ב"ה
מדוע יום כיפור הוא ליהודים, בעוד שהגויים נשפטים בראש השנה?
עם כניסתנו לעונת החגים היהודית, עולה שאלה מעניינת: מדוע יום כיפור רלוונטי במיוחד לעם היהודי, בעוד שאומות העולם - כולל בני נח - נשפטות בראש השנה? [1][2]
התשובה חושפת משהו עמוק לגבי התפקידים הרוחניים השונים של ראש השנה ויום כיפור.
ראש השנה: דין לעולם כולו
המשנה בראש השנה מלמדת:
“"בראש השנה, כל יושבי העולם עוברים לפניו כבני עדר." [1]
הניסוח הוא משמעותי: כל תושבי העולם.
לכן, ראש השנה אינו יום יהודי בלבד. זהו יום בו כל העולם עומד לפני השם במשפט. [1][2]
במובן מסוים, השם מסתכל על העולם ממרחק גדול יותר ושוקל האם הוא ימשיך לקיים אותו ולברך אותו עוד שנה. כל אדם וכל חלק בבריאה נכללים במשפט זה. [1]
ישנו גם רגע מרתק סביב תקיעת השופר. בדרך כלל, לתקופה שבין תחילת ראש השנה לתקיעת השופר יש אופי ייחודי. זה כמעט כמו שטח הפקר רוחני. דינו של השם מתרחש, ואז תוקעים בשופר. [3]
עם השופר, אנו מכריזים על השם כמלך. [4]
אבל מלך יכול להיות מלך אמיתי רק כאשר ישנה אומה שמקבלת את מלכותו ובוחרת לשרתו. זהו אחד הרעיונות המרכזיים של ראש השנה: אנו ממליכים את השם כמלך. [4][5]
זו הסיבה שראש השנה רלוונטי לא רק לעם היהודי אלא לכל הבריאה. [1][2]
יום כיפור: יום אחר לגמרי
עשרה ימים לאחר מכן מגיע יום כיפור.
בתורה, בויקרא, אנו קוראים:
“"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה'. טהרו אתכם." [6]
כאן המוקד שונה. יום כיפור מתואר כיום של כפרה וטהרה עבור העם היהודי. [6][7]
אז השאלה הופכת להיות:
מדוע יום כיפור קשור דווקא לעם היהודי, ולא לכלל האנושות?
כדי להבין זאת, עלינו לחזור לאחד האירועים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה היהודית: חטא עגל הזהב. [8][9]
עגל הזהב ומקורו של יום כיפור
לאחר ההתגלות בהר סיני, משה עלה להר ונשאר שם ארבעים יום. [8]
בזמן שהותו שם, ביצע העם היהודי את חטא עגל הזהב. [9]
במבט ראשון, נראה כי היקף העונש כמעט בלתי ניתן להבנה.
התורה מספרת לנו שכ-3,000 איש נענשו על מעורבותם בחטא. [10] אך ההשלכות השפיעו על כל האומה, ועל פי המסורת היהודית, היו להן השלכות לדורות. [11][12]
קחו בחשבון את המספרים. היו כ-600,000 גברים בגילאי 20 עד 60. כאשר כוללים נשים, ילדים וקשישים, האוכלוסייה הכוללת עשויה להיות בסביבות שניים או שלושה מיליון איש. [13]
ובכל זאת, רק כ-3,000 איש היו מעורבים ישירות בחטא. [10]
מדוע, אם כן, היו לאירוע הזה השלכות כה עצומות?
התשובה טמונה ברגע הרוחני יוצא הדופן שבו זה התרחש.
הגילוי בסיני לא היה עוד אירוע בהיסטוריה היהודית. הוא ייצג הזדמנות ייחודית לאנושות. מתן התורה היה קשור לאפשרות לתקן את הנזק הרוחני שנפל לעולם עקב חטא אדם וחוה בגן עדן. [14][15]
אילו העם היהודי נשאר ברמתו הרוחנית לאחר סיני, הגאולה הייתה יכולה להגיע באותו רגע. [15][16]
אבל חטא עגל הזהב גרם לנפילה רוחנית. העולם, במובן מסוים, אופס מחדש. הטומאה שחדרה לבריאה חזרה. [14][15][17]
זו הסיבה שהאירוע היה כה משמעותי למרות מספר האנשים הקטן יחסית שהיו מעורבים בו ישירות.
אחריותו יוצאת הדופן של משה
תגובתו של משה אולי אפילו מרשימה יותר.
השם אמר למשה שהוא ישמיד את האומה ויפתח מחדש עם משה עצמו. [18]
משה סירב.
הוא התחנן בפני השם שלא ישמיד את העם היהודי. [18]
יש משהו מרגש מאוד בתגובתו. משה לא אמר "הם חטאו, לכן החליפו אותם".“
במקום זאת, הוא בעצם אמר: אלה אנשיי. אני אחראי עליהם. אם הם לא שם, גם אני לא רוצה להיות שם. [19]
ייתכן שזה מסביר מדוע משה נבחר למנהיג העם היהודי. הוא ראה את עצמו כבלתי נפרד מעמו. כישלונם היה באחריותו, ועתידם היה באחריותו. [19]
בסופו של דבר, השם קיבל את תחינתו של משה. [18]
הלוחות הראשונים נשברו, אך משה קיבל סט לוחות שני. [20]
לאחר השלמת תהליך ההתגלות השנייה, ירד משה מן ההר ביום כיפור. [21]
רגע זה הפך לאות האולטימטיבית לכך שהשם סלח לעם היהודי על חטא עגל הזהב. [21]
וזהו מקורו של יום כיפור. [21]
מדוע יום כיפור אינו זהה לבני נח
ברגע שאנו מבינים את המקור ההיסטורי והרוחני של יום כיפור, ההבדל מתבהר.
יום כיפור נקבע כיום בו תוקן הקשר בין השם לעם ישראל לאחר חטאם המיוחד בסיני. [21]
העם היהודי חטא, משה התחנן למענם, הלוחות ניתנו שוב, והקשר שוקם. [18][20][21]
לכן, יום כיפור הפך ליום נצחי של תשובה ופיוס עבור העם היהודי. [7][21][22]
אין פירוש הדבר שתשובה אינה רלוונטית לבני נח או לאומות העולם. להיפך, תשובה היא עיקרון רוחני בסיסי. [23][24]
אבל מוסד יום הכיפורים הספציפי שייך למערכת היחסים הבריתית בין השם לעם היהודי. [7][22]
יום כיפור אינו כרטיס "צא חופשי מהכלא"
ישנה נקודה חשובה נוספת.
יום כיפור לא אומר שאדם יכול לעשות מה שהוא רוצה לאורך כל השנה ופשוט לחכות שיגיע יום כיפור. [25]
זה לא כרטיס רוחני של "יציאה חופשית מהכלא". [25]
המסורת היהודית מתארת רמות שונות של כפרה. לתשובה עצמה יש כוח מכפר, ליום כיפור יש תפקיד נוסף, וישנם נסיבות בהן נדרשות צורות נוספות של כפרה. [26][27]
וחשוב מכל, יום כיפור אינו יכול פשוט למחוק עוולה שבוצעה נגד אדם אחר. [25]
אם מישהו גונב כסף מאדם אחר, יום כיפור אינו מתקן באופן אוטומטי את הנזק. [25]
אם מישהו פוגע באדם אחר, צום ותפילה ביום כיפור אינם מסירים את החובה לטפל בפגיעה הזו. [25]
בין אדם לאלוקים, יום כיפור יכול לכפר על חטאים מסוימים. אבל בין אדם לאדם, יש לטפל בעוול מול האדם שנפגע. [25]
אינך יכול לבקש מאלוהים לסלוח על חוב שמעולם לא שילמת לבן אדם אחר. [25]
הבחנה זו היא חיונית.
הלקח של יונה
מעניין לציין, שביום כיפור אנו קוראים את ספר יונה כהפטרה. [28]
זה משמעותי במיוחד משום שסיפורו של יונה מלמד אותנו משהו על חזרה בתשובה דרך מעשיהם של אנשים לא יהודים. [23][24]
אנשי נינווה לא היו יהודים, אך כאשר יונה הזהיר אותם מפני חורבן מתקרב, הם הגיבו בתשובה. הם שינו את התנהגותם, השפילו את עצמם ופנו עורף ממעשיהם הרעים. [23]
במילים אחרות, ביום כיפור, העם היהודי עצמו לומד מאומות העולם כיצד לחזור בתשובה. [23][24][28]
זה משקף עיקרון רחב יותר במסורת היהודית: אנו יכולים ללמוד מכל אחד. [29]
העובדה שיום כיפור הוא יום יהודי ספציפית אינה אומרת שליהודים אין מה ללמוד מאנשים שאינם יהודים. להיפך. [29]
סיפור נינווה מזכיר לנו שחזרה בתשובה כנה היא אפשרות אנושית אוניברסלית. [23][24]
עדיין מתקנים את עגל הזהב
סיפור עגל הזהב אינו רק אירוע מהעבר הרחוק.
על פי המסורת היהודית, היבטים רבים של החיים הרוחניים היהודיים נותרו קשורים לאירוע זה. העם היהודי עדיין, בדרכים שונות, מתקן את מה שקרה בסיני. [11][12][17]
לכן, יום כיפור מייצג הרבה יותר מיום של צום.
זוהי הזדמנות שנתית לחזור, לתקן את הקשר עם השם, ולהמשיך את התהליך שהחל עם קבלת הלוחות השניים של משה. [21][22]
לכן, לראש השנה וליום כיפור יש מטרות שונות.
ראש השנה הוא היום בו העולם כולו עומד לפני השם במשפט ומלכות השם מוכרזת. [1][2][4]
יום כיפור הוא היום בו העם היהודי מחפש כפרה והתחדשות בתוך מערכת היחסים הבריתית הייחודית שלו עם השם. [7][21][22]
הבנת ההבחנה הזו עוזרת לנו להבין מדוע שני הימים כה משמעותיים - ומדוע חשיבותם משתרעת מעבר לעם היהודי בדרכים שונות.
שבת שלום.
מאת הרב אבריאל רבנו, תואר שני במנהל עסקים
[1] משנה ראש השנה א', ב' - כל יושבי העולם עוברים לפני ה' בראש השנה.
[2] תלמוד בבלי, ראש השנה ט"ז ע"א - פסק דין אוניברסלי על ראש השנה.
[3] אדמו"ר הזקן, סידור עם דך, דרושים לראש השנה; ראה גם ליקוטי תורה, דרושים לראש השנה - החיוניות האלוקית הקשורה לשנה הקודמת מורמת/נסגרת, וחיוניות אלוהית חדשה נמשכת למטה לקראת השנה החדשה באמצעות עבודת ראש השנה, ובמיוחד השופר.
[4] תלמוד בבלי, ראש השנה ט"ז ע"א - מלכות: "למען תמליכו אותי עליכם", קשור לשופר.
[5] רבינו בחיי, כד הקמח, ראש השנה - מלכות אלוהית והקשר בין מלך לעם.
[6] ויקרא ט"ז:ל - יום כיפורים כיום כפרה וטהרה.
[7] ויקרא טז, לד - כפרה לבני ישראל "על כל חטאתם פעם בשנה".“
[8] שמות כ"ד, יח - משה נשאר על סיני ארבעים יום וארבעים לילה.
[9] שמות לב:א-ו - חטא עגל הזהב.
[10] שמות לב:כ"ח - כ-3,000 איש נהרגו על ידי הלויים.
[11] שמות לב:לד - לחטא עגל הזהב יש השלכות גם בתקופות מאוחרות יותר של חישוב.
[12] תלמוד בבלי, סנהדרין ק"ב ע"א - עונשים מאוחרים יותר של ישראל מכילים אמצעי הקשור לעגל הזהב.
[13] שמות י"ב:ל"ז; במדבר א':מה-מו - כ-600,000 גברים ישראלים בוגרים.
[14] תלמוד בבלי, שבת קמו ע"א - הזיהום הרוחני הקשור לנחש פסק מישראל בסיני.
[15] תניא, לקוטי אמרים, פרק 36 - סיני כגילוי אלוהי יוצא דופן הקשור לגילוי העתיד, ולאחריו ירידה רוחנית לאחר עגל הזהב.
[16] תלמוד בבלי, עירובין נד ע"א - אלמלא שברו את הלוחות הראשונים, ישראל היה חווה מצב יוצא דופן של חירות רוחנית.
[17] שער הגלגולים, פרק 33 - אלמלא חטאו ישראל בעגל הזהב, הזוהמה הייתה מוסרת לחלוטין; בגלל החטא, הזיהום הרוחני שנותר היה מסוגל לחזור ולהופיע.
[18] שמות לב:י-יד - ה' מציע להשמיד את ישראל ולהתחיל מחדש עם משה; משה מתחנן למען האומה.
[19] שמות לב:לב - משה מבקש את סליחת ישראל ואומר: "אם לא, מחני מספרך".“
[20] שמות לד:1–4 - הלוחות השניים.
[21] רש"י על דברים ט', יח - משה ירד עם הלוחות השניים ביום הכיפורים; ה' התפייס עם ישראל, והיום נקשר לסליחה וסליחה.
[22] רמב"ם, הלכות תשובה ב', ז' - יום הכיפורים כשיא הסליחה והסליחה לישראל.
[23] יונה ג':8–10 - תושבי נינווה הלא יהודים חוזרים בתשובה והשם מקבל את חרטתם.
[24] תלמוד בבלי, תענית טז ע"א - ה' ראה את מעשי נינווה, כלומר שהם שבו מדרכיהם הרעות.
[25] משנה יומא ח', ט' - יום כיפור אינו מכפר אוטומטית על הסתמכות מכוונת על היום; חטאים בין אדם לאדם דורשים פיוס.
[26] רמב"ם, הלכות תשובה א', ד' - רמות ותהליכים שונים של כפרה.
[27] תלמוד בבלי, יומא פו ע"א - חלוקות שונות של כפרה.
[28] שולחן ערוך, אורח חיים קכ"ב, ב - יונה נקראת ההפטרה במנחה ביום הכיפורים.
[29] פרקי אבות ד', א' - "מי חכם? מכל אדם לומד".“
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.