פרשת מקץ - האם יש סוף לחושך?

בס"ד

בראשית מא:1-מד:17

וַיְהִי מִקֶּץ שְׁנַיִם וַיַּחֲלֹם פַּרְעֹה וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַנָּהָר (בראשית מ"א, א')

בסוף

במדרש, ישנן שתי נקודות מבט על פסוק זה, במיוחד בנוגע לביטוי כץ, קץ, “"בסוף" (בראשית רבה פט, א, ילקוט שמעוני, פרשת מקץ). הראשון מתייחס לפסוק באיוב, האומר "וְשָׁם קץ לַחֲשֶׁךְ" (איוב כח, ג). השני מעביר את הרעיון שה' גוזר על קץ החושך ועל שובו של האור, וגורם לאירועים מסוימים להתרחש כדי להביא למעבר.

הדחפים הרעים והטובים

על פי הרעיון הראשון, תפיסת סוף החושך עוסקת בדחף הרע ובדחף הטוב, כלומר, שסוף שלטון הדחף הרע מסמל את יכולתו של הדחף הטוב לפרוש את כנפיו ולעוף, לטהר את האדם המחזיק בו, ולאפשר לעולם להגיע למצב של שלמות רוחנית. זהו שינוי מקוווה באופן שבו העולם פועל כיום, שבו עלינו להיאחז בניצוצות קטנים של טוב שיעזרו לנו לעבור את קשיי חיי היומיום. עם זאת, בעתיד, מכיוון שהדחף הרע ייכבש, האור יתבטא במידה רבה יותר.

כיצד פועלת ההשגחה האלוהית

ההבנה השנייה עוסקת באופן שבו ההשגחה האלוהית פועלת. על פני השטח, נראה שיוסף הוצא מהכלא כדי לפתור את חידת חלומו של פרעה. אך בפועל, אלוקים קבע מתי יהיה סוף מאסרו של יוסף, וכאשר הגיע הזמן, הוא יצר את התירוץ לחירותו של יוסף. לא חלומו של פרעה היה הנושא המרכזי של הסיפור מנקודת מבטה של ההשגחה האלוהית, אלא גאולתו של יוסף, וחלומו של פרעה היה אך זרז להביא לגאולה זו.

הבנה עמוקה יותר של “"קצ"”

מה שיש לנו כאן הוא הבנה עמוקה יותר של המושג של כץ, “"הסוף", תבנית המתארת את האופן שבו ההיסטוריה עוברת משלב אחד למשנהו. חוויית הזמן שלנו שונה מזו של אלוהים. אנו מוצאים את עצמנו בתקופות זמן שנראה שעלינו להמתין עד שהדברים ישתנו עבורנו, אך כל אותו הזמן אנו מקווים ומתפללים שהמעבר יגיע, כאילו הישועה איחרה, כאילו סבלנו אותה זמן רב מדי. בינתיים, מנקודת מבטו של אלוהים, כל מה שקורה בעולם ובזמן, קורה בדיוק לפי לוח הזמנים שלו. מנקודת מבטנו, תנועת התקופות ההיסטוריות היא כמו קפיצה קוונטית של אטום אל וממנו במצבו המעורר, דבר שאיננו מסוגלים לזהות. אך זה לא המקרה של אלוהים. שמו פירושו "היה, הווה ויהיה"; עבר, הווה ועתיד הם מונחים לא רלוונטיים ביחס לתחושת הזמן שלו. הוא מעל הזמן. זמן הוא מבנה שרק אנחנו צריכים לחיות איתו.

לחיות בתוך הזמן

מצד שני, איננו רק כפופים לפיזיקת הזמן, אלא שאנו גם נדרשים לחיות בתוך הזמן, ולהיצמד לפרמטרים שלו. איננו יכולים לחגוג את חנוכה במאי, או את פסח באוגוסט; הסיבה לכך ששומר שבת אינו עושה מלאכה בשבת היא משום שהוא מתחייב בהלכות שבת מרגע מסוים בזמן ואילך במשך עשרים וחמש השעות שלאחר מכן, לא לפני כן ולא אחריה.

אסור לנו לבזבז זמן. אנו אחראים לנצל אותו בצורה הטובה ביותר, לקדשו. עם זאת, "לחברות יש את הזכויות שלה"; אם אנו רוצים לחיות בתוך מבנה הזמן, נראה שמותר לנו גם להשתוקק לעתיד טוב יותר ולקוות שהוא יגיע מוקדם מאשר מאוחר. אף על פי כן, אתגר נותר: כיצד נוכל לשמור את עינינו על העתיד ועדיין לא להזניח את התהליך החשוב כל כך של הרגע הנוכחי? דברים שאנחנו לא רוצים להתמודד איתם אינם רלוונטיים, אחרת הוא לא היה גורם להם!

לכן, המפתח הוא שמירה על שתי רמות הבנה: אחת, שאלוקים מנהל את העניינים, והוא עושה זאת בצורה מושלמת, ולכן אני יכול לקצור את המשמעות של הרגע הזה, של השלב הזה, של האתגר הזה, ושנית, שההווה הוא פשוט הקדמה לעתיד גדול ובהיר יותר.

התמקדות בנס או בניצחון?

אני חושב שזו הסיבה שאנחנו נוטים להתמקד יותר בנס השמן בחנוכה, מדוע חכמינו החליטו שהדרך הנכונה להנציח את אירועי חנוכה היא באמצעות הדלקת חנוכייה, מדוע אנחנו אומרים מלא הַלֵל להודות לאל בכל יום בחנוכה על הישועה - ומדוע אנו מתעלמים פחות או יותר מאלמנט הניצחון שלנו במלחמה נגד ההלניסטים. כוחם וגבורתם של המכבים היו פריטים מעניינים ראויים לציון, אך הם יוחסו לנקודת זמן ספציפית; מה שהפך את המלחמה לחשובה בכלל היה אופיו המופלא של הניצחון, מעורבותו של אלוהים במלחמה.

אנחנו יכולים לסבול את החושך

אורות החנוכה, לעומת זאת, מייצגים הישג עמוק וקבוע הרבה יותר: ניצחון הקדושה על כוחות הטומאה. זה לא רק נוגע לרגע הנוכחי, אלא גם לעתיד, אפילו לעולם שמעבר לזה הנוכחי שלנו. אנו מסוגלים לשאת את חושך העולם הזה, בגלל זוהר העולם הבא. וכך, אנו נאחזים באורות החנוכה הקטנים אך הבטוחים כפי שאדם שומר על אמונתו בזמנים קשים בידיעה שבסופו של דבר, נרשת עולם שבו "קול שמחה וישועה יישמע לישראל, כשיבוא חזון ההצלה, צור ינבט ישועה; אור שמשי יופיע, יאיר לעד, שבת מנוחה" (רבי יצחק לוריא [האר"י ז"ל], “"יום זה לישראל"” (מתוך ה- זמירות של ליל שישי).

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.