פרשת לך לך – נתינה על חשבון צמיחה עצמית

לך לך (בראשית יב-יז )

בראשית, יג:יד: “"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי פְּרָדוּת לוֹט מִמֶּנּוּ..."”

רש"י, בראשית, יג:יד, דה: אצ'ארי: “"כל הזמן שהיה הרשע הזה [לוט] עמו [אברהם], נלקחה ממנו הנבואה. וקודם לכן, כאשר לוט היה עמו, ונאמר 'וירא ה' אל אברם' - באותו זמן הוא [לוט] היה צדיק."‘

כאשר אברהם יוצא למסעו המכריע לארץ ישראל, מצטרף אליו אחיינו לוט, לזכותו הרבה. עם זאת, התורה מספרת כי לוט חווה ירידה משמעותית ברמתו הרוחנית עד כדי כך שנוכחותו מונעת מאברהם לקבל את הנבואה, אשר התחדשה רק לאחר שלוט נפרד ממנו עקב מחלוקת בין רועי העם.

הפרשנים מציינים כי נבואה היא אחת המתנות הגדולות ביותר שאדם יכול לקבל, והם מניחים שאברהם הבין כי היעדר הנבואה שלו נובע מנוכחותו המתמשכת של לוט. בהתבסס על תצפיות אלה, הם מעלים נקודה מדהימה: ניכר שאברהם הרגיש שחשוב יותר להישאר עם לוט בתקווה שיוכל להשפיע עליו לטובה, למרות שמשמעות הדבר הייתה שהוא נאלץ להקריב את מתנת הנבואה המדהימה.¹ נראה ברור שאברהם צדק בגישתו. ההסבר לכך הוא שרצון ה' הוא שננסה להשפיע לטובה על הזולת, במידה שזה גובר על קרבה ממשית לה'.

מסר דומה נלמד בספר וירא כאשר אברהם עוצר בפתאומיות את שיחתו עם ה' כדי לארח אורחים (הכנעת אורחים).² למד מכאן שאירוח אורחים גדול יותר מדיבור אל השכינה. כיצד זה יכול להיות? תשובה אחת היא שעל ידי עשיית חסד עם אנשים, אדם דומה לאלוקים שעושה חסד עם עמו, וזוהי אפילו קרבה גדולה יותר לאלוקים מאשר דיבור אליו בפועל. כך גם, קירב אנשים לאלוקים גדול יותר מקבלת נבואה בכך שזוהי דרך נעלה יותר להתחבר לאלוקים.

יישום אפשרי אחד של רעיונות אלה הוא שבזמנים מסוימים, ייתכן שיהיה ראוי להקדיש זמן להתמקדות ברווחתם של אנשים אחרים, גם על חשבון הלמידה האישית. הסיפור המרתק הבא מדגים נקודה זו. הרב ג'ואי גרונפלד הוא דמות אגדית בתחום ההסברה בבריטניה - הוא עמד בראש ארגון הקירוב המצליח מאוד, Seed, במשך שנים רבות. הוא מספר על הדילמה שעמדה בפניו כשהיה אברייך ולמד בכולל גייטסהד והתבקש להנהיג את Seed. Seed התגורר בלונדון, ולכן בילה שם את רוב השבוע, וחזר ביום חמישי כדי לבלות עם ילדיו וללמוד בכולל שלו. עם זאת, היו לו מספר חששות לגבי מצבו, אחת מהן הייתה שהוא דאג לצמיחתו הרוחנית, שכן הוא נחשף כל הזמן ליהודים ולתלמידים בלתי משויכים. הוא שיתף חששות אלה עם הגאון הגדול מסטייפלר: במילותיו, כך הגיב הסטייפלר (עם תרגום):

“"הוא ניגש למדף לקחת את הספר והראה לי אותו בפנים, בתוך חרצ'ב דבר פרשנות. הנצי"ב³ דן ביוסף הצדיק שקרא לבנו "מנשה", כי, כפי שאומר הפסוק, "כי נשני אלוקים עס כל עמלי - השם השכיח לנו את כל צרותיי". אבל באמת, הוא היה צריך לומר "עס כל אני".“ המדרש אומר ש אמאלי, שפירושו המילולי "עבודה" או "מאמץ", מתייחס כאן לתורה. מדוע יוסף יקדיש את שמו לבנו כהודאה על ששכח את לימוד התורה?

הנצי"ב עונה שיוסף היה עסוק בפוטיפר, למד פחות והתחיל לשכוח את תורתו, והוא היה נסער מכך. אבל ברגע שהתחיל לעזור בצורכי הקהילה, מה שהמדרש אומר ששקול ללימוד תורה, אז יוסף היה יכול לחגוג על ידי קריאת שם לילד על שם שכחה זו, מכיוון שהוא לא יהיה אחראי על התורה ששכח בזמן שעזר לקהילה. המסר קלע לנקודה. אם הייתי עובד למען הקהילה, לא הייתי צריך להתאבל על הזמן שאבד מלימוד.”

מיותר לציין שעצתו של הסטייפלר כוונה למצבו הספציפי של הרב גרונפלד ולמעורבותו הקודמת בפעילות הסברה, וכל אדם צריך לחפש את דעת התורה שלו כיצד עליו לבלות את זמנו. אף על פי כן, נקודת הנציב ויישומו של הסטייפלר מלמדים שעל ידי ויתור על חלק מזמנו האישי בהתמקדות בצמיחה הרוחנית שלו כדי להיות מעורב בעניינים קהילתיים, אדם לא יפסיד בסופו של דבר, ורק ירוויח בקשר הזה עם אלוקים.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

1. הרב חיים שמואלביץ זצ"ל מציין גם שהדבר היחיד שעקף של אברהם מאמצים להשפיע באופן חיובי מִגרָשׁ היה ה מַכְלוֹקִים שהתפתח בין אברהם ו מִגרָשׁ. זה מספק דוגמה נוספת לחומרת מַכְלוֹקִים.
2. ילקוט שמעוני, ויירה, פרק 2.
3. הרצ'ב דבר, בראשית, מ"א:נ"א.

פרשת השבוע,

האור המנחה

עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.