הרהורי תורה: שיחות על פרשת השבוע

קובץ PDF

בס"ד

שילוב תורה בחיי האדם באמצעות התבוננות ושיחה יכול להיות חוויה מהנה ומרתקת להפליא. זהו מסע של גילוי, שבו חוכמה עתיקה ותורות נצחיות מתעוררות לחיים בחוויות היומיומיות שלנו. באמצעות התבוננות, יש לנו הזדמנות לצלול לעומק המארג העשיר של התורה, ולחלץ תובנות ושיעורים עמוקים שמהדהדים עם חיינו המודרניים. השמחה טמונה ברגעי ה"אהה", אותם מקרים שבהם פסוק או סיפור תורה מתחברים לפתע לאתגרים האישיים שלנו, לשאיפות ולערכים שלנו. וכאשר אנו מנהלים שיחות על תורה עם אחרים, זה הופך לחקירה אינטראקטיבית, שבה נקודות מבט ופרשנויות מגוונות משפרות את הבנתנו. דיאלוגים אלה מעוררים לעתים קרובות התרגשות וסקרנות אינטלקטואלית, מה שהופך את תהליך הלמידה למהנה ומספק כאחד. התורה הופכת לחלק תוסס ודינמי בחיינו, ומציעה לא רק הדרכה אלא גם מקור לקסם, חיבור וצמיחה אינסופיים.

שקלו את המקורות הבאים כבסיס להרהורים ולשיחות עם חברים ובני משפחה:

  1. Genesis 2:1, The holiness of the sabbath day
וַיַּשְׁלֹמוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-מַעֲשָׂהָם. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כָּל אֱלֹהִים אֶת-הַמַּלְאָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיַּשְׁלֹמֶה אֱלֹהִים אֶת-הַמַּלְאָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים בָּרָאָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים.וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם׃  וַיְכַ֤ל אֱלֹקים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹקים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃  

2 Exodus 31:13, Shabbat as a commandment

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲבָל אֶת-שַׁבָּתִּי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אות היא בֵּינִי וּבֵין בְּנֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַע כִּי אֲנִי ה' קִדַּשְׁתִּי אֶת-כִּי-אֲנִי ה' קִדַּשְׁתִּי אֶת-כִּי-נְקָדְשִׁים אֶת-כִּי-אֲנִי ה' קִדַּשְׁתִּי אֶת-כִּי-עַל-בָּנֵיכֶם.וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י ד’ מְקַדִּשְׁכֶֽם׃  

3 Rashi, loc.cit., refraining from work

אתה, למרות העובדה שמניתי אותך לצוות עליהם על בניית המשכן, אל תהא קל דעת לדחות את השבת בגלל המלאכה.ואתה דבר אל בני ישראל. וְאַתָּה אַעַ"פִּ שֶׁהִפְקַדְתִּיךָ לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לִדְחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת מִפְּנֵי אוֹתָהּ מְלָאכָה:

4 Rashi, loc. cit., the unique sign between G-d and the Jewish people

אות גדול הוא בינינו, כי בחרתי בך בכך שנתתי לך לרשת את יום המנוחה, אשר בו נחתי.כי אות הוא ביני וביניכם. אוֹת גְּדֻלָּה הִיא בֵּינֵינוּ, שֶׁבָּחַרְתִּי בָּכֶם בְּהַנְחִילִי לָכֶם אֶת יוֹם מְנוּחָתִי לִמְנוּחָה:

5 Babylonian Talmud, Sanhedrin 58b, the relationship of non-Jews to Shabbat

And Reish Lakish says, “a non-Jew who observes Shabbat is liable to the death penalty, as the verse states (Genesis 8:22), ‘and day and night [they] will not rest’”. Mar said, “their prohibition is their death”, i.e., death is the standard penalty for transgression of Noahide laws. Ravina said, “even if he made the second day of the week Shabbat”. Objection: But if so, it should have been counted amongst the Seven Mitzvot! Resolution: The Seven Mitzvot only include negative commandments; positive commandments are not included.ואר”ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה שנא' (בראשית ח, כב) ויום ולילה לא ישבותו ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן אמר רבינא אפי' שני בשבת וליחשבה גבי ז' מצות כי קא חשיב שב ואל תעשה קום עשה לא קא חשיב.  

6 Rashi, loc. cit.

“"גוי ש'נח'" - מצידו מלאכה כי יום שלם צפוי לעונש מוות, כפי שכתוב בפסוק (בראשית ח', כב'), 'ויום ולילה לא ינוחו', וזה מובן מבחינה דרשה כהימנעות מ מלאכה (עבודה יצרנית), ולכן חל על אנשים. אל תשאלו: אלא "[לא ינוחו]" מתייחס רק לשש העונות המוזכרות בפסוק, כלומר המחזור הטבעי של העונות לא יתבטל ולא יחדל להיות! כי מה שאנו לומדים מקטע זה הוא שהפסוק חל גם על אנשים.עובד כוכבי' ששבת – ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו וקא דריש ליה לא ישבותו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי ולא תימא לא ישבותו אהך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מליות: פשיטא לא גרסי' דהא טובא קמ"ל דאבני אדם. קאי:  

7 Torah Temimah on Genesis 8:22:17

נראה לי שהיגיונו של רש"י תואם את המדרש (רבה, פרק כה), שבמהלך המבול, קבוצות הכוכבים לא חדלו מתפקדות, וגם העולם הטבעי לא השתנה. ואם כן, אי אפשר לקרוא את הפסוק כמתייחס לעונות השנה או לקבוצות הכוכבים, שכן גם עד היום הן לא "נחו". לכן, הפסוק מוסבר כמתייחס לאנשים. במילים אחרות, שאין להימנע מ... מלאכה, לא משנה הזמן או העונה. אך הסיבה למצווה זו לא הוסברה כלל, וגם לא עונש המוות עליה. אולי ניתן להסביר זאת לפי מה שכתוב באבות דרבי נתן, פרק יא, על הפסוק "ששת ימים תעבוד ועשית את כל מלאכתך". מלאכה”. מה מלמד אותנו הפסוק כשהוא אומר "כל יקיריכם מלאכה” לאחר שנאמר ש"ששת ימים תעבוד"? זה כולל אדם שבבעלותו חצרות או שדות הנמצאים במצב חרב, ומרמז שעליו ללכת ולעבוד בהם, כי אדם מת רק בבטלה. וההסבר פשוט: אם בטלה גורמת לאדם למות בטרם עת, גם אם לאדם אין דרישות עבודה ספציפיות, עליו בכל זאת לנסות למצוא לעצמו עבודה פורייה, גם אם היא אינה הכרחית באופן מיידי רק כדי לוודא שלא יתבטל וימות. וחשוב לזכור את הפסוק שאומר "עבודה פורייה מחייה לבעליה" - כי היא באמת מחייה. לפי זה, ניתן לומר שהסיבה לכך שהקב"ה ציווה על האדם לעבוד, היא כדי לוודא שלא יגרום למותו. מכאן נובע שהביטוי "אחראי למות" מרמז על "איבד את נפשו". ולמרות העובדה שיהיה הגיוני שזה יחול לא רק על גויים, אלא גם על יהודים, ניתן לומר שיהודי יכול לעסוק בלימוד תורה ותפילה בזמן מנוחתו. אין זה המקרה לגבי גוי, שאם הוא עוסק בלימוד תורה אינטנסיבי, הוא צפוי לעונש מוות. לימוד התורה שלו בשבע המצוות קצר וקל יחסית. לכן, אין לו ברירה אלא לעסוק בעבודה פורייה - אם כי אולי ההסבר מאבות דרבי נתן מתייחס לאדם לא משכיל שאינו מסוגל לעסוק בלימוד תורה מעמיק. ובכל זאת, יש צורך במחקר נוסף כדי להבין את מה שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים ט, ט), שדין זה חל רק במקום בו גוי נמנע מ... מלאכה לקיים "מצווה" של מנוחת שבת שהוא יצר לעצמו כמו שבת - שרק במקרה כזה הוא חייב לעונש מוות. אולם, לפי מה שאמרנו, כוונתו לא צריכה לעשות הבדל. אך ניתן גם לומר שבכל פעם שהוא לא נח לפי הפרמטרים של מנוחת שבת, שמירת שבת מלאה, הוא לא באמת נמנע מ... מלאכה, מכיוון שהוא מעורב בפעילויות מסוימות של פרודוקטיביות, כגון הכנת אוכל, בישול, ואין צורך לפרט עוד.*פירש”י עובד כוכבים ששבת ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבתו, ודריש לא ישבתו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי, ולא תימא לא ישבתו אהנך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות, עכ”ל. ולא פירש הטעם למה באמת לא נאמר דקרא קאי אששת עתים אאדם, ונראה דס”ל כמ”ד במ”ר (פ’ כ”ה) דבימי המבול לא שבתו המזלות ולא נשתנו סדרי בראשית, וא”כ אי אפשר לפרש דקאי על העתים ועל המזלות אחרי עד היום לא שבתו, אז פירש דקאי. אדם, כלומר שבכל העתים והזמנים לא ישבתו ממלאכה. –
והנה לא נתבאר בכלל טעם מצוה זו והעונש מיתה על זה, אולי יתבאר ע"פ מ"ד באדר"נ פ' י"א על הפסוק ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, מה ת"ל ועשית כל מלאכתך [ר"ל אחר דכתיב ששת ימים תעבוד] להביא מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויעסוק. בהם, מפני שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה, ע”כ, והבאור פשוט דכיון שהבטלה גורמת מיתה לאדם קודם זמנו, לכן אע”פ שאין לו לאדם מלאכה הצריכה לו, בכ”ז ישתדל להמציא לו איזו מלאכה שהיא אף שאינה צריכה לגופה עתה, ורק כדי שלא ילך. בטל ולא ימות, ויש לכוין ע’פ זה המאמר גדולה מלאכה שמחיה את בעליה – מחיה ממש.
ולפי זה י”ל בטעם הדבר שצוה הקב”ה על עבודת האדם כדי שלא יגרום לעצמו מיתה, ויהיה לפי”ז באור הלשון חייב מיתה מעין כונת הלשון מתחייב בנפשו.
ואע"פ דלפי"ז הי' מן הדין שלאו דוקא בעובד כוכבים אלא גם בישראל יהי' הדין כן, י"ל דישראל יכול לעסוק בתורה ובעבודה בעת שביתתו, משא"כ עובד כוכבים העוסק בתורה הי' חייב מיתה [ע' לפנינו בר"פ ברכה תורה צוה לנו וגו' ], והעסק בשבע. מצות דידהו מועט וקל, א”כ אין לו דרך אחרת עסק כי אם במלאכה, והמאמר באדר”נ אולי איירי באייש המוני להתנות מסוגל לעסק התורה.
ועדיין צ” במש”כ הרמב”ם בענין זה בפ”ט ה”ט ממלכים דדין זה הוא רק אם שבת לשם מצות שביתה שעשאו עצמו כמו יום השבת, ורק אז חייב מיתה, ולפי דברינו הלא אין נ”מ זמן באיזו כונה שוב, ויש ליישב דכל שאינו שובת כשבית השבת, שביתה שלמה, אינו בטל ממש ממלאכה, דהלא עוסק הוא במלאכות קלות ובצרכי אוכל נפש, ואין להאריך עוד. .  

Questions

  1. Rashi’s interpretation of Genesis 8:22 suggests that “day and night they will not rest” applies not just to the natural world but also to people. How does this concept of ceaseless work impact our understanding of Shabbat as Bnei Noach?
  2. Reish Lakish’s proposition implies that those not commanded to observe Shabbat are not allowed to cease from productive labor. What are your thoughts on this perspective, and how does it resonate with your own beliefs and practices?
  3. Rashi states that if a non-Jew refrains from work for a full 24 hours, it’s considered a capital offense. How does this interpretation of Sabbath observance challenge or align with your personal views on the role of rest and work in your life?
  4. Shabbat, as mentioned in Genesis 8:22, is not only a commandment for Jews but also a concept that extends to all of humanity. How do you perceive the idea that Shabbat has a broader significance beyond the Jewish community?
  5. The Torah Temimah discusses the value of work and productivity. How do you find meaning and purpose in your work, and how can Shabbat observance align with your obligations and values as a Noahide?
  6. Reflecting on the prohibition for non-Jews to observe Shabbat, what do you think about the balance between rest and work in your life? How do you navigate this balance while respecting your religious beliefs?
  7. Shabbat is often seen as a day of spiritual reflection and renewal. How can you incorporate aspects of rest, reflection, and spiritual growth into your recognition of Shabbat?
  8. In your journey as a Noahide, how do you approach the study of Torah and prayer on Shabbat? How do these practices contribute to your spiritual growth and connection to the Divine?
  9. Rashi’s interpretation raises the stakes in terms of the consequences of Shabbat observance for non-Jews. How does this understanding impact your perspective on Shabbat as a non-Jew?
  10. Shabbat is a day of rest, reflection, and connection with the Divine. How can you personalize your observance of Shabbat to make it a meaningful and spiritually enriching experience for you and your community?

שבת שלום

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.