בס"ד

בפרשת השבוע אנו מוצאים את מצוות ההתקשרות עם ה'. חכמינו מסבירים שמשמעות הדבר היא לחקות את מעשיו, כמו ביקור חולים וקבורת מתים. כיצד זה חל על מילים? האם נוכל לחקות את דבריו הבוראים את העולם?

קריאת התורה השבוע נקראת אייקב, שפירושו "בגלל". הקריאה מתחילה: "כי תמלאו מצוותיי, אנכי", אומר אלוהים, "אשמור את בריתי עמכם", וכן הלאה.

התורה עצמה מכילה מצוות רבות, ובקריאה הספציפית הזו ישנה אחת - רק אחת - שנקראת בעברית. דביקות. דביקות פירושו התקשרות, להצטרף, אם אפשר לומר כך, עם ה'. התורה אומרת: "וְתִדְבַּרְתָּ אֵלַי", אומר ה'.

חכמינו שואלים את השאלה המתבקשת: כיצד ניתן להתחבר לאלוהים? הוא אינו גשמי ורוחני; אנחנו גשמיים. מה זה בכלל אומר? חכמינו עונים: עליך לחקות את אלוהים.

כשם שהוא מבקר את החולים - כידוע לנו הוא ביקר את אברהם אבינו לאחר ברית המילה שלו - כך גם אתם צריכים ללכת ולבקר את החולים. כשם שהוא קובר את המתים - כידוע לנו שהוא קבר את משה רבינו לאחר שנפטר - לכן עליכם לעבוד על קבורת מתיכם. במילים אחרות, עליכם לחקות את מעשיו של ה'. זוהי המשמעות של להיקשר אליו: להיות כמוהו, להתנהג כמוהו.

כעת, ישנו פרט אחד בהתנהגותו שלכאורה איננו יכולים לחקות. אנו יודעים שה' בורא את העולם ללא הרף דרך דבריו. כך אומרת התורה: אמר ה' "יהי אור" - ויהי אור. "יהי שמים" - ויהי שמים, וכן הלאה. הוא דיבר וברא את העולם.

כיצד נוכל לחקות זאת? האם המילים שלנו באמת יוצרות עולמות? התשובה היא לא - ברור שלא. עם זאת, המילים שלנו פַּחִית להשפיע על העולם. כיצד אנו רואים זאת?

אביא שתי תורות משני חכמים גדולים, מזמנים שונים וממקומות שונים בעולם, המסבירות כיצד דברינו יכולים להשפיע על אדם אחר.

הראשון היה רבי יעקב תם, שחי בצרפת במאה ה-11. הוא היה נכדו של רש"י, פרשן התורה הגדול. רבי תם היה חכם גדול, והוא נהג לומר משפט אחד מסוים: "מילים היוצאות מהלב מגיעות ללב". יש להן השפעה על ליבו של האדם האחר.

אם אתה רק מדבר - והמילים האלה לא באמת מגיעות ממך - אתה רק מדבר, וכן הלאה, אז זה לא יגיע ללב. זה לא ישפיע על האדם האחר. במילים אחרות, זה לא ייצור משהו באדם האחר. אבל אם אתה מדבר מהלב שלך, המילים האלה חודרות לליבו של האדם האחר וישפיעו שם. זה הרעיון הראשון, של רבי תם.

הרעיון השני מגיע מרבי משה אלשיך, תלמידו של האריז"ל, בסביבות המאה ה-16 בצפת, בצפון ארץ ישראל. הוא כתב הרבה והיה אחד החכמים הבודדים המכונים הקדוש — כמו "האריז"ל הקדוש", "השל"ה הקדוש" וכן הלאה. "האלשיך הקדוש" כתב פירוש על הפרשה הקודמת, שם התורה מדברת על אהבת ה'.

אחד הרעיונות שהוא מביא שם, בקשר לשמע ולמצוות השונות שבה, הוא על הפסוק: "ותלמד את בניך". זהו התרגום הרגיל: תלמד את בניך דברי תורה וכן הלאה. אבל התורה משתמשת כאן במילה מיוחדת מאוד.

זה לא אומר, כפי שכתוב במקומות אחרים, ת'למד, "אתה תלמד" - שמקורו ב לִימוּד, למידה. במקום זאת, זה אומר ושיננטם. שינון פירושו לחזור. "תחזור ותחזור ותחזור" - אמור זאת פעמים רבות עד שהם יבינו זאת, עד שזה יהיה ברור בתודעתם. זו המשמעות של ללמד את ילדיך.

אולם, הנה מגיעה פרשנותו של האלשיך. הוא אומר משהו מעניין מאוד: שינון לא רק אומר לחזור. זה גם מגיע מהמילה "חד". כאשר משהו הוא מוּשׁחָז, זה אומר שהוא מחודד וחודר.

האלשיך מקשר זאת לפסוק בתהילים: "חצי גבור חדים מאוד". מה פירוש הדבר? כשאתה לוקח קשת ורוצה לירות חץ, ככל שאתה מושך את החץ אחורה - ככל שאתה מקרב אותו ללבך - כך הוא יגיע רחוק יותר ויחדור עמוק יותר למטרה.

האלשיך מסביר: מה המשמעות של ללמד את ילדיך? זה לא רק לדבר על משהו, לא רק לחזור עליו. זה יותר מזה. זה חייב להיות עמוק מאוד בלבך. ככל שזה יהיה עמוק יותר בלבך, כך זה יגיע עמוק יותר ללב האדם האחר.

אז אנחנו רואים את המילים האלה לַעֲשׂוֹת יש השפעה בעולם. למילים שלנו יש השפעה. ודרך המילים שלנו, אנחנו יכולים ללמוד לחקות את ה'. כפי שאנו לומדים בפרשת השבוע: התחברו ל', הצטרפו אליו, חקו אותו. איך אתם עושים זאת עם המילים שלכם? ככל שהן עמוקות יותר בלבכם, כך השפעתן על מישהו אחר תהיה עמוקה יותר.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.