מה הקשר בין ראש השנה לנח?

בס"ד

יש שאלה ברורה לשאול לפני שנתחיל: מה הקשר בין ראש השנה לבני נח?

התורה אינה מצווה על אומות העולם לשמוע שופר. היא אינה מצווה עליהם להימנע ממלאכה בראש השנה, או נותנת להם את המצווה הספציפית של היום. כאשר התורה מציגה את החג, היא אומרת כך, בויקרא כ"ג, כ"ד:

“"דבר אל בני ישראל לאמר: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם יום מנוחה זכרון תקיעת השופר מקרא קדש".”

שימו לב לשפה. דבר אל בני ישראל. עלינו להיזהר כאן - איננו רוצים לייצר איזשהו חיקוי של קיום ראש השנה בסגנון נח, כאילו המטרה היא לייצר מנהג יהודי עבור אנשים שאינם מצווים בו.

ובכל זאת, כשאנו פותחים את המשנה במסכת ראש השנה, קורה משהו יוצא דופן. התורה פנתה לישראל. המשנה פונה לפתע לעולם כולו.

המשנה מתארת ארבעה אירועים במהלך השנה בהם מתרחש משפט - ארבעה ימים המכונים פשוטו כמשמעו "ראש השנה", ראש השנה. אחד מהם הוא זה שאנו עומדים לחגוג. ולגבי יום זה, המשנה אומרת:

“בראש השנה, כל הבאים לעולם עוברים לפניו כמו בני מרון "כְּנֵאֲמַר, יֹצֵר כָּל לִבָּם, הַמְבִין כָּל מַעֲשֵׂי חֲרֵיהֶם" (משנה ראש השנה א', ב').

זה לא מדבר על כל היהודים, או על ישראל באופן קולקטיבי. זה כל מי שבא לעולם — כל בן אנוש.

אז הנה ההבחנה החשובה הראשונה שלנו: מצוות ראש השנה ניתנו לישראל. דינו של ראש השנה נוגע לאנושות כולה.

הפסוק שהמשנה מביאה כהוכחה מבהיר זאת עוד יותר. הוא מגיע מתהילים לג, יג-טו:

“"ה' מביט מן השמים, רואה את כל בני האדם, ממקום משכנו צופה בכל יושבי הארץ. הוא אשר יציר את לבם יחד, ומבין את כל מעשיהם."”

השפה לא יכלה להיות אוניברסלית יותר - כל האנושות, כל תושבי כדור הארץ. הוא יַצֵּר לִבָּם. הוּא מְבִין מַעֲשֵׂיהם.

זה משנה את השאלה. זו כבר לא "איך בני נח יכולים לחגוג חג יהודי?" - זו השאלה הלא נכונה. (ולמען הסר ספק: אני עדיין ממליץ לכל מי שיכול לעשות זאת למצוא בית כנסת אורתודוקסי ולשאול אם הוא יכול להצטרף לתפילות באותו יום - זה בהחלט מתאים. אבל זו לא המהות של מה ש...) חוקים של היום דורש מכולם.)

השאלה האמיתית היא: מה המשמעות של לדעת שיש נקודה בשנה שבה בוראנו מסתכל על עולמו האנושי - על כל חיי אדם - ומעריך את מה שעשינו איתם? וחשוב מכך, מה המשמעות של קבלת שנה נוספת לאחר מכן?

שלוש תמונות של עמידה לפני אלוהים

בואו נחזור לביטוי הזה מהמשנה: כולם עוברים לפניו. כבני מרון. מה פירוש הדבר? הגמרא עצמה שואלת את השאלה, ומציעה שלוש תשובות:

1. כמו כבשים (ריש לקיש)
2. כמו אנשים שמטפסים במעלה הצר של בית מרון (קריאה חלופית)
3. כמו חיילי בית המלך דוד (רבא, בשם שמואל)

עדר, שורת מטפסים, צבא תחת סקירה. שלוש תמונות. אולי כל אחת מהן מאפשרת לנו לראות משהו שונה לגבי מה זה אומר לעמוד לפני אלוהים.

1. הכבשה - למי אני הופך להיות?

דמיינו רועה שסופר את עדרו. החיות לא יכולות כולן לרוץ דרכן יחד - יש פתח צר מאחורי הדיר, והן עוברות דרכו אחת אחת.

האנושות היא עצומה - משהו כמו שמונה מיליארד בני אדם. אומות, ערים, מלחמות, כלכלות, ממשלות, דורות. קל לאדם בודד להרגיש חסר משמעות בתוך כל זה. מי אני? מה ההבדל בבחירות שלי?

אבל התמונה של בני מרון אומר משהו אחר: לפני השם, אתה לא נעלם בתוך הקהל. אתה עובר לפניו באופן אישי. חיים אחד. היסטוריה אחת. סט אחד של החלטות.

זה מפחיד אם נחשוב במונחים של אחריות - אבל זו גם אמירה יוצאת דופן על כבוד האדם. אתה חשוב מספיק כדי להישפט. הבחירות שלך חשובות מספיק כדי שהבורא לא יתייחס אליך כאל נתון סטטיסטי.

יש רעיון קשור בפרקי אבות - אולי המשנה היפה ביותר בכל המסכת:

“"אהוב האדם, אשר נברא בצלם אלוהים."”

הפסוק שהמשנה מביאה כדי לתמוך בכך לא נאמר בסיני. נאמר לנח: “"כי בצלם אלוקים ברא את האדם"” (בראשית ט', ו').

כבוד האדם ואחריות האדם שייכים זה לזה. אם חיי אינם חשובים, גם החלטותיי אינן חשובות. אבל אם בן אדם נושא את צלם אלוקים, אז מה שהוא עושה עם חייו חשוב מאוד.

אז השאלה הראשונה של ראש השנה היא: למי אני הופך להיות? לא כמה אני מרשים, לא כמה הרווחתי, לא כמה אנשים מכירים את שמי - למי אני הופך להיות? אם אעמוד כאן שוב בעוד שנה, מה הייתי מקווה שישתנה באדם שעומד כאן?

2. שביל ההרים - לאן אני הולך?

התמונה השנייה: אנשים מטפסים במעלה בית מרון הצר. בשביל הררי צר, הולכים בטור אחד - אחרת אנשים נתקלים זה בזה ונופלים. אתה תמיד עולה או יורד; מתקרב למשהו או מתרחק ממנו.

זה מעלה בפנינו שאלה שנייה: לא רק מי אני, אבל לאן אני הולך? שיפוט אינו תצלום - זהו מסלול. שני אנשים יכולים לעמוד בדיוק באותה נקודה ולהיות במצבים שונים לחלוטין. אחד מהם נאבק בכעס במשך שנים ולבסוף הצליח, שלוש פעמים השנה, לעצור את עצמו לפני שאמר משהו אכזרי. אחר היה פעם סבלני להפליא ובהדרגה הפך לקשוח ובוז.

אם כל מה שנמדוד הוא תמונת מצב, האדם הראשון נראה גרוע יותר. אבל אם נסתכל על הכיוון, התמונה מתהפכת לחלוטין. לאן אתה הולך? מה כיוון חייך?

הבחנה זו חשובה במיוחד ליחסו של בני נח לימינו. הרמב"ם כותב שבני נח שעובר בשוגג על אחת משבע מצוות בני נח פטור מעונש - חוסר כוונה אמיתי אינו זהה פשוט לאי למידה של מה שהיה עליו ללמוד. מי שאומר "חשבתי שזה מותר" כשהוא היה צריך לדעת יותר טוב, מטופל ברצינות רבה יותר, קרוב יותר לעבירה מכוונת, משום שהיה צריך ללמוד ולא למד.

הבחנה זו מרמזת היכן שייך הדגש. בני נח אינם צריכים לבנות חיקוי של כל שיטת התשובה היהודית לראש השנה. ישנה שאלה דחופה יותר: עכשיו כשאני יודע - עכשיו שזה נהיה לי ברור - מה אני הולך לעשות? מה אני אחראי ללמוד? מה אני אחראי לשנות? השאלה אינה האם נוכל לחזור לעבר ולתקן כל טעות שעשינו מתוך בורות. השאלה היא מה אנחנו עושים עם מה שאנחנו יודעים עכשיו.

אתה כאן. השביל ממשיך. באיזה כיוון אתה הולך?

3. חיילי המלך - מה הופקד בידי?

הדימוי השלישי שונה מאוד. כבשה היא בעיקר אדם פרטי; מטייל בשביל הררי מודאג בעיקר מהמסלול שלו. אבל חייל שייך למשהו גדול ממנו. הוא עומד במבנה. יש לו משימה. מעשיו משפיעים על אנשים אחרים.

פתאום ראש השנה אינו רק עניין של התפתחות אישית - הוא עניין של שליחות. מה ניתן לי כאן, ולמה ניתן לי את זה? איזה חלק מהעולם הופקד בידי?

אף אחד מאיתנו לא חי לבד. כל אדם חי בתוך מעגלי השפעה - עצמי, משפחה, חברויות, מקום עבודה, שכונה, קהילה, אנושיות. אין לנו אחריות שווה לכל אלה. אני לא יכול באופן אישי לסיים מלחמה או לחסל עוני או לתקן כל מוסד שבור. אבל יש פינה בעולם שמשתנה כי אני בתוכה.

כאן שבע קטגוריות החוק של בני נח הופכות לגדולות בהרבה מרשימת איסורים. יחד, הן מתארות את יסודות הציוויליזציה האנושית תחת אלוהים: עולם שבו אלוהים מוכר ולא מוחלף באלילים, שבו השם האלוהי אינו זוכה לבוז, שבו חיי אדם קדושים, שבו למיניות ולמשפחה יש גבולות, שבו רכוש מכבד, שבו אכזריות כלפי יצורים חיים מרוסנת, שבו צדק נקבע. זו לא קבוצה של מבחנים מבודדים עבור יחידים - זוהי הארכיטקטורה של הציוויליזציה.

אז אולי השאלה השלישית של ראש השנה היא: איזה מין עולם נבנה סביבי, ואיזה חלק אני ממלא בבנייתו?

הבוקר הראשון של נוח

יש מקום בולט לראות זאת בתורה עצמה. לאחר המבול, נח יוצא אל עולם חרב. אין ערים לחזור אליהן, אין שכונות מוכרות, אין ציוויליזציה מתפקדת - העולם שהכיר איננו.

מהן דבריו הראשונים של אלוהים אליו?

“"וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ אֶת בְּנָיו וַיֹּאמֶר אֵלֶיהם פְּרוּ וְרַבוּ וְמָלָאוּ אֶרֶץ" (בראשית ט', א').

שימו לב לסדר. אלוהים מברך אותם - והברכה הופכת מיד למשימה. יש עולם לבנות מחדש, עתיד ליצור. הפרק ממשיך וקביעת קדושת חיי האדם ("כל אשר שפך דם האדם, באדם יישפך דמו... כי בצלם אלוהים עשה את האדם") ולאחר מכן הברית עם נח, צאצאיו ועולם החי.

אז הרגע הגדול הראשון של בני נח לאחר המבול משלב שלושה דברים: ברכה, אחריות ועתיד.

זה משנה, כי כשאנחנו מאחלים למישהו שנה מבורכת, אנחנו בדרך כלל מתכוונים: אני מקווה שדברים טובים יקרו לו - בריאות, פרנסה, משפחה, עניינים טובים. אין שום דבר רע בלבקש את זה מהשם; את מי עוד הייתם שואלים? אבל בראשית ט' מציעה הגדרה רחבה יותר של ברכה. אלוהים מברך את נח, ואז נותן לו עולם לבנות. אולי שנה מבורכת היא לא רק שנה שבה דברים טובים קורים. אֶל אני - אולי זו שנה שבה השם נותן לי את הכוח, את ההזדמנות, את החוכמה, את הקשרים ואת הזמן לדברים טובים לקרות בְּאֶמצָעוּת לִי.

התרגיל: שלושה טורים לשנה הקרובה

האם אי פעם חשבתם איך ייראה עולם טוב יותר בפועל? קל לומר "אני רוצה לשפר את העולם" - המשפט הזה לא עולה כסף. אז בואו נהפוך אותו למוחשי.

קחו פיסת נייר וציירו שתי שורות לאורך הדף, כך שיהיו לכם שלוש עמודות. כתבו להן כותרת. עַצמִי, מערכות יחסים, ו עוֹלָם — תואם את שלוש התמונות שלנו של בני מרון.

1. עצמי (הכבשה - למי אני הופך להיות?) אתה עומד לפני אלוהים כאדם פרטי. שאל: בעוד שנה מהיום, מהו אֶחָד שינוי שהייתי באמת רוצה לראות בעצמי? לא עשרה - להתמקד בדבר אחד אמיתי. יותר סבלנות. יותר משמעת. יותר אומץ. כנות. עקביות. שליטה טובה יותר בכעס. יותר לימוד תורה. פחות זמן מבוזבז. מה שזה לא יהיה - רשמו דבר אחד, לא מה שאתם חושבים שאתם אמורים לכתוב, אלא מה שבאמת חשוב.

2. מערכות יחסים (שביל ההרים - לאן אני הולך?) בחרו מערכת יחסים אחת בחייכם שחשובה - בן/בת זוג, ילד, הורה, אח/אחות, חבר/ה, עמית/ה לעבודה, מישהו/י בקהילה שלכם. שאלו: אם מערכת היחסים הזו הייתה באמת טובה יותר בראש השנה הבא, מה היה שונה בה? הפכו אותה לקונקרטית, לא לבלתי צפויה. האם הייתם מתקשרים פעם בשבוע? מקשיבים יותר? מתנצלים על משהו ספציפי? מבטאים הערכה? מציבים גבול שחסר? רשמו דבר אחד.

3. עולם (חיילי המלך - מה הופקד בידי?) התבוננו החוצה ושאלו איזו פינה בעולמו של אלוהים נמצאת באמת בהישג ידכם - לא כל כדור הארץ, אלא המשפחה שלכם, הקהילה שלכם, מקום העבודה שלכם, השכונה שלכם, המקצוע שלכם, קהילה מקוונת, פרויקט צדקה, אדם בודד ששמתם לב אליו, עוול שאתם באמת בעמדה לטפל בו. שאלו איך ייראה "טוב יותר" באופן קונקרטי בעוד שנה - משהו שיכול להתקיים בשנה הבאה שאינו קיים היום. רשמו זאת.

עכשיו יש לך משהו יותר שימושי מרשימת החלטות לשנה החדשה. יש לך כיוון.

נראה בבת אחת

יש עוד שורה יוצאת דופן בגמרא. לאחר שהציעו את שלושת ההסברים של בני מרון, זה מוסיף: וכולם נראים במבט אחד.

זהו הפרדוקס. אנו עוברים לפני אלוהים אחד אחד, ובכל זאת הוא רואה את כולנו יחד, בו זמנית - את הפרט ואת העולם, חיים אנושיים אחד וכל החיים האנושיים.

זוהי הפרספקטיבה שכדאי לשאת איתה אל תוך השנה החדשה. אתם אדם אחד, ולכן אינכם אחראים להכל. אבל אתם אדם אחד, ולכן אתם הם אחראי על משהו.

העולם שעובר לפני ה' בראש השנה מורכב ממיליארדי חיים של אינדיבידואלים שעוברים לפניו אחד אחד - כל אחד עם לב, עם בחירות, עם מערכות יחסים, כל אחד משפיע על אנשים אחרים. כל אדם מסוגל להוסיף משהו לעולם האנושי, או לקחת ממנו משהו.

ראש השנה לא צריך להפוך לחג בני נח כחיקוי של חג יהודי. אינכם צריכים לשאול את המצוות כדי לשמוע מה אומר היום. כל הנכנסים לעולם עוברים לפניו. אתה כבר חלק מהמשפט הזה.

אז, עם תחילת השנה: כן, בקשו מהשם ברכה - חיים, בריאות, פרנסה, שלום, חוכמה, הגנה. כמובן. אבל אולי תוסיפו עוד שאלה אחת.

אם אלוקים ייתן לי את השנה הזו, מה אעשה איתה? איזה מין אדם יעמוד כאן בשנה הבאה? אילו מערכות יחסים יהיו חזקות יותר? איזו פינה קטנה בעולם תהיה טובה יותר? כי השאלה הגדולה בפתחה של שנה חדשה אינה רק... איזו שנה יתן לי אלוקים — זה איזה עולם אחזיר לאלוקים עם השנה שהוא נותן לי?

מי ייתן וכולם יירשמו לברכה בספר החיים.

מאת הרב תני ברטון

עוד שיעורים של הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.