בס"ד

העיקרון האחד עשר מבין 13 עקרונות האמונה, כפי שניסח הרמב"ם, קובע כי אלוהים גומל לשומרי מצוותיו ומעניש את העוברים עליהן. מושג זה משמש לעתים קרובות כדי לפרש את אלוהים כ"נקמן" על ידי דתות אחרות. אך אין דבר רחוק יותר מהאמת. דמיינו הורה המאפשר לילדו לעשות כרצונו, ללא הדרכה או גבולות. כעת, דמיינו את ההורה השומר בקפידה על ילדו, קובע פרמטרים למה מותר ומה אסור, מה בטוח ומה אסור, למה ראוי ומה לא. מי הוא ההורה המצפוני יותר? ברור שההורה השני.

הורה בריא מאזן בין האהבה הטבעית שהוא או היא רוחשים לילד לבין הנחישות הדרושה כדי לוודא שהילד גדל כראוי. הוא או היא מספקים חיזוק חיובי לבחירות טובות, וחיזוק שלילי לבחירות גרועות, ומבטיחים שהילד ילמד מההשלכות של מעשיו. הורים שפוטרים את ילדיהם מכל אחריות על התנהגותם אינם אוהבים; הם רשלנים. מצד שני, הורים שלא נותנים לילדיהם את ההזדמנות לתקן, לשקם אמון ולבנות מחדש מערכות יחסים, מונעים מילדיהם את ההזדמנויות שאלוהים מעניק לילדיו ברצון.

ה' העניק לנו את חסדו בכך שאפשר תשובה (תשובה) וכפרה (עונש).

בתורה, עקרון הכפרה עומד כמגדלור של תקווה ובהירות. עיקרון זה מדגיש שהדרך לסליחה אינה רק בת-השגה אלא גם ישירה, ללא צורך במתווכים, כפי שאנו מוצאים באמונות אחרות. זהו מושג המדגיש את הקשר העמוק וההורי בין האלוהי לכל אדם ומדגיש את התפקיד הקריטי של אחריות אישית במסע הכפרה.

אנו מגלים שאחד המסרים הבסיסיים הוא שאף אחד אינו מעבר להישג ידם של רחמי האל.

בספר ישעיהו (ישעיהו נ"ה, ו') אנו מוצאים את הקריאה: "בקשו את ה' בִּמְצָאוֹ, קראו אליו בִּקְרוֹבוֹ". הפסוק משמש לעתים קרובות לתיאור חודשי אלול ותשרי, בהם ניתנת דגש רב יותר על תשובה. מעניין לציין, שפסוק בתהילים (קל"ט, ח') קובע: "אם אעלה השמימה ואתה שם, ואם בגיהנום אעשה משכבי אתך שם". זה מרחיב את היקף נוכחותו של אלוהים: הוא נמצא בכל מקום, בכל עת. פסוקים אלה מקיפים את מהות הגישה הישירה לאלוהים לקבלת סליחה. זה מזכיר לנו שסליחה אלוהית זמינה כאשר אנו מחפשים אותה בכנות.

יתר על כן, ויקרא י"ח, ה' מכריז כי "איש [האדם] יעשה [את החוקים והמשפטים] ויחיה בהם". שימו לב לשימוש במילה "איש" ולא "ישראלי" בהקשר זה. זה מדגיש שהנחיות מוסריות אלו נגישות לכולם, מעבר להבחנות של אמונה או רקע. עבור יהודים, זה כרוך בתרי"ג מצוות, בעוד שאצל לא יהודים, זה כולל את דרך בני נח - הקוד המוסרי האוניברסלי הכולל את המצוות והאתיקה המוטלים על כל העמים. עקרונות אלה משמשים כבסיס לאחריות אישית בחיי צדק.

בדיון על יום כיפור, היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, התלמוד מדגיש שזהו יום כפרה עבור אלו שחוזרים בתשובה באמת. אין ספק שהוא מדגיש שכפרה אינה רק פעולה פולחנית אלא שינוי אמיתי של הלב. התלמוד גם מבהיר שיום כיפור מכפר על חטאים נגד ה' ולא על חטאים נגד בני אדם אחרים, אלא אם כן הצד שנפגע הוסגר. עכשיו זה הזמן לתקן את המצב.

התורה והתלמוד מדגישים יחד כי בעוד שסליחתו של אלוהים נגישה בקלות, אחריות אישית ממלאת תפקיד בלתי נפרד בתהליך הכפרה. עלינו להכיר בעוולותינו, להביע חרטה כנה ולהתחייב באופן פעיל לשיפור עצמי ופיוס.

בעולם המאופיין במתווכים ובבירוקרטיות מורכבות, מסר התורה על כפרה ישירה עומד כעדות ליכולת הפעולה והאחריות של הפרט. הוא מזכיר לנו שכמשתתפים פעילים בתהליך, יש לנו את הכוח לחולל שינוי בחיינו ובמערכות היחסים שלנו.

כשאנו מהרהרים בתורות אלו ברגעים של התבוננות עצמית ובחינה עצמית, הבה נזכור את האמת העמוקה שהן מעבירות: רחמיו של אלוהים אינם יודעים גבולות, וכפרה ניתנת להשגה לכל מי שמחפש אותה בכנות. שילוב זה של אחריות אישית וסליחה אלוהית ישירה משמש כאור מנחה, המעניק לנו כוח לשאוף לחיים אתיים, צמיחה אישית ובסופו של דבר, קשר עמוק יותר עם האלוהי.

ברכות לשנה החדשה.


שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.