TORAH-STUDY FOR NOAHIDES · Sukkat Shalom B'nei Noach

בס "ד

Leviticus 18:5

And you shall guard My statutes and My laws, through the performance of which man shall live, I am the L-rd

וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ד’׃

2. TB Berakhot 11b

Which blessing does one make before reciting passages of Torah? Rav Yehuda said in the name of Shmuel, “[Who] has sanctified us with His mitzvot, and has commanded us to engage in words of Torah”.

מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה״

3 Shulchan Aruch OC 47:1

One must be very careful to recite birkat hatorah

ברכת התורה צריך ליזהר בה מאוד

4 Taz, Commentary on Shulchan Aruch 47:1

The reason why one must be extremely careful regarding birkat hatorah is because the blessing implies that one learns Torah lishma (for its own sake, i.e. because one is commanded to do so), etc. The Torah is only fulfilled through someone who “kills” himself over it, meaning that he engages in pilpul, as well as “give and take”, as is written, “if you will walk in My statutes”, i.e., by toiling in the learning of Torah—not like those who learn the words of Torah for pleasure and do not exert themselves; the mitzvah to learn Torah is not fulfilled by them. Therefore, the verse says, “and they did not walk in it”, i.e., they did not engage in the laws of the Torah in the manner of “give and take” and pilpul etc.

ברכת התורה צריך ליזהר וכו‘. הטעם בב”י בשם הר”ן משום ר”י דע”י הברכה מבורר שעוסק בתורה לשמה כו’ שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה דהיינו שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה כמ”ש על בחקותי תלכו ע”מ שתהיו עמלים בתורה משא”כ באותם שלומדים ד”ת מתוך עונג ואינם יגעים בה אין התורה מתקיימת אצלם ע”כ אמר ולא הלכו בה ר”ל שלא עסקו בהלכות התורה דרך משא ומתן של פלפול המתייחס להליכה

5. Mishna, Avot 1:17

Study is not the most important thing; action is.

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה

6. BT Sanhedrin 59a

Rabbi Jochanan sagte: “Ein Nichtjude [Götzendiener], der sich mit [dem Studium der] Tora beschäftigt, ist der Todesstrafe schuldig, wie der Vers besagt (Deuteronomium 33,4): ‘Die Tora, die Mose uns geboten hat, ist ein Erbe der Gemeinde Jakobs.’ Sie ist ein Erbe für uns, nicht für sie.” [Einwand #1] Wenn dem so ist, soll dieses Verbot zu den Sieben Mizwot gezählt werden! [Resolution #1] Der Amora, der מורשה (Morasha, “Erbschaft”) im wörtlichen Sinne, stuft dies als eine Form des Diebstahls ein. [Resolution #2] Der Amora, der מורשה als מאורסה liest (m'orasa, “eine verlobte Jungfrau”) vergleicht dies mit der Vergewaltigung einer verlobten Jungfrau, was mit Steinigung bestraft wird. [Einwand #2] Rabbi Meir würde sagen: “Woher wissen wir, dass jemand, der ein Nichtjude ist und sich mit dem Tora-Studium beschäftigt, dem Hohepriester gleichkommt? Der Vers besagt (Levitikus 18,5): ‘was ein Mensch tut und durch das er lebt’. Es wird weder von Priestern, Leviten noch Israeliten gesprochen – nur von האדם, (ha'adam, “eine Person”). Daraus lernt man, dass selbst ein Nichtjude, der sich mit dem Tora-Studium beschäftigt, dem Hohepriester gleichgestellt ist. Das gilt, wenn er seine Gebote (Mitzwot) erfüllt.

ואמר ר’ יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם וליחשבה גבי שבע מצות מ”ד מורשה מיגזל קא גזיל לה מאן דאמר מאורסה דינו כנערה המאורסה דבסקילה מיתיבי היה ר”מ אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול התם בשבע מצות דידהו

6. Maharsha, Chiddushei HaAggadot, loc.cit.

According to that which is written (Avot 2:12), “for it is not an inheritance to you”, and it is considered as something that sits on a street corner for anyone who wants to take it, etc. When the Torah was first given to Israel, it was like a bride-to-be, until one learns it. At that point, it is considered his wife.

ע”פ מ”ש שאינה ירושה לך והיא מונחת לקרן זווית כל מי שירצה ליטול יטול כו’ מאורסה כו’ בתחילת נתינתה לישראל הרי היא כארוסה עד אחר שלימדה שנעשית לו כאשה

7. Pirkei Avot 2:12

Rabbi Yosi says, “let the property of your friend be as precious to you as your own, and make yourself fit to study Torah for it will not be yours by inheritance, and let all of your actions be for the sake of Heaven.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם

8. Rambam, Hilchot Melachim 10:9

A Gentile who engages in Torah study is liable to the death penalty. He should only study the Seven Mitzvot [of B’nei Noach]. The general rule is that we do not allow them to create new religions or to invent mitzvot for themselves. Let him become a righteous convert and accept upon himself all of the mitzvot or remain with his Torah [the Seven Mitzvot] without adding or subtracting anything. And if he engages in Torah study or invents new religious behaviors, we give him corporal punishment, penalize him and infom him that he is liable to the death penalty for this, although he is not executed.

עַכּוּ”ם שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה חַיָּב מִיתָה. לֹא יַעֲסֹק אֶלָּא בְּשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁלָּהֶן בִּלְבַד. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין מְנִיחִין אוֹתָן לְחַדֵּשׁ דָּת וְלַעֲשׂוֹת מִצְוֹת לְעַצְמָן מִדַּעְתָּן. אֶלָּא אוֹ יִהְיֶה גֵּר צֶדֶק וִיקַבֵּל כָּל הַמִּצְוֹת. אוֹ יַעֲמֹד בְּתוֹרָתוֹ וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע. וְאִם עָסַק בַּתּוֹרָה אוֹ שָׁבַת אוֹ חִדֵּשׁ דָּבָר. מַכִּין אוֹתוֹ וְעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה עַל זֶה. אֲבָל אֵינוֹ נֶהֱרָג

10. Lechem Mishna, loc.cit.

It appears to me that the Rambam’s reasoning is based on that which is written [in Tractate Sanhedrin], that such a person is not actually executed, because the question was asked [Tosefot], “there is nothing that is permitted to a Jew that is forbidden to a non-Jew”, for there are the cases of a non-Jew who observes the Sabbath or who learns Torah. In such cases, it is a mitzvah for a Jew, and prohibited to a non-Jew. Tosefot stated that the aforementioned principle of לית מדעם does not apply where it is a mitzvah for Jews. But the Rambam’s opinion is exactly the opposite—where it is not only permitted to a Jew, but is a mitzvah, there is no reason a non-Jew would be prohibited or liable for the death penalty because of it.

עכו”ם שעוסק בתורה וכו‘. נ”ל טעם לרבינו במ”ש דאין נהרג עליה משום דהוקשה לו מה שאמרו בפרק ד’ מיתות ליכא מידעם דלישראל שרי ולעכו”ם אסור דהא איכא עכו”ם ששבת ועכו”ם שעוסק בתורה דלישראל מצוה ולעכו”ם אסור והתוס’ הקשו קושיא זו דלא אמרינן הכי בדבר שהוא מצוה לישראל ורבינו נראה לו הסברא בהפך דאדרבא דכיון דלישראל לא די שהוא מותר אלא אפילו מצוה הוי א”כ לא הוה לן לאסור לעכו”ם בכך ולחייבו מיתה

PDF

Von Rabbiner Tani Burton

Weitere Schiurim von Rabbi Tani Burton

Unsere Blogs können Texte/Zitate/Referenzen/Links enthalten, die urheberrechtlich geschütztes Material von Mechon-Mamre.org, Aish.com, Sefaria.org, Chabad.orgund/oder FragNoah.orgdie wir in Übereinstimmung mit ihren Richtlinien verwenden.