ניצבים (דברים כ"ט:ט-ל':כ' )

דברים, כט:15-16: “"כי ידעת את אשר גרת בארץ מצרים ואת אשר עברת בגויים אשר עברת בארצותיהם ראית את תועבותיהם ואת שקצותיהם"es shikutzeihem v'et giluleihem) מעץ ואבן, מכסף וזהב אשר עמהם."”

התורה מזהירה את העם שלא להתפתות מסוגי עבודת האלילים השונים שנתקלו בהם בחייהם. הרב מבריסק, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק,1 מצביע על סתירה לכאורה בפסוקים. הפסוק מתייחס תחילה לאלילי האומה במונחים מזלזלים ביותר – '‘es shikutzeihem v'es giluleihem'’ – תועבות ואלילים מתועבים. עם זאת, לאחר מכן ממשיך לתאר אותם במונחים של חומרי הגלם מהם עשויים האלילים – אבן ועץ, ואז כסף וזהב, וזה הרבה פחות משפיל מאשר לכנות אותם תועבות ותועבות. כסף וזהב אפילו נשמע די אטרקטיבי. האם האלילים הם תועבות מתועבות או כסף וזהב?

הרב מבריסק מסביר שפסוק זה מלמד לקח חשוב על טבע האדם. כאשר אדם רואה לראשונה משהו דוחה, תגובתו הטבעית והמיידית היא של גועל. עם זאת, הנטייה האנושית היא שאחרי שאדם רואה אותו לזמן מה ומתרגל אליו, הוא כבר לא נראה דוחה. לאחר מכן הוא נתפס במונחים ניטרליים למדי, כמו עץ ואבן. בסופו של דבר, אם אדם ממשיך לראות אותו ומתרגל אליו עוד יותר, מה שהאדם ראה במקור כדוחה ונתעב ייחשב ככסף וזהב.

רעיון זה הובע גם על ידי רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר. התלמוד2 מלמד שאם אדם חוטא ואז חוטא פעם שנייה, זה '‘נאשה כחתר’ מה שאומר שזה הופך בעיניו לכאורה למותר. הסיבה לכך היא הרעיון שאדם יכול בקלות רבה להתרגל למעשים מסוימים שנתפסים בתחילה כנוראיים. יתר על כן, כאשר אדם מבצע שוב ושוב חטאים שהוא יודע שהם פסולים, הוא בדרך כלל מוצא צורך להצדיק את מעשיו, ולכן משכנע את עצמו בצורה מעוותת שמה שעשה היה מוצדק איכשהו.

הרב סלנטר לקח את הרעיון הזה צעד קדימה: הוא מציין שהתלמוד מתייחס רק למה שקורה לאחר שאדם מבצע את אותו חטא פעמיים, אבל מה קורה כשהוא חוטא בפעם השלישית? הרב סלנטר ענה שזה הופך בעיניו למצווה, מעשה ראוי לשבח! החטא המתמשך שלו הופך אותו לחסין כל כך לאופי השלילי האמיתי של מעשיו, עד שהוא מוצא צורך לשכנע את עצמו, לפחות באופן תת-מודע, שהוא עושה את הדבר הנכון. זה מתאים יפה לתצפיתו של הרב מבריסק, לפיה עובד האלילים רואה תחילה באלילים עץ ואבן ניטרליים יחסית, אך לאחר מכן מתחיל לראות אותם ככסף וזהב יקרי ערך.

חשוב לציין שתכונה זו של התרגלות לכל דבר היא לפעמים הכרחית כדי לשרוד. דוגמה לכך היא כיצד אנשים סבלו סבל נורא ואיכשהו שרדו. הרב יששכר פרנד מעלה נקודה זו בנוגע לניצולי שואה: "אנחנו יכולים להתרגל לכל דבר. אם לא היינו יכולים להתרגל לכל דבר, לא היינו יכולים לשרוד. לפעמים, אנחנו רואים אנשים שעברו את מחנות הריכוז, שם התנאים היו בלתי ניתנים לתיאור. איך הם עשו זאת? התשובה היא שבמידה מסוימת, הם התרגלו לזה. יכולת זו יכולה להיות שימושית מאוד."“

עם זאת, בכל הנוגע להתנהגותנו הכללית ולשמירת מצוות בפרט, תכונה זו יכולה להיות הרסנית מאוד. הרב פרנד טוען שחכמים מתייחסים לתכונה זו. התלמוד3 קובע שדרכה של הנטייה השלילית היא שהיא מייעצת בתחילה לעשות עבירה קטנה אחת, אחר כך חטא חמור מעט יותר, עד שבסופו של דבר היא מייעצת לאדם לעבוד אלילים! התלמוד אומר לנו שיש מדרון חלקלק שבו בכל צעד, אדם מסביר בצורה רציונלית את מה שהיה בעבר בלתי נתפס עד שזה הופך ל"נורמלי" ואז האדם שוקע שלב נמוך יותר וכן הלאה, עם השלכות קשות.

כדי להתמודד עם זאת, על אדם לעשות מאמץ נוסף כדי להתגבר על הנטייה הטבעית הזו להתרגל למצבים, על ידי תזכורת לערכיו ולפעול בהתאם. מי ייתן וכולנו נזכה לא להיות קורבנות של הנטייה להפוך לחסינים מפני התנהגות שלילית. נעמוד בפני ניסיונות. על ידי כך, הוא יפחית במידה ניכרת את כוחה של הנטייה השלילית המפתה אותו לעשות רע.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

  1. נשמע בשם רבי ישכר פרנד.
  2. קידושין, כ' א'.
  3. שבת, 105א.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.