אמור (ויקרא 21-24 )
ויקרא, כא:אאמר ה' אל משה: תגיד ל הכוהנים בני אהרן ו תגיד להםלא יטמא איש מהם לנפש [מת] בעמו.”
רש"י, ויקרא, כא:א: sv. אמור לכהנים: “"'תגיד' (אמור) ו'אומרים' (אמרטה), [החזרה היא] כדי להזהיר את המבוגרים בנוגע לילדים."”
הפרשה מתחילה בכך שאלוהים מורה למשה בנוגע לחוקי הכוהנים (כהניםהפסוק חוזר על המונח 'אומר' כדי ללמד אותנו שמשה צריך לומר לכהנים להעביר את החוקים לבניהם. (1) זה מלמד אותנו עיקרון כללי בהורות (חינוך) שחובה על הורים ללמד את ילדיהם את חוקי התורה. הרב משה פיינשטיין מרחיב את הלקח הזה עוד יותר.(2) הוא מסביר ששני הביטויים של 'לומר' באים ללמד אותנו שישנם שני היבטים בחינוך ילדינו למצוות.
הראשון הוא פשוט ללמד אותם על חובותיהם ועל האתגרים הנלווים אליהם יצטרכו להתגבר. אולם, זה לבדו אינו מספיק; שכן אם ילד רק שומע זאת, הוא עלול להרגיש שאינו חזק מספיק כדי להתגבר על האתגרים הרבים שעומדים בפניו באופן בלתי נמנע. לפיכך, ה'אמרה' השנייה באה להוסיף כי על האב להעביר לילדיו את שמחת קיום המצוות. בדרך זו הילד יקבל את המסר ששמירת התורה אינה רק אתגר קשה שיש להתגבר עליו, אלא שהיא מקור רווחתנו בעולם הזה וגם בעולם הבא. ברוח זו, הרב פיינשטיין הזכיר משפט שהיה נפוץ בקרב יהודים בדורות קודמים: "קשה להיות יהודי". הוא אומר שילדים ששמעו מסר זה מהוריהם למדו באופן מרומז ששמירת התורה היא עול שיש לשאת, למרות כל האתגרים והקשיים הכרוכים בכך. כתוצאה מכך, רבים מילדים אלה גדלו לראות בתורה נטל ודחו אותה ברצונם השגוי להשיג חיים "טובים יותר".
ברוח זו, סופר הסיפור הבא; בתחילת המאה העשרים יהודים רבים שעברו לאמריקה התמודדו עם האתגר העצום של אי-עבודה בשבת. רוב המעסיקים התעקשו שעובדיהם יעבדו בשבת, ואם יסרבו, יפוטרו מיד. למרבה הצער, יהודים רבים נכנעו למבחן זה ועבדו בשבת. עם זאת, היה מיעוט שנשאר איתן בשמירת השבת למרות האתגרים הגדולים שהציב הדבר. היו שני אנשים כאלה שעשו זאת, אך ילדיהם התפתחו בצורה שונה מאוד. אחד מהם זכה לילדים שילכו בדרכו במסירות והיו יהודים יראי שמים. אך ילדיו של האיש השני לא גדלו באותו אופן ודחו את שמירת התורה.
אדם שני זה ניגש פעם לרב אהרון קוטלר ושאל אותו מדוע ילדיו לא הלכו בעקבותיו בעוד שאלו של חברו עשו זאת. הוא ענה שבעוד ששני הגברים סירבו לעבוד בשבת, הם הביעו גישות שונות מאוד כלפי ילדיהם. האיש הזה היה חוזר הביתה ביום שישי לאחר שפוטר, מגיע לשולחן השבת מיואש, ומספר כמה קשה לשמור את התורה באמריקה. הוא התלונן ללא הרף על מצבו הכלכלי ודאג כיצד ימצא עבודה אחרת. ילדיו היו שומעים זאת ורואים כמה קשה לשמור את השבת; השבת, ובהרחבה, כל התורה, בתפיסתם, הפכו לנטל קשה ולא נעים שרק מביא כאב וצער בכל שבוע. באופן לא מפתיע, ברגע שגדלו, הם לא היו מוכנים לעבור "סבל" כזה ונטשו את השבת ואת שאר המצוות.
לעומת זאת, חברו חזר הביתה בגישה שונה לחלוטין. הוא הגיע לשולחן השבת בשמחה והתלהבות רבה, שמח על כך שנשאר איתן בשמירת השבת. הוא ראה בכך זכות לעמוד על כבוד השבת והיה בטוח שה' יאפשר לו לפרנס את משפחתו. כך גדלו ילדיו וראו בשמירת התורה את המפתח לחיים מתגמלים ומשמעותיים.(3)
לקח מפתח זה של הרב פיינשטיין ורב קוטלר מספק לנו את המפתח לתשובה לשאלתנו המקורית. ילדינו יראו באופן בלתי נמנע אחרים בעלי רמות שונות של שמירת תורה ותקנים, אולם אם ילמדו אותם ששמירת התורה היא הזדמנות משמחת, סביר הרבה יותר שהם לא יתפתו לאורח חיים שנראה "קל" או "מהנה" יותר. דוגמה אחת לכך היא האופן שבו הורים ניגשים לחגים יהודיים הדורשים עבודה והכנה רבה, כמו פסח. אם האווירה בבית היא של מתח לנוכח נטל ניקיון הבית, סביר להניח שהילדים יגדלו עם הגישה שפסח הוא נטל. אבל אם ניגשים לעבודה הקשה בצורה חיובית, הם יראו את פסח כזמן של אושר גדול. נקודה חיונית אחרונה היא שקשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להעביר את שמחת שמירת התורה לילדיכם, אם ההורה לא מרגיש את השמחה הזו בעצמו. ילדים מושפעים הרבה יותר מאיך שאנחנו חיים, מאשר ממה שאנחנו אומרים. לכן, כמו גם מסר מרכזי ב... חינוך, זהו שיעור חיוני בחיינו; שתורה היא הדרך היחידה להשיג משמעות אמיתית וסיפוק בחיים. אם נטמיע זאת בחיינו, ילדינו בוודאי יחקו אותנו.
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן
הערות
1. רק בני כוהנים מחויבים בחוקים ייחודיים אלה.
2. דר"ש משה, פרשת אמור, עמ' 22; 97.
3. הרב מתתיהו סלמון מספר רעיון דומה בשם הרב משה פיינשטיין.עם לבבות מלאים באהבה, עמ' 90-91). הוא מציין כי כמובן היו גורמים נוספים שיכולים להשפיע על האופן שבו ילדים גדלו, אך ככלל, ההבדל שהובהר לעיל היה שורש הסיבה לכך שחלק מהילדים שמרו תורה כשגדלו, ואחרים דחו אותה.
קישור למקור
הודפס מחדש באישור
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.