בס"ד

שמות כא:1-כד:18

הגדרת כישוף וכישוף

“"לא תתן למכשפה לחיות"”

(שמות כב:יז).

בספר החינוך (מצווה תקיא) מצווה זו מוגדרת כאיסור על עיסוק בכישוף או כישוף. כדי להבין מצווה זו, עלינו לדעת כיצד התורה מגדירה מכספה, מחפה ("מכשפה"), כמו גם מה שנחשב כישוף, כישוף ("כישוף") שאלה נוספת שעלינו לשאול היא, מדוע התורה כה מחמירה לגבי עיסוק בקסם שחור? אחת הסיבות שניתנו למצווה זו היא שמכשפות, או מכשפים - כל מיני אנשים המפעילים כוח נסתר על תהליכים טבעיים, עושים למעשה משהו שסותר את רצון ה'. עם זאת, ישנם סוגים רבים של התנהגויות שמשיגות את אותה השפעה מדויקת; מדוע כישוף או כישוף נענשים במוות?

מהם כישוף וכישוף? לכל פריט בבריאה יש תכונה מסוימת מזל, או דפוס של מפגש רוחני, השולט בו. המכשף לוקח את פריט א' ואת פריט ב', ששניהם נשלטים על ידי המאפיינים שלהם. מזלוט, ומשלב אותם בצורה לא טבעית כדי להביא את סעיף ג'. מכיוון ש-ג' הוא סעיף חדש, לא חלק מהמערכת שאלוהים יישם ברגע הבריאה, המכשפה או הקוסם התערבו בצורה לא נכונה במערכת שלו. כישוף נושא את העונש האולטימטיבי; כיצד התערבויות מדעיות שעושות בדיוק זאת מותרות נותרת בגדר שאלה.

הסרת הנזק מקרבנו

חלק מהתשובה: אלכימיה לבדה אינה מספיקה כדי להטיל עונש מוות על מרלין ומורגנה. חכמינו מבחינים בין סוגי כישוף. באופן כללי, המונח כישוף מתייחס לכישוף המבוצע כדי ליצור אפקט מסוכן ומזיק לבני אדם. יש לנו מצווה להסיר סכנה ממגורי בני אדם, כגון רוטוויילר מגעיל או סולם דק (או זיהום, לצורך העניין), ובמובן זה, מכיוון שהמכשפה היא מקור הסכנה, עלינו להסיר אותה גם מסביבתנו. אולי שום מקום אינו מקום בטוח לאחסן בו אדם שיכול להגות לחשים ולתמרן כוחות טבע לתוצאות לא רצויות, ולכן הפתרון היחיד הוא להוציא את המכשפה להורג.

כאשר למנהגים נסתרים יש השפעות מועילות, כגון ריפוי, הם אינם אסורים בשל מקורם בכישוף, כפי שניתן לראות מהמקרים הרבים בגמרא (שבת סו ע"ב-ס"ז ע"א) של חכמינו אשר השתמשו בכישופים והתייעצו עם מתרגלים שהצליחו לרפא באמצעות שיטות מוכחות. יש כלל כללי ביהדות שאפילו אם מנהג מסוים מקורו באמונות תפלות לא יהודיות, הוא מותר אם אנו יודעים שהוא משפיע על מרפא. ישנם אנשים רבים אשר בכל זאת יימנעו משימוש בכל מנהג נסתר.

הדרך הנכונה: אמונה ותפילה

שמעתי סיפור על רבי דוניאל פריש ז"ל, תלמיד חכם ירושלמי גדול ומחבר כרכי פירושים על הקבלה. הייתה אישה מסוימת בשכונתו, שנודעה כיעילה בריפוי בעיית בריאות מסוימת באמצעים מיסטיים. עשרות אנשים נרפאו על ידה, ככל הנראה. רבי פריש הלך בחוסר רצון, אך בתנאי שיהרהר בשם ה' ללא הרף במהלך ההליך. בזמן שעשתה את עבודתה, לא היו תוצאות. היא שמה לב שהרב פריש ז"ל היה מרוכז מאוד, ושאלה אותו מה הוא עושה. כשהוא סיפר לה, היא ביקשה ממנו להפסיק להתמקד בשם ה' משום שזה מעכב את ההליך. בשלב זה, הוא קם והלך.

נושא דומה מוזכר בסיפורו של רבי נחמן על הנכה, שבו צדיק מסוים החזיק בספר טלפונים של ממש של כל השדים בעולם; ידיעת שמותיהם הייתה מאפשרת לו לשלוט בהם ובהשפעתם על כוחות הטבע. אך הוא נמנע מלהשתמש בו, למרות שהיה מסוגל לעשות זאת בקדושה ובטהרה. צדיק יודע ששילוב של אמונה ותפילה הוא תמיד הדרך הנכונה.

אבל אם אסור באופן עקרוני להתערב במערכת הטבעית שהקים אלוהים, מדוע מותר לנו להתפלל, ובמיוחד מדוע מותר לנו להתפלל כאשר מטרת תפילתנו היא שינוי במערכת הטבעית או ברצף האירועים המתרחשים? כיצד ניתן להתפלל להחלמה מהירה של אדם שנראה בבירור כדופק על דלת המוות, כאשר הדבר הטבעי עבור קשישים או חולים - ובכן, למעשה, כל בני האדם - הוא למות? מדוע מותר לנו לבקש מאלוהים שינוי בנסיבותינו, הפיזיות, הכלכליות או החברתיות, כאשר דברים אלה נראים כאילו הם עוקבים אחר מהלך של אירועים טבעיים?

אני מציע שההבדל טמון במה שאנו רואים כמקור הכוח. כישוף, כישוף, תופעות על-חושיות ותופעות על-טבעיות אחרות נשענות על ההנחה שאדם יכול לתמרן את היקום בהתאם לרצונותיו, ושהכוח לעשות זאת נובע מהפרט. לאחר שהוציא את אלוהים מהמשוואה, המתרגל מנסה לאלץ את הטבע לייצר תוצאה רצויה, ללא קשר לשאלה האם מטרה זו סותרת את רצונו של אלוהים. הוא או היא אינם מודאגים מהמוסריות או מהתקינות הסביבתית של מאמציהם.

תפילה: ההיגיון של הלב

תפילה, לעומת זאת, מניחה שכל הכוח נמצא בידי ה'; מי שמתפלל אינו עושה דבר מלבד לבקש ממנו את מה שהוא צריך, בידיעה שה' הוא זה שעושה וגורם להכל. לכך נלקח בחשבון חישוב כלשהו שמה שאנו מבקשים חייב להיות בהתאם לרצונותיו, ולכן תפילות יהודיות מסתיימות במילים "יהי רצון מדברי שפתיי והיגיון ליבי לפניך צורי וגואלי" (ליטורגיה).

מי ייתן ונזכה להעמיק את תפילותינו, ולעולם לא לוותר על יכולתו של אלוהים לעזור לנו בכל דרך, כאמרנו: "קוה אל ה', חזק ויתחזק לבבך, וקוה אל ה'" (תהילים כ"ז, יד).


מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.