בס"ד



פרשת חוקת בפרשת השבוע אנו מוצאים את סיפורו של משה המכה באבן כדי לתת מים. גישה פסיכולוגית להבנת שיעור בסיסי במנהיגות.

פרשת השבוע: חוקת – חוקים לא רציונליים ושיעורי מנהיגות

פרשת השבוע נקראת צ'וקאט, המתייחס ל"חוקים לא רציונליים" - מצוות שקשה להבין אותן במלואן. אירועים רבים מתרחשים בחלק זה, ומעניין לציין שרובם מתרחשים לקראת סוף מסעו של העם היהודי במדבר. למעשה, כמעט 38 שנים חולפות בכמה פסוקים בלבד.

אחד הסיפורים המשמעותיים שקורים לאחר 38 שנים אלו - כמעט 40 שנות נדודים - הוא שלעם היהודי פתאום אין מים. מדוע? משום שמרים, אחותו של משה רבינו, נפטרה. הבאר הפלאית שליוותה את עם ישראל לאורך כל מסעם במדבר הייתה שם בזכות מרים. כשהיא נפטרה, הבאר נעלמה.

אז, העם התלונן בפני משה רבינו ואמר שהם זקוקים למים. משה, בתורו, פנה אל ה'. וה' אמר לו את הדברים הבאים (בתרגום מהעברית המקורית):

“"ודברו אתה ואהרן אחיך אל האבן ותתן מים..."”

אולם, משה רבינו היה נסער, ואנו רואים כאן אחת מההשלכות המסוכנות של כעס. ביהדות, כעס נחשב לתכונה שלילית מאוד - משהו שפל והרסני. בתסכולו, משה אסף את העם, ובמקום לדבר אל האבן כפי שנאמר, הוא הכה אותה - לא פעם אחת, אלא פעמיים. מים יצאו, העם שתה, והכל נראה בסדר על פני השטח.

אך ה' לא מצא חן בעיני מעשיו של משה. הוא אמר למשה ולאהרן:

“"יען לא האמנתם בי לקדשני לעיני בני ישראל לא תביא את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם".”

במילים אחרות, מכיוון שמשה הכה את האבן במקום לדבר אליה, הוא ואהרון לא הורשו להוביל את העם לארץ ישראל. הם ימותו מחוץ לארץ.

בואו ננסה לנתח זאת לעומק. מדוע משה הכה את האבן כאשר ה' אמר לו בבירור לדבר אליה? התשובה הפשוטה היא: הוא כעס. וכשאתה כועס, אתה עושה טעויות. זה כשלעצמו כבר שיעור רב עוצמה - היזהרו מכעס.

אבל אולי יש הסבר פסיכולוגי עמוק יותר. משה הכיר את עמו. הוא התמודד עם הדור שיצא ממצרים 40 שנה קודם לכן. הם היו דור קשוח - מתלונן ללא הרף, מורד ומאתגר מנהיגות. הדור הזה היה זקוק למנהיגות חזקה ועוצמתית. למעשה, 40 שנה קודם לכן, כשהעם היה זקוק למים, ה' אמר למשה להכות בסלע - והוא עשה זאת, וזה עבד. איש לא התלונן אז, וה' לא התנגד.

אולם, כעת חלפו 40 שנה. הדור המבוגר הזה - הגברים בגילאי 20 עד 60 שיצאו ממצרים - מת כולם. קבוצה חדשה זו של בני ישראל הייתה שונה. אך ייתכן שמשה ראה אותם כאותו הדבר. הוא הניח שעדיין צריך להנהיג אותם בקשיחות, "במקל", אם אפשר לומר כך. זו הסיבה שהוא חזר לאותה שיטה: הוא הכה שוב בסלע.

אבל הפעם, אלוקים אמר משהו אחר:

“"לא. אלה לא אותם אנשים. הם צריכים סוג אחר של מנהיגות - מנהיגות המבוססת על מילים, לא על כוח."”

משה לא הצליח להבחין בשינוי הזה. הוא לא עדכן את סגנון המנהיגות שלו עבור הדור החדש. זו הסיבה שהוא כבר לא היה האדם המתאים להוביל את העם לארץ ישראל.

יש כאן לקח עמוק ונצחי. דורות משתנים. חינוך חייב להסתגל. אנשים מתפתחים, ומנהיגות חייבת להתפתח איתם. מה שעבד עבור דור אחד לא בהכרח יעבוד עבור דור אחר. גם בימינו, עלינו ללמוד להנהיג, ללמד ולעורר השראה לא על ידי "פגיעה בסלע", אלא על ידי דיבור - על ידי הבנה, הקשבה וחיבור באמצעות מילים.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.