בס"ד

מחשבה על פרשת ואחנן 5785

ו מה אתה פַּחִית עשה כנח

“"לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוך ולא תגרעו ממנו למען תשמרו את מצות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצוך".”
— דברים (דברים) ד':ב'

גבולות קדושים

התורה היא חד משמעית: אסור לאף אחד - יהודי או לא יהודי - להוסיף או לגרוע מהמצוות שנתן ה' דרך משה. פסוק זה מ... דברים אינו רק אזהרה מפני אלתור. זוהי הצהרה יסודית: הגילוי הושלם.

הרמב"ן (רמב"ן, על דברים ד', ב') מדגיש שגם תוספות דתיות בעלות כוונות טובות - כגון קביעת חג נוסף או קיום טקס כמצווה - אסורות. דעת זקנים מוסיף שחידושים כאלה בסופו של דבר מפחיתים את השלמות האלוהית, לא משנה כמה אדוקים הם עשויים להיראות.

זה כמו מתכון שדורש ארבע כוסות קמח - הוספת חמישית לא משפרת את העוגה, היא הורסת אותה. באופן דומה, התלמוד (ראש השנה כח ע"ב) מסביר שכאשר ה' מצווה "ארבע", הוספת חמישית לא מראה על מסירות יתר - היא מחטיאה את המטרה.

ה צ'יזקוני מציין כי איסור זה מופיע בהקשר של עבודת אלילים: לאורך ההיסטוריה, סטייה ממצוות ה' הובילה שוב ושוב לקריסה רוחנית - כמו בחטא המרגלים (מספרים 13–14) ועבודת האלילים של פעור.

אתגר בני נח

בני נח רבים חשים רצון כנה לעשות יוֹתֵר עבור אלוקים. בהשוואה לתרי"ג המצוות שניתנו לעם היהודי, שבע מצוות בני נח עשויות להיראות מעטות. שאיפה זו נובעת מכל הלב - אך היא עלולה להפוך למסוכנת אם היא מובילה לחדשנות דתית בלתי מורשית.

הרמב"ם, בספרו משנה תורה, חוקי מלכים י':9-10, קובע כי זוהי עבירה חמורה עבור גוי להמציא דת חדשה או לאמץ מצוות יהודיות באופן עצמאי כאילו היו חובה. זה מכונה חידושי דאת—חדשנות דתית. הרמב"ם אף קובע שמי שעושה זאת "ראוי למוות" — אמירה סמלית המדגישה כיצד מעשים כאלה חותרים תחת סמכותו של החוק האלוהי.

מדוע חדשנות דתית אסורה

איסור זה אינו נועד לחנוק צמיחה רוחנית - הוא נועד לשמר את האותנטיות והאחדות של התגלות האל. התורה אינה מערכת חוקים רופפת; זוהי מערכת מושלמת, בנויה אלוהית, שאינה ניתנת לשינוי בידי אדם.

ההיסטוריה מאשרת עיקרון זה. חטא המרגלים נוצר כאשר העם הציב את תנאיו לפקודת אלוהים, מה שהוביל ל-40 שנות נדודים. המלך ירבעם, שקבע את החגים והטקסים שלו (מלכים א' 12), מתואר כיוצר דת חדשה - מעשה השקול לעבודת אלילים.

אפילו חגיגת פורים, שיזמו מרדכי ואסתר, הייתה נושא למתח הלכתי. הרמב"ן מציין שהיא הוצדקה רק בגלל התייחסות מקראית מרומזת. אחרת, אפילו זה היה נחשב לתוספת אסורה.

לכן, דתות שקמו לאחר מתן תורה - כגון הנצרות, האסלאם או תערובות רוחניות מודרניות - אינן, מטבען, עולות בקנה אחד עם הוראתו הנצחית של אלוהים. אפילו כאשר הן מאמצות את עקרונות בני נח, הן נותרות חידושים בלתי מורשים.

“"אל תוסיף. אל תגרע."”
— דברים 4:2

אָז מָה פַּחִית בני נח דו?

שום דבר מכל זה אינו אומר שבני נח הם צופים פסיביים בתחום האמונה. התורה מספקת נתיבים משמעותיים ועמוקים לחיים רוחניים - כל עוד הם נשארים בתוך הגבולות האלוהיים:

תפקיד ייחודי – ללא העתקה או תחרות

האיסור על חדשנות דתית אינו דיכוי - הוא שימור. גם ליהודים וגם לבני נח יש תפקידים נפרדים ואלוהיים בעולם. ערכה של נשמה אינו נמדד על ידי מִספָּר של מצוות, אלא על ידי ה מְהֵימָנוּת שבאמצעותו ממלאים את ייעודם.

בני נח לא חייבים להיות "יהודי-לייט", ובוודאי שלא חיקוי. כשם שסנדלר לא צריך להיות נגר כדי לחיות חיים משמעותיים, בני נח לא צריכים להיות יהודים כדי לעבוד את השם בכנות. שני התפקידים חיוניים. שניהם מוערכים.

עבור אלו אשר בְּכֵנוּת לחפש חיים דתיים מלאים יותר, הדרך ברורה: ג'ור—התגיירות. אבל כל עוד בוחרים בזהות נח, כלל זהב אחד חל:

“"שמור על מה שקיבלת. אל תוסיף דבר. אל תסיר דבר."”
— דברים 4:2

זה לא סימן של מגבלה - אלא של יושרה, בהירות ובגרות רוחנית.

לסיכום:

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב תני ברטון על המשוב

פֶּתֶק

  1. לפי רמו מי פאנו, צדקה, ולדוגמה, כיבוד הורים, הן מצוות שחלות גם על בני נח. דוגמה למצווה מרצון יכולה להיות מתן מעשר, שמשמעותה תרומת עשירית מהכנסתו לצדקה. ↩︎


טקסטים מכון ממרא

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.