פירוק הוויכוח על לידת בתולים

פענוח הטקסט

מָבוֹא

הקטע המקראי במתי א' 23 היווה זה מכבר מוקד לדיונים תיאולוגיים, ובמיוחד בנוגע לתרגום המונח "בתולה". פסוק זה, הטוען להתגשמות נבואה מהכתובים בישעיהו ז' 14, מעלה שאלות לגבי הבחירות המכוונות שעשה כותב הבשורה. הצטרפו אלינו למסע לחשיפת התרגום השגוי המכוון שנמצא בבשורת מתי ולהבנת מדוע נבחר המונח היווני "פרתנוס" על פני המונח העברי "עלמה", תוך בחינת המניעים התיאולוגיים העומדים מאחורי החלטות אלו והשלכותיהם הרחבות יותר על נרטיב לידתו של ישוע.

התרגום המטעה

המילה המרכזית בוויכוח הזה היא "עלמה", המונח העברי המשמש בספר ישעיהו ז', פסוק י"ד. היא אומרת,

לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲ-דֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָעַלְמָאָה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃

“"אֲנָךְ אֲדֹנִי יִתֵן לָכֶם אוֹת מִמְּעוֹנוֹ! הִנֵּה, ה'" צְעִירָה הרה ועומדת ללדת בן.שֶׁלָהתן לו את השם עמנואל.”

באופן בולט, נעדרת האזכור המפורש של בתוליות. הבחירה המכוונת של מתי לתרגם את המילה "עלמה" כ"בתולה" הנציחה נרטיב שאינו עולה בקנה אחד עם הטקסט העברי המקורי.

בחינת ההקשר העברי

השפה העברית מספקת שתי מילים נפרדות כדי להעביר את המושגים של אישה צעירה ובתולה: "עלמה" ו"בטולה". בעוד ש"עלמה" מסמלת אישה צעירה, "בטולה" מציינת ספציפית בתולים. דוגמאות מהתנ"ך, כגון שמות כ"ב, ט"ז ואסתר ב', ב', ממחישות את השימוש הזהיר במילה "בטולה" כאשר מדגישים את מעמד הבתולה.

אִם-מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑ו כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃

אם אביה מסרב לתת לו, עדיין עליו לשקול כסף לפי מחיר הכלה עבורה. בתולות.

וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה׃

אמרו עבדי המלך אשר שירתו אותו: "תנו לצעירות יפות בתולות יחפשו עבור הוד מלכותכם.

כעת, כשאנו מתעמקים במילה העברית הָעַלְמָאָה (הא עלמה), אנו מוצאים שמשמעותו "האישה הצעירה", המציינת גיל ומגדר מבלי לרמוז בהכרח על טוהר מיני. למרות שבאופן כללי, אישה צעירה נחשבת בתולה, המונח עצמו אינו מציין במפורש בתולים. שתי דוגמאות מהתנ"ך ממחישות את הדואליות הזו:

בראשית כ"ד:מ"ג – סיפורה של רבקה:

הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל-עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַנִּשְׁקִ֥י. מִכַּדֵּֽךְ׃

“"אֲשֶׁר אָנֹכִי עוֹמֵד עַל מַעֲוַן הַמַּיִם, הַנַּעֲלָה הַצֹּאת שָׁאֵב וְאֲשֶׁר אֶלֶּה אֹמַר לָהּ, 'נָא, שְׁתִּי קַט מַיִם מִכַּדְךָ'"‘

קטע זה מדגיש את נעוריה ומינה של רבקה (ישנן דעות שונות לגבי גילה של רבקה, נראה שהיא הייתה לפחות מתחת לגיל 13). בעוד שהטקסט אינו מזכיר במפורש את בתוליה של רבקה, ההקשר התרבותי מרמז על כך.

שמות ב':ח' – הצלת משה:

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃

“"ותאמר בת פרעה כן. ותלך הנערה ותקרא לאם הילד."‘

פסוק זה מתאר את תפקידה של מרים הצעירה (יש שאמרו שמרים הייתה בת 7) בהצלתו של משה, תוך הדגשת גילה מבלי להתייחס למושג הבתולים.

עם זאת, הָעַלְמָ֗ה (הַעָלָמָה) היא רב-תכליתית וניתן להשתמש בה גם במובן רחב יותר, כלומר, כנואפת, כפי שמודגם במשלי ל', 18-20:

שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי (וארבע) [וְ֝אַרְבָּעָ֗ה] לֹ֣א יְדַעְתֽים׃

“שלושה דברים אינם מתאימים לי;
ארבעה שאני לא מצליח להבין:

דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י־צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם ודֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃

כיצד נשר עושה את דרכו על פני השמים;
כיצד נחש עושה את דרכו על סלע;
כיצד ספינה עושה את דרכה בים הפתוח;
איך גבר עושה את שלו עם נערה.

כֵּ֤ן׀ דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֝אָמְרָ֗ה לֹא־פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן׃ {פ}

כך דרכה של נואפת:
היא אוכלת, מנגבת את פיה,
ואומר: "לא עשיתי שום עוול."“

חשיפת המניפולציה

התרגום המכוון של "almah" כ"בתולה" בבשורת מתי משקף אג'נדה החורגה מעבר לניואנסים לשוניים. הפצת התפיסה הפלאית על ידי הכנסייה תלויה בפרשנות מטעה זו, ומקדמת נרטיב התואם דוגמות מבוססות אך סוטה מהכוונה המקורית של המקרא.

המהות האמיתית של הטקסט

הנביא ישעיהו ניבאה למלך אחז במהלך משבר צבאי שתוזמר על ידי אשור, וגרמה למלך להיות משותק מפחד לקראת אסון קרוב. בתגובה למשבר הממשמש ובא, סיפק אלוהים לאחז סימן מרגיע: לפני שהילד [מה"עלמה"] יגיע לגיל שבו יוכל לומר "אבא" או "אמא", תגיע גאולה. אשתו של ישעיהו ילדה בן באופן טבעי ויומיומי. כשלעצמו, זה לא היה סימן [אחרי הכל, מה שמדהים בהתעברות ולידה טבעיים], אלא העובדה שהגאולה הגיעה לפני שהילד הגיע לגיל שנתיים הייתה הסימן לכך שאלוהים מספק גאולה.

מַסְקָנָה

בפענוח המשמעות האמיתית של "עלמה", אנו מאתגרים את הנרטיב המושרש של תפיסה ניסית. בחירת התרגום המכוונת של מתי משמשת כעדות למניפולציה שעיצבה דוקטרינות תיאולוגיות. על ידי בחינה מחודשת של ההקשר העברי והבנת הניואנסים של מילים אלה, אנו שופכים אור על פרשנות אותנטית יותר, מפרכים את המיתוס של תפיסה ניסית ומאשרים מחדש את חשיבותו של תרגום מקראי מדויק.

לסיכום

סיפור זה חושף מארג של לקחים עמוקים המהדהדים בין צמתים של אמונה, היסטוריה ודיוק לשוני. דרך עדשת נבואתו של ישעיהו למלך אחז, אנו מקבלים תובנות לגבי: אין ספק, הנה הסדר המתוקן:

1. **בהירות בתקשורת של אלוהים:**

   השימוש המכוון במילה "עלמה" והפרשנות השגויה שבעקבותיה בברית החדשה מדגישים את חשיבות הבהירות בהבנת התקשורת של אלוהים. זה מדגיש את הצורך בפרשנות מדויקת כדי למנוע שימוש לרעה אפשרי בטקסטים קדושים.

2. **הבחנה בין ניואנסים לשוניים:**

   בחינת המונחים העבריים "בטולה" ו"עלמה" חושפת את החשיבות של הבחנה בניואנסים לשוניים בפרשנות המקרא. הבנת ההבדלים בין מילים אלו משפרת את הבנתנו את הטקסט המקורי, ומדגישה את חשיבות הדיוק הלשוני בלימודי המקרא.

3. **נוכחות אלוהית במשבר:**

   הסיפור מאיר את נוכחותו המרגיעה של אלוהים בתוך טלטלה פוליטית ואישית. בזמני משבר, הנרטיב מדגיש את הנחמה המצויה בהדרכה אלוהית.

4. **חשיבות התזמון האלוהי:**

   הסימן הנבואי, הקשור לגיל הילד, מדגיש את התזמון הקפדני של התערבותו של אלוהים. הוא מלמד אותנו לבטוח בתזמור האלוהי, גם לנוכח אתגרים קרביים.

5. **אירועים רגילים, מטרות יוצאות דופן:**

   לידת בנו של ישעיהו בדרכים טבעיות חושפת את המטרה יוצאת הדופן שמאחורי אירועים שנראים רגילים. זה מעודד אותנו להכיר בכוחו הטרנספורמטיבי של אלוהים בהיבטים היומיומיים של חיינו.

6. **בטחו בגאולת האל:**

   הנרטיב מעביר את המסר שגאולת האל מגיעה ברגעים שנקבעו בדיוק. האמון בגאולה זו, המסומלת על ידי הסימן, הופך להיבט מרכזי במסעו של המאמין.

7. **צומת בין אמונה להיסטוריה:**

   באמצעות בחינת אירועים היסטוריים השזורים במסרים נבואיים, אנו רואים את הקשר החלק בין אמונה למציאות היסטורית. צומת זה מזמין אותנו להרהר בדרכים העמוקות שבהן אמונה משפיעה על מהלך ההיסטוריה.

מאוחדים על ידי הנושא המרכזי של נבואת ישעיהו, שיעורים אלה יוצרים נרטיב מגובש. הם מנחים את המאמינים לנווט בין מורכבויות האמונה, להעריך את עומק הצמתים ההיסטוריים ולגשת לפרשנות כתבי הקודש בתבונה.

מאת אנג'ליק סייבולטס

ראו גם את הבלוגים:

ירמיהו ז':14 – הנערה תקרא לו עמנואל
חקר מקורות הלידה הבתולה

מקורות:

בואו נתחיל לקרוא את התנ"ך מאת הרב טוביה זינגר כרך א'

טקסטים מאתר Sefaria.org

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.