבראשית ב', ט"ז, ציווה אלוהים על אדם, וציין כי רק האל האמיתי האחד, בורא העולמות הרוחניים והפיזיים, צריך להיות נערץ ולציית לו כאלוהי.

וַיְצוֹן אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם לֵאמֹר: מִכָּל־עֵץ הַגָּן אֹכֵל חַיָּה וְאֹכֵל׃;וַיְצַו֙ ד' אֱלֹקים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃  

מצווה זו מדגישה כי צורת הכבוד הגבוהה ביותר היא לעבוד ולעבוד אותו לבדו. לפיכך, חיוני לעבוד ולעבוד רק את האל האמיתי האחד ולא כל אליל או פסל כוזב. מצווה זו מדגישה את המסירות הבלעדית המגיעה לאלוהים ומשמשת כתזכורת להימנע מעבודת כל דבר שאינו הבורא האמיתי.

2. איסור חילול הקודש / אל תקלל אותו – ההפך: ברכו אותו על מה שאתם מקבלים ממנו והתפללו אליו על כל מה שנוגע לכם.

שמות כ"ב, כ"ז מזהיר מפני יהודי שחדף את אלוהים.

לא תַחְפֵּף אֶת-ה', וְלֹא תִקְלֵל נְשִׁיחַ בְּעַמֶךָ.אֱלֹקים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃  

ויקרא כ"ד, 10-17 מרחיב בנושא זה, ומספר את סיפורו של אדם שהפר את המצווה הזו בהתקף זעם. הטקסט העברי בויקרא כ"ד, 15 משתמש בביטוי "“איכס איכס”" ("כל גבר"),

וְלָעַם יִשְׂרָאֵל כֹּה תְּדַבֵּר כָּל-מְגַלְפֵּל אֶת-הָאֱלֹהִים, יָשָׂא עָוֶן;וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִישׁ אִי֛ישׁ כִּֽי־יְקַלֵּ֥ל אֱלֹקיו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ׃  

תוך הדגשה שכל מי שמקלל את אלוהים, ללא קשר לרקע שלו, יישא בתוצאות חטאו. ביטוי כפול זה של "יש יש" נועד לכלול את כל האנושות, יהודים וגויים כאחד. לפיכך, הוא מלמד שחילול הקודש אסור גם לגויים, והוא נושא את אותה חומרה כמו שיש לו ליהודים. הדבר אושר בתלמוד (סנהדרין נה ע"א), המבהיר שחילול הקודש נחשב לעבירה מוות לגויים בדיוק כפי שהוא נוהג ליהודים.

3. איסור רצח – ההפך: שמירה על חיי אדם

האיסור על רצח נקבע בבראשית ט':5-6,

אך על דם חייכם אדרוש חשבון: אדרוש מכל בהמה; גם מבני האדם אדרוש חשבון על חיי אדם, מכל אחד עבור זה!וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ אִמִיַּ֥ד כׇל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָשׁ֗ם מִידֻּח. אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָאָדָם  
מי ששופך דם אדם,
בידי אדם יישפך דמו של אותו אדם;
כי בצלם אלוקים
האם האנושות נבראה.		שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹקים עָשָׂ֖ה אֶת הָאָדָֽם׃  

שם אלוהים מצהיר כי הוא ידרוש דין וחשבון על נפשו של כל מי שירצח בן אנוש אחר. דבר זה מודגש עוד יותר על ידי האמירה: "כל אשר שופך דם אדם, דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם".

  1. איסור עבירות מין – ההפך: לחיות חיי משפחה מוסריים

חמישה מתוך ששת סוגי מערכות היחסים האסורות לגויים מתוארים בבראשית ב':24, שם נאמר כי יעזוב איש את הוריו ויתאחד עם אשתו והיה לבשר אחד.

לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, למען יהיו לבשר אחד.עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזׇב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔ו וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃  

זה אוסר על יחסים עם אמו, אישה שהייתה בת זוג או אישה של אביו, אישה הנמצאת כעת בבת זוג או נשואה לגבר אחר, זכר אחר או בעל חיים. בנוסף, נאסר על גויים לקיים יחסים עם אחיותיהם מצד אמם, כפי שניתן לראות בבראשית כ', יב, שם אברהם התייחס לשרה כאחותו. למרות שהיה להם סב מצד אביו, יחסים כאלה נחשבו לטאבו.

יחסי אב-בת מובנים באופן אוניברסלי כנכללים, כפי שמתברר מחרפתו של לוט לאחר שקיים יחסים עם בנותיו לאחר חורבן סדום ועמורה (בראשית י"ט: כט-לו, ומובהר בבראשית כ':א'). גם יחסי זכר-גבר וגם יחסי נקבה-נקבה נחשבים לתועבות על ידי אלוהים, כפי שמצוין בויקרא י"ח:ג', המגנה את המנהגים הלא מוסריים של המצרים והכנענים הקדמונים. מנהגים אלה מכונים "מסורות תועבות" בויקרא י"ח:ל'.

  1. איסור גניבה – ההפך: כבדו את רכושם של אחרים

איסור הגניבה טמון בהיתר שניתן לאדם וחוה על ידי אלוהים בבראשית ב', טז, לאכול מעץ הגן.

וַיְצוֹן אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם לֵאמֹר: מִכָּל־עֵץ הַגָּן אֹכֵל חַיָּה וְאֹכֵל׃;וַיְצַו֙ יְ"הֹו֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃  

משמעות הדבר היא שבלעדי רשות זו, היה עליהם אסור לקחת דבר, שכן הרכוש לא היה שייך להם. זה כולל את פרי עץ הדעת טוב ורע, אשר נאסר עליהם במפורש ועונש מוות (בראשית ב', יז). מצווה זו של בני נח נגד גניבה חזר על עצמה על ידי אברהם בבראשית כ"א, כו'.

וַיְגֶּרֶף אַבְרָהָם אֶת־אֲבִימֶלֶךְ עַל־בַּאֲרַת־הַמָּיִם אֲשֶׁר־גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ...[3]וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃  
  1. להבטיח צדק – ההפך: איסור עוול

קביעת חוקים ובתי משפט היא היבט יסודי של שמירת הסדר וההגינות בחברה. על פי דעת הרמב"ם (אך לא של הרמב"ן; ראה את ההסבר בסוף), מושג זה מודגם בסיפור שכם, דינה, שמעון ולוי בני יעקב מספר בראשית. בבראשית ל"ד, ב', מסופר על כך.

וַיַּרְאֶהַה שֶׁכֶם בֶּן חֻמּוֹר הַחִוִּי, שׂוֹאֵל הָאָרֶץ, וַיַּקְחַהּ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַיַּבְלֶהּ׃.וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖ה וַיִּשְׁכַּ֥ב אֽתָֽה וַיִּקַּ֥ח  

מעשיו של שכם בלקיחת דינה בניגוד לרצונה היוו חטיפה, שהיא סוג של גניבה ואסורה. עם זאת, אנשי עיר שכם לא כינסו בית דין כדי להרשיעו על פשעיו, ובכך הורשעו בעבירה על מצוות נח להקים בתי דין. בתגובה לעבירה זו, בני יעקב, שמעון ולוי, לקחו את העניינים לידיים והקימו בית דין, הרשיעו את שכם ואת אנשי עירו על עבירותיהם והוציאו אותם להורג. זה מדגים את החשיבות של קביעת חוקים ובתי דין כדי להבטיח שפשעים ייענשו כראוי ושהחברה תתפקד בצורה הוגנת.

הצורך בכינון חוקים ובתי דין ודיני צדק מודגש עוד יותר במצוות שניתנו לנח בנוגע למשפטו וענישתו של רוצח, כפי שנאמר בבראשית ט', ו'.

מי ששופך דם אדם,
בידי אדם יישפך דמו של אותו אדם;
כי בצלם אלוקים
האם האנושות נבראה.		שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹקים עָשָׂ֖ה אֶת הָאָדָֽם׃  

מצווה זו, מבית נח, מחייבת את העמדתו לדין וענישתו של רוצח. על פי חכמי התלמוד, הדבר כרוך בהעמדה לדין של הרוצח בבית משפט על ידי עדים מוסמכים, ואם יורשע, הוא עומד בפני עונש מוות.

תורת נח קובעת שכל החברות הלא יהודיות מחויבות לקיים צדק על ידי הקמת בתי דין צדיקים. לכן, סיפורם של שכם, דינה ובני יעקב משמש כשיעור בחשיבות הקמת חוקים ובתי דין כדי להבטיח צדק, להעניש עוולות ולשמור על הסדר החברתי.

  1. איסור אכילה אייבר מין האצ'אי (בשר של בעל חיים חי) – ההפך: כבדו את חיי בעלי החיים

בתחילה לא הורשו אדם וחוה להרוג בעלי חיים למאכל, ואיסור זה נמשך עד לאחר המבול. לאחר שנח ומשפחתו יצאו מהתיבה, התיר אלוהים אכילת בשר בפעם הראשונה. עם זאת, עם היתר זה, נתן אלוהים גם לנח ולצאצאיו מצווה ספציפית: לא לאכול בשר שנלקח מחיה חיה. מצווה זו נמצאת בבראשית ט', ד'.

אֲבָל אֲשֶׁר לֹא תֹאכַל בָּשָׂר אֲשֶׁר דָּם הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּו׃.אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃  

איסור זה מדגיש את קדושת החיים ואת היחס האנושי לבעלי חיים. אפילו אם בעל חיים הומו או הפך לחסר רגישות, אסור לאכול את בשרו בעודו בחיים. מצווה זו אוסרת על אכילת בשר שנלקח מבעל חיים חי.

לכן, מצווה זו משמשת כתזכורת לאחריות שיש לבני האדם כלפי בעלי חיים ולכבוד הראוי לחייהם של כל היצורים. היא משקפת את דאגתו של אלוהים לרווחתם של בני האדם ובעלי החיים כאחד, ומבטיחה שפעולת אכילת הבשר תתבצע באופן המקיים סטנדרטים אתיים ושומר על קדושת החיים.

האמור לעיל מוצג בטבלה שלהלן עם כל מצוות בני נח והטקסט המקראי המתאים:

מִצוָה טקסט מקראי
איסור עבודת אלילים                בראשית ב':ט"ז
איסור חילול הקודש               שמות כ"ב 27 / ויקרא כ"ד 15
איסור רצח                  בראשית ט':5-6
איסור עבירות מין   בראשית ב':כ"ד
איסור גניבה                   בראשית ב':16 / בראשית כא':25
להבטיח צדק                         בראשית לד:ב / בראשית ט:ו
איסור אכילת איבר מן החיבראשית ט':ד'

קחו בחשבון ששבע הדיברות היו ידועות לאנשים עוד מימי המקרא הקדומים ביותר, משום שאפשר לשפוט אדם על עבירה רק כאשר הוא יודע או שברור מהם הכללים. זה חל על הדין שאלוהים גזר על העולם, שהוביל למבול, הדין שבני יעקב גזר על שכם, והדין שאלוהים גזר על סדום ועמורה.

הנימוקים לפסיקות הם:

1. המבול: העולם היה מלא באלימות ובשחיתות, ואנשים פנו עורף לאל, עסקו בעבודת אלילים, בחוסר מוסריות ובשפיכות דמים. (בראשית ו':5-13)

2. דין על שכם: על פי הרמב"ם: שכם חיללה את דינה, וזו הייתה עבירה חמורה נגדה ונגד משפחתה. בנוסף, אנשי שכם לא ביקשו צדק על הפשע, וגילו זלזול בחוק המוסר. (בראשית לד, א'-לא) על פי הרמב"ן: שמעון ולוי ניצלו את ההזדמנות להעניש את אנשי שכם על הפרותיהם ארוכות השנים של המצוות נגד עבודת אלילים ויחסי מין אסורים.

3. משפט על סדום ועמורה: הערים נודעו ברשעתן, כולל חוסר מוסריות מינית, יהירות וענישת חמלה לעניים ולנזקקים. (בראשית י"ח: 20-21; י"ט: 1-29)

דוגמאות אלה ממחישות כי שיפוט ניתן משום שאנשים היו מודעים למצוות ולסטנדרטים המוסריים שהם היו אמורים לציית להם, אך הם בחרו להפר אותם.

מאת אנג'ליק סייבולטס

מקורות:

[1] ראה את הבלוג בני נוח והקשת בענן,  כמה פירושים על תיבת נח, ביאור תורת משה: ביאור ספר משה מאת רבי משה ויינר
[2] מעובד ברובו מהמאמר של AskNoah מקורות שבע המצוות 
[3] שטיינלץ מסביר: באותו אירוע, וגער אברהם באבימלך על באר המים שגנבו עבדי אבימלך. אברהם חפר קודם לכן באר, אותה לקחו עבדי אבימלך בכוח.מקור ספריא)

ראה גם חלק 1: הבנת שבע מצוות בני נוח - חלק 1

קרא עוד במאמר ב-AskNoah.org


טקסטים מאתר Sefaria.org

בתודה לד"ר מיכאל שולמן ולרב תני ברטון על המשוב והתרומה

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.