בס"ד

פרשת ויגש בפרשת השבוע אנו מוצאים את יהודה נואם נאום ארוך לפני יוסף על סבלו של יעקב במקרה שבנימין נשאר במצרים. יוסף, נרגש על ידי אחיו, מתגלה לבסוף לאחיו ושואל אם אביו עדיין חי. מה טעם השאלה? יתר על כן, איננו מוצאים תשובה עליה... מבוסס על ליקוטי שיחות כרך טו, עמ' 387.

ויגש: האם אבי עדיין חי?

בפרשת השבוע, ויגש, אנו עדים להתקרבותו של יהודה ליוסף. באותה עת, יהודה לא ידע שהוא מדבר עם יוסף אחיו, אך הוא פתח בנאום ארוך ומרגש - הנאום הארוך ביותר בכל התורה. יהודה מספר סיפור מלא רגש עמוק, ומסביר שיוסף רוצה להשאיר את בנימין במצרים בעוד שאר האחים חוזרים לארץ כנען אל אביהם יעקב. יהודה מתנגד ואומר שזה בלתי אפשרי מכיוון שאביהם כבר איבד בן אחד מאשתו האהובה רחל, ואובדן בנימין יהיה בלתי נסבל עבורו.

יהודה מתאר כיצד הגיעו למצרים לקנות אוכל ונאלצו לענות על שאלות על משפחתם. הוא מדגיש שאביהם אינו יכול לחיות בלי בנימין ומתעקש שאינו יכול לאפשר לבנימין להישאר בזמן שהוא עצמו חוזר לכנען. דבריו של יהודה נוגעים עמוקות ליוסף, והתורה מספרת לנו שיוסף לא יכול היה עוד לשלוט ברגשותיו. מוצף רגשות, יוסף מגלה את עצמו לאחיו: "אני יוסף אחיכם".“

בעקבות גילוי זה, יוסף שואל שאלה מרשימה: "האם אבי עדיין חי?" שאלה זו הטרידה את הפרשנים. יהודה דיבר זה עתה בהרחבה על אביהם, אשר בבירור היה חי באותה תקופה. מדוע יוסף שואל שאלה כזו, ומדוע הכתוב אינו מספק תשובה?

הסבר שאלת יוסף

לפי פרשן אחד, אברבנאל, שאלתו של יוסף נועדה פשוט לפתוח בשיחה. אולם, נראה כי הדבר מיותר, שכן הם כבר היו עסוקים בשיחה. מדוע יוסף ישאל שאלה שהוא כבר ידע את התשובה עליה?

הסבר אפשרי הוא ששאלתו של יוסף לא נשאלה פשוטו כמשמעו, אלא הייתה ביטוי לפליאה: "האם אבי באמת עדיין חי?" הוא נדהם שיעקב עדיין יכול להיות בחיים לאחר 22 שנים של צער וסבל עצומים. המדרש מלמד שלא ניתן היה לנחם את יעקב לאחר אובדנו של יוסף, משום שאי אפשר למצוא נחמה כאשר אדם אהוב עדיין חי. כאשר אדם באמת נפטר, עם הזמן, הכאב מתחיל לשכוך, אך כאשר האדם חי, תחושת האובדן והגעגוע נמשכת. יוסף הרהר בגודל סבלו של יעקב והתפעל מסיבולתו של אביו.

הבנה זו מבהירה את דחיפותו של יוסף באומרו לאחיו: "מהרו, לכו אל אבי, אמרו לו כי חי אני, והביאוהו הנה". יוסף עצמו לא הלך אל יעקב משום שהאמין שה' שלח אותו למצרים כדי להצילם בעת הרעב. הוא ראה את תפקידו במצרים כשליחות אלוהית וחש שאינו יכול לנטוש את תפקידו.

מה נוכל ללמוד מזה?

התורה אינה רק ספר היסטוריה; היא מדריך לחיים. לקח מרכזי אחד מהסיפור הזה הוא שגם כאשר יש צורך בהקפדה במצב נתון, יש לנקוט משנה זהירות. ברגע שהצורך בהקפדה מסתיים, יש לעבור מיד לחסד כדי למנוע סבל מיותר. יוסף מדגיש את חשיבות הדחיפות פעמים רבות, באומרו: "מהרו, מהרו, מהרו".“

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.