בס"ד

בבלוג זה, אנו שואפים לבחון באופן ביקורתי האם לנבואות הברית החדשה יש התייחסויות לאור טקסטים מהתנ"ך העברי. בשיחות עם נוצרים, שומעים לעתים קרובות טענות שיש נבואות בתנ"ך שישוע הגשים. עם זאת, בבחינה מדוקדקת יותר, נראה כי "נבואות" אלו מפוברקות, המורכבות מטקסטים שעברו מניפולציה או פורשו בצורה שגויה שאינם מקורם בתנ"ך.

בית לחם[1]

בואו נבחן את הדוגמה הראשונה, הלידה בבית לחם, המצויה במתי ב':1-6. כאשר המלך הורדוס רוצה לדעת היכן צריך להיוולד "מלך היהודים", הוא שואל את החכמים והמלומדים. הם מתייחסים לנבואה במיכה ה':1, המצוטטת בברית החדשה:

ואת, בית לחם אפרתה,
הקטן מבין שבטי יהודה,
ממך ייצא אחד
לשלוט בישראל עבורי -
מי שמוצאו מימים עברו,
מימי קדם.		 אוְאַתָּה בֵּֽית-לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְיֻשֻׁת וּמוֹצָֽאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽם

עם זאת, הציטוט משמיט את החלק האחרון של הפסוק. בברית החדשה נאמר, "ואתה בית לחם בארץ יהודה, לא קטנה את בשרי יהודה, כי ממך יצא מושל, אשר ירשע את עמי ישראל". זה מגלה שמקורו של המשיח עוד בימי דוד ושלמה, ואינו בהכרח מנבא מקום הולדתו. יתר על כן, הטקסט בספר מיכה מציע שושלת דרך דוד ושלמה, שאינה עולה בקנה אחד עם שושלת ישוע דרך דוד ונתן.

אבל גם פסוקים 3 ו-8 מבהירים זאת. בתקופתו של ישוע, הגולים לא הוחזרו לישראל; במקום זאת, הם גורשו. האויבים לא הושמדו; אלא, ישראל גורשה מאדמתה משום שהאויב הגדול ביותר באותה תקופה היה הרומאים.


הוא יעמוד ויערה
בכוחו של ג'OD,
בכוחו של השם
של ה-Eטרנל אלוהיו,
וַיִּשְׁכְּנוּ [בְטַחַת].
כי הנה, הוא יגדל
עד קצה העולם;		 גוְעָמַד וְרָעָהוּ בְּעֹ֣ז ד' בִּגְאוֹן שֵׁ֖ם ד' אֱלֹקִיו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד־אפְסֵי־אָֽרֶץ.

ידך תגבר על אויביך,
וכל אויביך ייכרתו!		 תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל-צָרֶֽיךָ וְכָל-אֹֽיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ

נצרת[2]

הברית החדשה טוענת שישוע הוא המשיח משום שנבוא שהוא יחיה בעיר נצרת. אנו יכולים לקרוא זאת במתי ב':23, אך אין נבואה ישירה בברית הישנה הקובעת שהמשיח יהיה מנצרת. יתר על כן, נצרת אינה מוזכרת בשום מקום בתנ"ך או בתלמוד. השרידים המוקדמים ביותר של יישוב במה שנקרא כיום נצרת מתוארכים לסביבות שנת 10 לפנה"ס, ואוכלוסייתה המשוערת באותה תקופה הייתה כ-400 איש, מה שהופך אותה לכפר חסר משמעות יחסית.

יש נוצרים הטוענים ש"נצרי" אינו מתייחס למקום אלא ל"נזיר", אך טענה זו בלתי אפשרית משום שנזיר הוא אדם המחליט לקחת על עצמו נדר לחיות אורח חיים קפדני וקדוש. חשוב לציין כי נזיר אינו רשאי לשתות יין, להסתפר או לבוא במגע קרוב עם מתים.[3] בשום מקום בברית החדשה איננו קוראים שישוע נדר נדר כזה; למעשה, אנו רואים מקרים בהם הוא שותה יין (בחתונה בקנה ובמהלך הסעודה האחרונה) ובא במגע עם המתים (לזרוס, בת יאיר).

מצרים


בריחתו של ישו למצרים כדי להימלט מטבח הורדוס מתפרשת כהתגשמות הנבואה ב הושע יא:א. בואו נסתכל על הטקסט הזה.

1 כי ילד היה ישראל ואהבתיהו וממצרים קראתי לבני. כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹֽהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתי לִבְנִֽי


אם נשווה את הטקסט הזה עם שמות ד':כב, ברור שההקשר עוסק בעם ישראל ולא בישוע.


22 וַאֲמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל.		 וְאָֽמַרְתָּ֖ אֶל-פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ד' בְּנִ֥י בְכֹר֖י יִשְׂרָאֵֽל

סביר להניח שאחד יענה כי ניתן לפרש פסוק זה בשתי רמות: התייחסות הן לישראל והן למשיח. עם זאת, אין טקסטים בתנ"ך או בתלמוד הקובעים כי המשיח חייב לבוא ממצרים.

בהקשר זה, מעניין שיוספוס פלביוס (מלחמת היהודים ב', 259-263) כותב על נביא שקר שהגיע ממצרים לירושלים. לסיכום, הוא כותב:

נביא שקר מצרי רימה שלושים אלף איש, והוביל אותם להר הזיתים, בטענה שהוא יכול לגרום לחומות ירושלים לקרוס. המושל הרומי פליקס, שנודע לו על כך, תקף והביס את הנביא ואת חסידיו. ארבע מאות נהרגו, מאתיים נלכדו, אך הנביא נמלט ולא שמע ממנו שוב. בינתיים, בהסתה של שודדים, מרדו העם ברומאים, מה שהביא לשריפת וביזה של כפרים.

לגבי טבח התינוקות על ידי הורדוס, אין מקורות היסטוריים או ארכיאולוגיים. למרות שיוספוס פלביוס תיעד את פשעיו של הורדוס בכ-100 עמודים, הוא אינו מזכיר את טבח בית לחם.


שלושים מטבעות כסף

הברית החדשה, במתי כ"ז:0, מפרשת את שלושים מטבעות הכסף ששולמו ליהודה כהגשמת נבואה מירמיהו. ואכן, ישנו פסוק בירמיהו על מטבעות, שאנו מוצאים ב ירמיהו לב:ט.


9 וְקָנִיתִי אֶת-הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּעַנָּתוֹת מֵחֱנַמֵּל בֶּן-דּוֹדִי וַאֲשֶׁל לוֹ אֶת-הַכֶּסֶף שֶׁבַע שָׁקֶל כֶּסֶף.		 וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּֽעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקֲלָה–לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔בשְֶׁף. וַֽעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽס


אבל אנחנו מיד רואים שהטקסט הזה עוסק במשהו אחר לגמרי, וגם כמות המטבעות לא תואמת. מחבר ספר מתי טועה (מה שמעלה את השאלה איך זה אפשרי אם מאמינים שהברית החדשה נוצרה בהשראת אלוהים; האם אלוהים טועה כאן או שמא רוח הקודש?), שכן הנבואה שהוא רוצה להתייחס אליה נמצאת למעשה בזכריה י"א 12-13. בואו נראה מה אומר הטקסט הזה:


12 וַאֲמַר לָהֶם אִם-טוֹב עַל-פְּנֵיכֶם, שְׁכָרִי, וְאִם-לֹא-הוּ, חֲדוּ--וַיִּשְׁקוּ שְׁכָרִי שְׁלֹשִׁים כֶּסֶף.		 וָֽאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם-לֹ֣א | חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף
13 וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה הַשְׁלִיכָה אֶל-הָאוֹצָר אֶת-הַמִּזְכָּר הַטָּב אֲשֶׁר הִוְרִיתִי בָּעֵלָם וָאֶקַח אֶת-שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאֶשְׁלִיכָה אֶל-הָאוֹצָר אֶל-בֵּית יְהוָה׃. וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הַשְׁלִיכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַיּוֹצֵ֔ר אֶ֣דֶר הַיְקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יָקַ֖רְתִּי מֵֽעֲלֵיהֳּם וָשֽאֶק. הַכֶּ֔סֶף וָֽאַשְׁלִ֥יךְ אֹת֛וֹ בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶל־הַיּוֹצֵֽר


זכריה לא היה בוגד אלא פעל בהתאם לדבר אלוהים ולרצון. זאת בניגוד לדמותו של יהודה. לכן, לא רק שמתיו משתמש בספר הלא נכון, אלא שהוא גם קורא לתוכו נבואה שלא ניתן למצוא שם.


מהדוגמאות לעיל, אנו למדים את החשיבות העליונה של עיון מחדש בטקסטים בתוך התנ"ך, תוך התחשבות בניואנסים ההקשריים ובמשמעות ההיסטורית שלהם.

מאת אנג'ליק סייבולטס

מקורות:

[1] בואו נלמד את המקרא כרך 1, חלק ט'
[2] התגובה היהודית למיסיונרים מאת הרב בנציון קרביץ
[3] הנזיר: חוטא קדוש
השקפות ותובנות
עַל יְדֵי הרב זאב לף

קראו עוד במאמר הזה באתר Aish.com

טקסט למכון ממרה

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.