כמה בודדה יושבת העיר

בס"ד

סדרת ההרצאות ביוטיוב "כמה בודדה יושבת העיר" מבוססת על דרשה חסידית של הרבי הרש"ב, רבי שלום דובער, הרבי החמישי מליובאוויטש. סדרה זו בוחנת את רצונו של ה' לגלות את עצמו בעולם הפיזי, כפי שנחווה במקור בגן עדן, במשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש. במקומות קדושים אלה, האנושות יכלה לחוות באופן ישיר את מהותו של ה'.

עבודת האנושות בגן עדן, במשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש, נועדה להקרין גילוי נוסף של נוכחות ה' על הגילוי שכבר נתון. משמעות הדבר היא שמקומות קדושים אלה הכילו באופן טבעי רמה מסוימת של גילוי רוחני, שניתנה על ידי ה'. עבודת האדם כללה הוספה לגילוי זה על ידי מילוי מצוות ה'. מגן עדן, במשכן, ומאוחר יותר בבית המקדש, גילוי ה' זה התפשט ברחבי העולם, תוך זיקוק אוטומטי ומחדיר כל פינה בעולם בנוכחותו.

אולם, לאחר חטאו של אדם, השתנתה משימתו. אי ציות למצוות ה' הוביל לגלות, שם גורשה האנושות מנוכחותו של ה'. אדם לא היה ראוי עוד לחיות בגן עדן ולכן גורש החוצה. יתר על כן, הוא נשלח לכל קצוות תבל כדי לזקק אותם, מה שהפך אותם למתאימים לגילוי ה'. משמעות הדבר היא שלפני חטאו של אדם, העולם זכה באופן אוטומטי, אך כעת, האדם עצמו היה צריך לעשות זאת.

בגלות זו, האנושות אינה יכולה להגשים באופן ישיר את מהותו של אלוהים באותו אופן כמו קודם. אפילו לאחר קבלת התורה, קיום המצוות אינו משיג את אותה התגלות כמו בגן עדן. במקום זאת, המשימה היא לעדן את העולם כך שנוכחותו של אלוהים תוכל להתגלות שוב.

תהליך זיכוך זה מתרחש באמצעות דבקות בתורה ובמצוות, בתרי"ג מצוות ליהודים ובשב מצוות בני נח והשלכותיהן על לא יהודים.

ההשוואה לפרק א' בספר איכה, פרק א'-ד', המתאר את ירושלים כעיר בודדה ונטושה לאחר חורבנה, ממחישה את מושג הגלות כזמן של "חושך". חושך זה אינו מתייחס לטבעה הפנימי של האנושות, אלא להיעדר אור אלוהי המאיר את העולם. בהקשר זה, גלות אינה מרמזת על כך שמישהו הוא "חושך" מטבעו, אלא שהעולם עטוף בחושך עקב היעדר גילוי אלוהי.

אנו יכולים לראות זאת גם בשיר השירים א', פסוק ו', הפסוק "אל תביט בי כי כהה אנכי כי הביט בי השמש. בני אמי רבו בי, שמו אותי לשמור כרמים; כרמי לא שמרתי". מספק מטאפורה נוגעת ללב. כאן, "שחור" מרמז באופן מטאפורי על הנראות המופחתת של השם (אלוקים) במהלך הגלות, בדומה לאור השמש המופחת. העם היהודי, המדומה לירח המשקף את אור השמש, נאבק להחזיר את אור השם בעולם שבו נוכחותו פחות מורגשת. 

העם היהודי מצווה במיוחד לזקק את העולם במידה רבה באמצעות תרי"ג מצוות התורה. עם מתן תורה, מתן התורה לעם היהודי, הם קיבלו את הכוח לבצע את עבודת הזקקות הזו (אם כי, כאמור, לא באותה מידה כמו לפני שחטא האדם). 

עם זאת, מאחר שהמשימה החדשה של זיקוק כל פינה בעולם (לאחר החטא) ניתנה לאדם הראשון, והוא נשלח לעולם כדי לזקק אותה, היא חלה על כל האנושות. לא יהודים אינם מבצעים זיקוק זה באותו אופן כמו יהודים, שעושים זאת באמצעות 613 מצוות. במקום זאת, באמצעות חיים על פי שבע מצוות בני נח והשלכותיהן, הם מרוממים כל חלק בעולם. ציווי זה נותר רלוונטי ותקף עבור כל בני האדם. התורה מספקת הנחיות ומצפן מוסרי שכל בני האדם יכולים להשתמש בהם כדי לתרום לחתירה לעולם מזוקק וצודק, שבו נוכחות ה' יכולה להתבטא. עליהם ללמוד לבטוח ב' ולהתמקד בחיים המסורים לעבודתו. לקח זה אינו רלוונטי רק ליהודים, אלא גם לבני נח, הנקראים לחיות על פי שבע מצוות בני נח שנתן להם. בשני המקרים, הפסוק קורא לאנשים לכוון את תשומת ליבם אל ה', מקור כל הברכות, במקום ללכת לאיבוד במרדף אחר העולם.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על השיעורים מעוררי ההשראה, המשוב והתרומה

מקורות:

טקסט למכון ממרe.org

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.