בס"ד

אלוקים בגן עדן - וגם כאן על פני האדמה

מה חושפת תורה חסידית על כוח המעשה

מבוסס על נאום של הרבי, 1984

לפעמים הוראה אחת יכולה לפקוח את עינינו למשהו נצחי - על מי אנחנו, מה משמעותו של אלוהים עבורנו, וכיצד אנו מביאים קדושה לחיי היומיום.

בפוסט זה, נחקור שיח חסידי שהרבי חלק בשנת 1984, בימים השמחים של... שמחת תורה. למרות שזו לא שיחה ארוכה או מורכבת מדי, היא נושאת מסר שרלוונטי מאוד: כיצד ניתן למצוא את האלוהי לא רק ברגשות רוחניים או במחשבות נשגבות, אלא גם בפעולות הפשוטות והמוחשיות של חיי היומיום.

תורה זו מזמינה אותנו לראות את העולם - ואת תפקידנו בתוכו - דרך עיניים חדשות. היא מזכירה לנו שקדושה אינה חבויה איפשהו מעל העננים, אלא שזורה בדברים שאנו עושים כאן על פני האדמה.

השאלה: "איפה אלוהיך?"“

הדיון מתחיל בפסוק קצר מספר תהילים (קי"ו, ב'):

“"למה יאמרו הגויים 'איה אלוהיך?'"‘

והעם היהודי עונה:

“"אלוקינו בשמים; כל אשר חפץ בו, הוא עושה".”

במבט ראשון, זה נשמע פשוט - אבל מאחורי המילים המעטות הללו מסתתרת שאלה פילוסופית עמוקה שהדהדה לאורך דורות.

אומות העולם אינן שואלות האם אלוהים קיים. הן שואלות משהו עדין יותר:

“"איפה אלוהיך עַכשָׁיושמענו על הנסים שנעשו לאבותיכם - אברהם, יצחק ויעקב. אבל אנחנו לא רואים את זה בכם. איפה הנוכחות האלוהית בחייכם כיום?"”

זו לא שאלה של חוסר אמונה; זו שאלה של תפיסה. הם מסתכלים על העם היהודי ורואים חיים רגילים, לא ניסים גלויים. הם תוהים: אם אלוקים באמת איתך, למה זה לא נראה לעין?

שתי דרכים לראות את העולם

בימי קדם, עמים רבים האמינו שעבודת ה' פירושה להיות רוחני - לחשוב מחשבות נשגבות או להרגיש רגשות עמוקים. עבורם, ה' היה קרוב לשמיים אך רחוק מהארץ.

לדעתם, הבריאה הייתה שרשרת ארוכה של סיבה ותוצאה: מהאלוהי, לרוחני, לחומרי - עם הפסקה ברורה בין שמים לארץ.
השפעתו של אלוהים, הם אמרו, נעצרת בעולמות הרוחניים. העולם הפיזי פשוט רחוק מדי.

אז הם סיכמו:

“"אם אתה רוצה להתחבר לאלוקים, התעלה מעל החומרי. חשוב, הרגיש, עשה מדיטציה - אבל אל תדאג לגבי העולם הפיזי. הוא נמוך מדי בשביל האלוהי."”

התפיסה היהודית: בריאה יש מאין

היהדות רואה את הבריאה בצורה שונה.

העולם, אנו אומרים, אינו שרשרת של סיבות - זוהי פעולה מתמשכת של רצון אלוהי. אלוהים לא רק מניע את הבריאה; הוא מביא אותה לידי קיום ללא הרף, בכל רגע.

זה אומר שיש אין הפרדה אמיתית בין שמים לארץ, בין הרוחני לגשמי.
עבור אלוקים, הם קרובים באותה מידה.

אז כאשר העם היהודי עונה "אלוקינו בשמים; הוא עושה כל אשר ירצה", הם מתכוונים:

אלוקים פועל גם בשמים וגם בארץ. נוכחותו ממלאת כל פינה בקיום.

אין "למעלה" או "למטה" לאינסוף.

מהות עבודת ה'

רעיון זה מוביל להבדל עמוק באופן שבו אנו עובדים את אלוהים.

אם אלוקים נוכח רק ברוחני, אזי עבודתו פירושה לחשוב ולהרגיש.
אבל אם הוא נוכח בכל מקום - כולל כאן בעולם הפיזי - אז עלינו לשרת אותו דרך פְּעוּלָה.

היהדות מלמדת שאהבה, אמונה והבנה חשובות, אך הן אינן המטרה. הקשר האולטימטיבי עם אלוהים מתרחש כאשר אנו לַעֲשׂוֹת משהו - כשאנחנו מביאים קדושה לעולם החומרי.

זו הסיבה שיש לנו מצוות — מצוות הכרוכות בדברים גשמיים: הדלקת נרות שבת, גמילת צדקה, הנחת תפילין, אכילת מצה. כל אחת מאלה מחברת בין שמים לארץ.

מניחוח לשמן

חכמינו מתארים יפה את ההבדל הזה.
לפני מתן תורה, מעשי אבותינו היו כמו ניחוח — משהו רוחני ומרומם, אך חולף.

לאחר מתן התורה, מצוות הפכו ל... שֶׁמֶן - מהותי, מתמשך וטרנספורמטיבי.

ניחוח אולי מריח מתוק, אבל הוא דוהה. שמן מחזיק מעמד; הוא מזין, הוא נספג, הוא משנה את מה שהוא נוגע בו.

כך גם, מעשינו - הדברים שאנו עושים פיזית למען אלוהים - הם אלו שבאמת משנים את העולם.

למה פעולה חשובה

קל לומר "אני אוהב את אלוהים".“
קל לומר "אני מרגיש כלפי אחרים".“

אבל רגשות לבדם לא מאכילים את הרעבים או מנחמים את הבודדים. אתה יכול לומר למישהו "אני מבין את כאבך", אבל אם אתה לא עוזר לו, למילים שלך אין משמעות רבה.

היהדות מתעקשת ש פְּעוּלָה זה מה שחשוב.
לא רק מחשבות, לא רק תפילות, אפילו לא אהבה - אלא מה שאנחנו באמת לַעֲשׂוֹת.

כי באמצעות מעשה, אנו מביאים את אלוקים לעולם.

המסר של הרבי

כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון, הוא התפלל:

“"יהי ה' אלוהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו".”

הוא ביקש משהו עוצמתי - לא רק שאלוהים יברך את עמו, אלא שנוכחותו תהיה שוב... נִרְאֶה דרך מעשינו.

תפילה זו מהדהדת עד היום. כל מצווה, כל מילה טובה, כל רגע של אומץ מוסרי הם צעד נוסף לקראת הפיכת העולם למקום משכן לאלוהי.

התשובה לשאלה

אז כאשר הגויים שואלים: "איפה אלוהיך?"“
התשובה היהודית פשוטה - אך אינסופית:

אלוקים נמצא בשמים, והוא כאן עלי אדמות.
באור אמונתנו, ובמעשה ידינו.
בתפילותינו, ובמעשים שלנו.

איננו מוצאים אותו רק בלב או בתודעה, אלא ב... פְּעוּלָה שמביא קדושה לעולם היומיום.

העיקר הוא המעשה

אמונה ואהבה הן יפות.
אבל בלי פעולה, הם נותרים בלתי שלמים.

היהדות מלמדת שאלוקים אינו נמצא במחשבותינו בלבד, אלא במה שאנו לַעֲשׂוֹת.

כך גן עדן פוגש את הארץ.
כך האינסופי מוצא בית בתוך הסופי.
וכך אנו עונים על השאלה - לא במילים, אלא במעשים.

“"העיקר הוא המעשה."”

בתודה ל הרב טוביה סרבר עבור השיעור והמשוב.

פאוור פוינט



© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.