ביוני 1980, לאחר שנת לימודים במכון גרוס בירושלים, חזרתי לארצות הברית. מספר ימים לאחר שפרקתי את המזוודות, טסתי לוניס, קליפורניה, כדי לעזור בניהול שבתון עבור "הלהבה", ארגון הסברה בקמפוס.

אָנוּ בילינו את השבת בבית כנסת מגניב מאוד, שכניסתו הובילה ישירות לחוף ונציה המפורסם. כמה מאיתנו ישנו בבית הכנסת באותו לילה על ספסלי העץ הישנים שלו.

אותה שבת הייתה פרשת חוקת, ושכבתי כדי לנסות להירדם ותהיתי על מה אדבר למחרת. חשבתי על הסיפור על משה המכה בסלע כדי להפיק מים לעם הצמא ונענש קשות על ידי אלוהים על מעשיו.

רש"י הסביר שמשה נצטווה לדבר אל הסלע ונענש על כך שלא ציית להוראות ה' והכה אותו במקום זאת. כישלון זה בזבז הזדמנות לקדש את שם ה'. העם היה יכול לחשוב, "אם סלע, שאינו מדבר ואינו שומע, ואינו צריך תמיכה, מקיים את דברי ה' - אז בוודאי שעלינו לעשות כן" (רש"י לבמדבר כ', יא-יב).

הרמב"ן חולק על כך ומציין כי מאחר שאלוהים ציווה על משה לקחת את מטהו, הייתה בה הוראה מרומזת להכות בו את הסלע. הוא משווה את סיפור הפקת המים מהסלע למכות במצרים וטוען כי בכל פעם שמשה לקח את מטהו אז, זה היה כדי להכות בו. (ראה דיונו הנרחב של הרמב"ן על קטע זה בהערותיו לבמדבר כ', א').

לבסוף השינה השתלטה עליי, אך הסיפור המשיך להעסיק את מחשבותיי תוך כדי חלימה. (יש לציין שזו הפעם היחידה שחוויתי דבר כזה). האם נכון שמשה תמיד הכה במטה במצרים? ראיתי שזה לא היה המצב בפועל.

היו שלושה מקרים בהם מטהו של משה נלקח כדי להכות משהו, אך שלושה בהם הוא פשוט החזיק אותו בידו. מטהו של משה הושלך ארצה על ידי אהרון כדי להפוך לנחש (שמות ז', י'). מאוחר יותר, אהרון הכה את הנילוס במטה כדי לגרום למכת הדם הראשונה (ז', כ') ומאוחר יותר הכה את הארץ במטה כדי לגרום לכינים במכה השלישית (ח', י"ג).

אולם, כדי להביא את מכת הצפרדעים, אהרון פשוט שלח את מטהו על מימי מצרים (ז:א-ב). באופן דומה, במכת הברד, משה פשוט שלח את מטהו אל השמים (ט:כב-כג) וכדי להביא את מכת הארבה, הוא שלח את מטהו על ארץ מצרים (ט:יג).

כשהתעוררתי מוקדם בבוקר, גופי הרגיש נוקשה כשקמתי מהספסל מעץ, אבל הייתי להוט לבדוק את דיוק מה שחלמתי עליו. ואכן, המקל של משה לא תמיד שימש למכות. ישבתי זמן מה וחשבתי על הסיפורים השונים והבנתי שיש דפוס.

בכל פעם שהנס היה כזה שבו משהו שלא היה קיים בדרך כלל בטבע היה צריך להתממש (מקלות שהופכים לנחשים, מים שהופכים לדם וחול שהופך לכינים), אז רק החזקת המטה לא הספיקה - היא הייתה צריכה לפגוע במשהו. עם זאת, כאשר מה שהיה אמור להיווצר אכן קיים (לפחות באופן פוטנציאלי) כמו צפרדעים בנילוס, ארבה וברד מהשמיים - המטה היה צריך רק להיות מוחזק למעלה.

תהיתי האם הבחנה זו עשויה להסביר את חילוקי הדעות בין רש"י לרמב"ן, ואולי השאלה היא איזה סוג סלע מדובר. אם היה מאגר מים מתחת לסלע במדבר, לא הייתה סיבה להכות בסלע לפי הרמב"ן. עם זאת, לפי רש"י, ייתכן שמדובר בסלע שאין בו מים טבעיים מתחתיו או בתוכו, ולכן היה צורך להכות בו כדי לייצר מים.

כשאנחנו מקרבים את ההתבוננות הזו לבית, נוכל לחשוב על טבענו הרוחני. מהו ליבת מי שאנחנו?

רבנו בחיי אבן פקודא, בהקדמה לספרו הקלאסי חובות הלבבות, רוצה שנדע כי "החוכמה טבועה וחלק מטבענו וממחשבתנו כמו מים הטמונים במעמקי הארץ. איש הבינה תמיד יחפש אותה כמיטב יכולתו עד שיגלה אותה, יגלה אותה ויוציא אותה מליבו, כמו שמגיעים למים הטמונים במעמקי הארץ".“

בצמיחה הרוחנית שלנו, חשוב לזכור שאנחנו, מטבענו, רוחניים - זה מי שאנחנו עמוק בפנים. רבי צדוק הכהן מלובלין לימד במפורסם שלא רק שעלינו להאמין באלוהים - עלינו להאמין גם בעצמנו. עלינו להבין שכאנשים שנבראו בצלם אלוהים, אנו רוחניים מטבענו ובעלי פוטנציאל רוחני עצום (צדקת הצדיק קנד).


שבת שלום / גוט שבת

מאת הרב מיכאל סקובק

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.