בס"ד

שמות י"ג:יז-יז:ט"ז

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נִסוּ אֶת-יְהוָה לֵאמֹר הַיְהוָה בְּתוֹכָנוּ אוֹ-לֹא וַיָּבֹא עַמָּלֵק וַיְחָלַף אֶת-יִשְׂרָאֵל בְּרִפִּידִים.

(שמות י"ז:ז-ח)

בחלק זה של פרשתנו, יש לנו מושג עמוק מאוד: המתח בין ידיעה לאמונה.

בואו של עמלק

זמן קצר לאחר יציאת ישראל ממצרים, עם עמלק, המורכב מצאצאי עשו, ארב לישראל במתקפה עזה ופתאומית. זה היה צעד חצוף; ישראל, בהגנת ה', הפכה לכוח בלתי ניתן לעצירה לכאורה. אף עם אחר באזור לא היה מעז לתקוף את העם שיצא באורח פלא מאחת האימפריות החזקות ביותר של העולם העתיק, בעוד האימפריה נותרה בחורבות. מה הפך את העמלקים לחסינים מפני פחד?

חכמים משווים את עמלק לשוטה, אשר לאחר שסיפרו לו על אמבטיה לוהטת שאיש לא יעז להיכנס אליה, קופץ לאמבטיה - הורג את עצמו תוך כדי, אך מקרר את האמבטיה מספיק כדי שאחרים יוכלו להיכנס. עם ישראל היה "לוהט" - משוחרר מ-210 שנות עבדות, עד לכוחו של אלוהים, לקיום הבטחתו לאברהם, לקריעת ים סוף, להשמדה מוחלטת של צבא מצרים, ולאחר מכן, למזון שירד עליהם מן השמיים. עם ליבם מכוון לחלוטין להשגחתו של אלוהים, הם היו בלתי מנוצחים.

הפסוק קובע (דברים כ"ה, יז-י"ח),

“"זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתנו ממצרים, אשר הפתיע אותך בדרך וכו'".”

בעברית, הביטוי "איך הוא הפתיע אותך בדרך" הוא אשר קרך בדרך, אשר קרחה בדרך. המילה קרך, "קרה לך" או "הפתיע אותך" יכולים להתפרש כ"קירר אותך". פלישתו של עמלק לא צלחה, אך "השפעת הקירור" שלהם הייתה הרסנית בצורה מסתורית.

"אפקט עמלק"“

שימו לב שמיד לפני בואו של עמלק, הפסוק אומר (שמות יז, ז),

“"הם [ישראל] ניסו את ה' לאמר: 'האם ה' בקרבנו אם לאו'?“

מיד לאחר מכן, "ויבא עמלק וכו'". ישנה תפיסה חסידית מוכרת לפיה הערך המספרי של המילה "עמלק" הוא 70+40+30+100=240, וזהה למילה ספק, סיפק (ספק) 60+80+100=240.

שאלתם של בני ישראל הייתה אמירה רטורית שנאמרה מתוך תסכול על כך שנאלצו להסתפק באספקת מים מוגבלת – לפני שמשה הביא מים בשפע מן הסלע. "האם ה' עמנו אם לאו?" שאלה זו צריכה להעלות גבות; לאחר שהיו עדים לכל אותם ניסים בלתי נתפסים שהובילו לאירוע זה ממש, כיצד יכלו לשאול שאלה כזו? ברור שאלוהים היה עמם! מי עוד יכול היה להביא את הדברים האלה?

ידע מול אמונה

רבי נחמן מבראצלאב הסביר את הקשר בין ידע לאמונה באופן הבא: כשאתה יודע משהו, כלומר יש לך עובדות קונקרטיות וחומריות, אתה לא חייב להאמין בו. לדוגמה, ישנם דברים מסוימים שהם נכונים באופן אובייקטיבי, כמו גובהו של הר פוג'י, או המרחק בין פריז לברלין. דברים הניתנים למדידה אמפירית אינם דורשים את אמונתנו; הם פשוט קיימים. אמונה, אמונה, מצד שני, נדרש כאשר אין לך יכולת להתבונן פיזית, ובכך לאשר, משהו. את קיומו של אלוהים, למשל, לא ניתן להוכיח באופן מדעי, משום שאין לו גשמיות, ומכשור מדעי יכול למדוד רק תופעות פיזיקליות. ידע ואמונה הם כמו שני סוגים שונים של אנטנות, כל אחד מקבל תדר אות שונה, תדר אחד שמגיע מהעולם הזה, והתדר השני שמגיע מעבר לעולם הזה.

מכיוון שבני ישראל היו מסוגלים פיזית לחוש את פעולותיו של אלוהים במהלך יציאת מצרים, לא נדרשה אמונה; הם ידעו שהוא שם ומספק את צרכיהם. בעוד שניסים גלויים התרחשו, לא הייתה להם הזדמנות לחזק את יכולת האמונה שלהם. כאשר נתקלו באתגר הצמא, מבלי לראות מקור מים זמין, הם החלו לפקפק האם אלוהים יעזור להם, אפילו אם הוא איתם או לא.

רש"י (שמות יז, ח) מצטט את חז"ל, המביאים אנלוגיה. אדם נושא את בנו על כתפיו בעודו הולך בשביל. בנו שואל, "נא להרים לי את זה", לא פעם אחת, לא פעמיים, אלא שלוש פעמים; בכל פעם, האב ממלא את משאלות בנו. עד שהבן, עדיין על כתפי אביו, נתקל בעובר אורח, הוא כבר לא שם לב כלל לנוכחותו של אביו. הוא שואל את העובר אורח, "האם ראית את אבי?" האב, מעט כועס, אומר לו, "אתה לא יודע איפה אני?!". האב מניח אותו, ואז כלב מגיע ונושך את הבן.

באותו אופן, אלוהים נשא את בני ישראל על כתפיו, כביכול, ודאג לכל מחסורם. כאשר שכחו את השגחתו האלוהית והחלו לראות את העולם כמפגש של אירועים אקראיים, הוא השליך אותם ארצה ואיפשר ל"כלב" לנשוך אותם, כדי לתת להם טעימה ממה נראים החיים ללא אמונה.

“"והיה בכל אשר ירים משה את ידו, גבר ישראל. ובכל אשר יוריד את ידו, גבר עמלק... וידיו [של משה] היו יציבות עד בוא השמש." (שמות י"ז, יא-יב). שאלה נשאלת במשנה (ראש השנה ג, ח), "האם ידי משה הן שהן הצליחו או הפריכו את המלחמה? אלא פסוק זה מלמד אותך כי בכל אשר השפילו ישראל את עיניהם למעלה ונכנעו לאביהם שבשמים, גברו. אם לאו, נפלו." מה אפשר לבני ישראל לדחוק את עמלק? כאשר מתארים את ידיו של משה, הפסוק מכנה אותן "יציבות". אבל בעברית המקורית, הוא אומר, ויהי ידיו אמונה, "ידיו היו אמונה (אֱמוּנָה)".

התשובה היא אמונה!

כפי שאומרים, "אין אתאיסטים בשוחה", ובהתבסס על ידיו היציבות של משה, חיזקו בני ישראל את אמונתם באלוהים, ותחת פיקודו של יהושע, הם ניצחו את עמלק (פסוק 13).

כולנו צריכים לקחת את האות שלנו מהפרק הזה ולזכור שה' נמצא שם, איתנו כל הזמן, לפעמים מוסתר על ידי הטבע, אבל בכל זאת שם. מי ייתן ונזכה להישאר חזקים באמונתנו בה', בהכרה שכל מה שיש לנו מגיע ממנו, כמו המן שנפל מן השמים.


מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.