בס"ד

מחשבה על פרשת שמיני 5785

ויקרא ט':23-24 – התגובה האלוהית לציות

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וּאַהֲרֹן אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּצְאוּ וַיִּבְרְכוּ אֶת־הָעָם, וַיַּרְאֶה כִּי־נִשְׁמֹת ה' אֶל־כָל־הָעָם. וַיֵּצֵא אֵשׁ מִלְּפָנֵי ה' וַתַּאֲכֹל אֶת־הַעוֹלָה וְאֶת־הַחֵלֶב עַל־הַמִּזְבֵּחַ. וַיַּרְאוּ כָּל־הָעָם וַיִּשְׁבְּחוּ וַיִּפְלוּ עַל־פָּניהם (ויקרא ט', כג-כד).

רגע זה מסמן את שיאו של חנוכת המשכן. אש השם שירדה מן השמים סימלה יותר מאשר קבלה - היא הייתה ביטוי של פיוס, במיוחד לאחר החטא החמור של עגל הזהב. יותר מסתם סליחה, זו הייתה מחווה של פיוס עמוק ואהבה אלוהית - השם מבטא את חיבתו המתמשכת לעם היהודי. הקורבנות לא היו טקסים ריקים; הם ייצגו ציות מכל הלב, התיישבות עם הצו האלוהי, וחידוש הקשר בין השם לעמו.

ויקרא י', א'-ג' – גורלם של נדב ואביהוא

נדב ואביהוא בני אהרן לקחו איש מחבתו, שמו בה אש, הניחו עליה קטורת, והקריבו לפני ה' אש זרה, אשר לא ציווה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכלם, וימתו לפני ה'. (ויקרא י':1-2)

בניגוד חריף לסצנה הקודמת, אנו עדים כעת לטרגדיה. בעוד משה ואהרון פעלו במדויק להוראות ה', נדב ואביהוא הביאו קורבן שלא נצטווה - המכונה "אש זרה". למרות שחלק מפרשים זאת כמעש חטא, אור החיים מציע מבט מעמיק יותרהם היו אנשים בעלי קומה רוחנית מרשימה, שפעלו מתוך תשוקה עמוקה וקרבה לאלוהי. יוזמתם העצמאית, אף על פי שהייתה מרוממת מבחינה רוחנית, לא הייתה בקנה אחד עם ציווי השם. מותם, אמנם היה תוצאה של כך, אך היה גם קידוש - והדגים שגם אלה הקרובים ביותר לאלוהים מחויבים לסטנדרט הגבוה ביותר.

מה הייתה הטעות שלהם?

התורה אינה מציינת במפורש את טעותם, אך המפרשים רש"י ורמב"ם מספקים תובנות:

הרלוונטיות עבור בני נח

עיקרון זה - שעבודת השם חייבת לפעול לפי המבנה האלוהי שלו - חל לא רק על כוהנים אלא גם על... כֹּל אֶחָד אשר מבקש לשרתו.

כשם שמצוות מסוימות שמורות לכוהנים (למשל, עבודת המקדש), מצוות אחרות ניתנו אך ורק לישראל - כדי לקדשם כגוי קדוש (למשל, תפילין, שבת, כשרות). מצוות אלו מהוות חלק מזהות בריתית ואינן מחייבות באופן אוניברסלי.

בני נח, לעומת זאת, נקראים לצפות ב שבע מצוות בני נח  והשלכותיהם וחיים על פי מצוות מוסריות אוניברסליות כגון כיבוד הורים, רדיפת צדק ועשיית צדקה. חוקים אלה מהווים את הבסיס לחיים צדיקים ומשמעותיים, כרצון ה' לכל העמים.

עם זאת, אין פירוש הדבר שבני נח אינם מחויבים לעומק רוחני או לקשר. כשם שבתוך היהדות, לא כל היהודים מחויבים בכל מצווה - חלקם חלים רק על כוהנים, לויים, מלכים או נשים - כך גם בני נח אינם צפויים לקחת על עצמם את החובות שניתנו באופן ייחודי לישראל. עם זאת, אם בן נח רוצה בכנות לאמץ מנהגים מסוימים בהשראת התורה, זה חייב להיעשות עם הדרכה נכונה, באופן אידיאלי בהדרכתו של רב בעל ידע. כפי שכותב הרמב"ם (הלכות מלכים י', י'), אסור לאיש לקבוע לעצמו מנהגים דתיים ללא הדרכה מבוססת תורה.

הטעות של נדב ואביהוא לא הייתה התלהבותם - אלא פעולה מיוזמתם ללא ציווי אלוהי. בהקשר שלנו, הלקח ברור: יש לאזן את הקנאות עם ענווה ומבנה.

מה שחשוב בסופו של דבר הוא לא כמה מצוות אדם מקיים, אלא האם הוא ממלא בנאמנות את התפקיד שהשם ייעד לו. השם חפץ שכל נשמה תשרת אותו באותנטיות, במסגרת התוכנית הרוחנית שהוא תכנן עבורה באהבה.

ההבחנה המכרעת: רצון השם או רצון אישי?

השאלה המרכזית אינה, “"מה מרגיש רוחני?"” אלא דווקא:
“"האם זה רצון השם עבורי?"”

ציות פירושו יותר מאשר הימנעות מחטא - הוא כולל כיבוד מבנה ותפקידיו של השם. זה כולל הכרה בכך שאין לפעול על יוזמה אישית בתחומי עבודת ה'; במקום זאת, יש להתייעץ עם סמכות רבנית מוסמכת. להט רוחני חייב להיות מונחה על ידי בהירות הלכתית.

מַסְקָנָה

הסיפור הטרגי של נדב ואביהוא מלמד אותנו ש להט חייב להיות מבוסס על ציות. כוונות כנות אינן מספיקות כאשר הן סוטות מההוראה האלוהית. עבור בני נח, פירוש הדבר הוא אימוץ שמחה של ייעודם הייחודי - לא על ידי חיקוי דרכו של ישראל, אלא על ידי מילוי דרכם.

רק באמצעות ענווה והתיישרדות נוכל באמת לכבד את השם - ובעשותנו כן, להפוך לכלי אורו בעולם.


מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על המשוב

טקסטים מכון ממרא

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.