יבורך!

בס"ד

מחשבה על פרשת ויחי תש"פ

בראשית מח:א

זוהי הפעם הראשונה בתנ"ך שבה מוזכרת במפורש מחלה, דהיינו הרגע בו חלה יעקב. לפני ימי יעקב, מחלה כפי שאנו מכירים אותה לא הייתה קיימת בעולם. חז"ל מסבירים שלפני ימי יעקב, כאשר אדם התעטש, זה נחשב לסימן חד משמעי לכך שהאדם ימות מיד. תופעה זו נחשבה לחוק קבוע ובלתי משתנה. התעטשות סימנה מעבר פתאומי וישיר מחיים למוות. יעקב, לעומת זאת, בחוכמתו העמוקה ובקשרו לה', התפלל לבורא לשנות את הגורל הזה. הוא התחנן בפני ה' שייתן לאנשים את ההזדמנות לקבל זמן לפני סופם כדי שיוכלו לסדר את ענייניהם ולהיפרד מאהוביהם.

אלוקים הקשיב לתפילת יעקב והביא לעולם מחלה. זה לא רק נתן לאנשים רגע של מעבר, אלא גם הזדמנות לסיים את חייהם בצורה משמעותית. כאשר יעקב חלה, ראוי לציין ש"מישהו" - הכתוב אינו מציין מי - סיפר ליוסף שאביו חולה. הרב הירש מציין כי פרט זה ראוי לציון. יעקב לא קרא ליוסף באופן אישי, למרות שרצה לומר לו משהו בעל חשיבות רבה. במקום זאת, הכתוב רק מציין שמישהו הודיע ליוסף. שליח זה היה ככל הנראה אפרים, שלעתים קרובות למד עם יעקב ולכן היה קרוב אליו.

יעקב רצה להעביר ליוסף משהו משמעותי ועמוק, דהיינו את זכות הבכורה של בני יוסף. זה סימל אחריות גדולה ומורשת מתמשכת. אך יעקב בחר לתת ליוסף לבוא אליו מרצונו החופשי, מונע על ידי דאגה ואהבה לאביו החולה. פרט זה טומן בחובו שיעור חשוב עבורנו, אפילו בעידן המודרני: האחריות לקחת יוזמה לדאוג ליקירינו, במיוחד בעת צרה.

העובדה שיעקב חלה גם נתנה לו את ההזדמנות לפנות לילדיו ולשתף אותם בצוואתו האחרונה ובברכותיו. לרגע זה הייתה חשיבות רבה; הוא מלמד אותנו שדברינו האחרונים יכולות לשקף את מהות חיינו. הוא מאפשר לאדם הגוסס להעביר את חוויותיו, חוכמתו ותובנותיו העמוקות לאהוביו באותו רגע. דבריו האחרונים של אדם גוסס נושאים לעתים קרובות משמעות מיוחדת, לא רק בגלל תוכנם אלא גם בשל ההקשר הרגשי שבו הם נאמרים. מילים אלה נותרות חקוקות בזיכרונם של המאזינים משום שהן נאמרות בתקופה של צער והרהור עזים.

השפעת תפילתו של יעקב והשינוי שהביאה התרחבו מעבר למשפחתו. אפילו מלכי העולם התרשמו עמוקות מסיפור זה ומהשינוי בתהליך הגסיסה. עיטוש, שבעבר היה סימן למוות פתאומי, הפך באמצעות תפילתו של יעקב לסימן חיים. סיפור מופלא זה הדהד לאורך הדורות. זו הסיבה שאנשים בכל השפות, התרבויות והמסורות נהוגים לאחל זה לזה "בריאות" כאשר מישהו מתעטש. מחווה פשוטה זו מזכירה לנו שעיטוש הוא כעת רגע של חיים וחיבור, לא מעבר פתאומי למוות.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב תני ברטון על משובו

מקורות:

 חיזקוני וסיפי חכמים על פסוק זה.

טקסטים מכון ממרא

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.