בס"ד
מחשבה על פרשת אמור 5785
בפרשת התורה של השבוע שעבר, אצ'ארי מות, אנו מוצאים משפט יוצא דופן בתלמוד (בבא קמא לח ע"א):
גוי המקדיש את עצמו ללימוד תורה - כלומר, הלומד ומקיים את שבע מצוות בני נח ופרטיהן - נחשב לכהן גדול.
רבי ירמיה גוזר זאת מויקרא י"ח, ה':
“"וְחַי בָּהֶם – כדי שהאדם יחיה על ידם".”
התורה אינה אומרת "הישראלי" או "הכהן", אלא "הָאָדָם". רבי ירמיה מציין כי ניסוח זה חל על כֹּל אנשים - ולכן גם לצדיקים שאינם יהודים, או בני נח. לדבריו, פסוק זה מבטא אמת אוניברסלית: אפילו אלה שאינם חלק מהעם היהודי, אך מקדישים את עצמם לרצון ה', יכולים להגיע לגבהים רוחניים גדולים.
דוגמה חיה
פרשת אמור בונה על רעיון זה. הוא מתאר כיצד על הכוהנים - ובמיוחד הכהן הגדול - להתנהג: עליהם לשמור על מראה מעודן ואסור להם להפגין אבל בפומבי, כגון קריעת בגדיהם או מתן אפשרות לשערם לצמוח פרא. מדוע? משום שהם משמשים כסמל גלוי לקדושה - דוגמה חיה לקהילה.
יש בכך לקח עמוק גם עבור בני נח: גם אנחנו יכולים - ולכן חייבים - להיות דוגמאות חיות למשפחותינו, לקהילותינו ולחברה הרחבה יותר. לא רק על ידי שמירה נאמנה של שבע מצוות נח והשלכותיהן, אלא גם באמצעות האופן שבו אנו מתייחסים לאחרים - בחום, יושרה ונוכחות. צדיק הוא לא רק מישהו שנמנע ממה שאסור וממלא את חובותיו, אלא גם מישהו שגם פועל כ... אדם בעיני אחרים - גם אם לפעמים זה אומר ללכת הרבה מעבר למה שהחוק דורש.
העומר: צמיחה בעידון רגשי
פרשת אמור חל בתקופת ספירת העומר - 49 הימים שבין פסח לשבועות. עבור יהודים, זוהי מצווה מקראית; עבור בני נח, זו אינה מצווה, אך היא מציעה בכל זאת תובנות רוחניות חשובות.
הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, מסביר ב... ליקוטי שיחות, כרך 10 (עמ' 295–296), ובתוך היום יום (י' אייר), שספירת העומר היא יותר מסתם ספירת ימים - זוהי דרך של זיכוך פנימי. הביטוי העברי “"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"” ("תספרו לעצמכם") יכול להתפרש גם כך: “"עליכם להאיר את עצמכם."”
“"טהרו את עצמכם עד שתזהיר קדושתכם הפנימית."”
– היום יום, 10 באייר
כל שבוע של עומר מתאים לאחת משבע התכונות הרגשיות של הנשמה:
חסד (חסד), גבורה (משמעת/כוח), תפארת (הרמוניה/חמלה), נצח (סבלנות), הוד (ענווה), יסוד (קשר), ומלכות (כבוד/מנהיגות).
מטרת תקופה זו היא לא רק ללטש את התכונות הללו באופן אינדיבידואלי, אלא לאזן אותן זו עם זו.
צמיחה רוחנית אמיתית מתרחשת כאשר אנו לומדים לשלב ניגודים לכאורה. קחו לדוגמה את חסד וגבורה: אהבה ללא גבולות יכולה להפוך לנאיבית או מכריעה, אך משמעת ללא חמלה יכולה להיות קרה או קשה. רק כאשר אנו לומדים להיות איתנים באהבה ובעוצמה בחמלה, נוכל באמת לרומם אחרים.
אותו הדבר נכון לגבי שילובים אחרים:
הוד (ענווה) הופך לעוצמתי רק בשילוב עם מלכות (ביטחון עצמי ומנהיגות); אחרת, האדם עלול להירתע מאחריות.
ונצח (התמדה) הופך למשמעותי כאשר הוא משולב עם תפארת (אמפתיה ואיזון); אחרת, אנו עלולים להמשיך הלאה ללא מטרה או קשר.
ספירת העומר לא רק מלמדת אותנו מַה כדי לשפר, אבל אֵיך להפוך לבני אדם מאוזנים ומשולבים - אמיתי אדם.
מפחד לאהבה
הפרשנות של אור חיים על ויקרא י"ח:4-5 עוזר לנו להבין את המסע הזה של צמיחה פנימית ומוטיבציה בצורה עמוקה יותר.
הוא מציין שישנן שתי דרכים שונות לעבוד את ה'. פסוק 4 קורא לנו לקיים את המצוות מתוך תחושת חובה או פחד - מודעות לתוצאות של אי-עשיית הדבר הנכון. דבר זה מודגש על ידי סיכום הפסוק:
“"אני ה' אלוקיך (אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם)",”
איפה המילה “אֱלֹקֵיְכֶם” מתייחס להיבט האלוקי של צדק ומשפט.
אבל בפסוק 5, הטון משתנה. נאמר:
“"וָחַי בָּהֶם – כדי שהאדם יחיה על ידם",”
ומסתיים בפשטות ב:
“"אֲנִי ה' – אני ה'".”
כאן, אין התייחסות לשיפוט, אלא לקרבה וחמלה. לפי אור חיים, זה משקף רמה גבוהה יותר של שירות - עשיית טוב לא מתוך פחד מעונש, אלא מתוך קשר עמוק ואוהב לאלוקים.
הוא מסביר עוד ששירות כזה המונע על ידי אהבה מביא ברכה בשני העולמות - בעולם הזה ובעולם הבא. המכתב “ו” בתחילת "וָחַי" ("וחיה") מרמז שחיים אלה הם יותר מסתם הישרדות רוחנית: אלה חיים מועשרים במשמעות, קשר וחסד אלוהי.
בהקשר הרחב יותר של פרשת אמור—ובמיוחד במהלך עומר — אנו יכולים ליישם זאת בעבודת פיתוח האופי שלנו. לא בגלל שאנחנו חוֹבָה, אבל בגלל שאנחנו מַחְסוֹר לגדול, להשתפר, ולהביא עוד טוב לעולם מתוך אהבה.
מַסְקָנָה
הלקחים של פרשת אמור ותקופת העומר עמוקות ואוניברסליות. כבני נח, גם אנחנו יכולים להפוך - כמו כהן גדול - לדוגמה חיה של יושרה, קשר ומסירות רוחנית בעיני הסובבים אותנו. על ידי עבודה על התכונות הפנימיות שלנו - לא רק מתוך חובה, אלא מאהבה אמיתית לטוב - אנו מרוממים את עצמנו ואת העולם סביבנו. במובן זה, “"וְחַי בָּהֶם – כדי שהאדם יחיה על ידם"” אינו רק פסוק מספר עתיק, אלא הזמנה חיה לכל אדם - להפוך ל"כוהן גדול" בחיי היומיום.
מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על המשוב
מקורות
חוכמתו היומית של הרבי מלובביץ'
אמור, יום 1 ו-4
אור חיים על ויקרא י"ח, ה'
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.